צריכה עזרה...

צריכה עזרה...

שלום לכולם אני צירכה עזרה אני כבר לא יודעת מה לעשות יותר. טוב אני אסביר מהתחלה אני יוצאת עם בחורה ששמה לימור, אנחנו יחד כבר 4 חודשיםוקצת, ולפני חודש אמא שלי שאלה אם היא המאהבת שלי ואמרתי שכן היא אמרה לי שזה לא מתאים לבית ושאני צריכה לחזור להיות "נורמאלית" במילים שלה וככה זה נגמר עד יום שבת שאז אבא שלי החליט לשאול אותי שאני בדרך ללימור אם אני לסבית? ואמרתי לו שכן בערך (כי אני דו), ואז התחיל הבאלגן האמיתי כול הבית כולל כולם כל האחים ודודה שלי עם ההורים שלי צורחים עלי שאני לא כזו שלימור הפכה אותי לכזו אבא שלי הכי הכאיב לי בזה שהוא אמר שחבל שנולדתי וכל יום מאז הוא מזכיר לי את זה . הם אפילו התקשרו ללימור ואימו עליה שאם היא תראה אותי הם יהרגו אותה , וכול התגובות הרגילות. רק שכן בבית ההומופובי שלי הציבו לי עובדה את לא רואה אותה יותר , וברגע שארזתי תיק אמא שלי התעלפה ואחי נעל אותי בבית . אני לא יודעת יותר איך להתמודד עם זה אז כן אני רואה את החברה שלי בסתר והם לא יודעים מזה אבל אני לא יכולה יותר לחיות ככה בסתר ובמחבוא אני חייבת שמישהוא יסביר להורים שלי שזו לא מחלה ושאם אני אראה פסיכולוג הוא לא יוצאי את זה ממני , ושאיומים לא יעזרו וגם לא הכחשות . מחכה לעצות כי אני כבר בלי כוח לנשימה ועל סף התיאשות. תודה מראש
 

יעל Y

New member
אכן בית שקשה לנשום בו...

ראיתי בכרטיס את גילך... מה משאיר אותך שם? כדי להסביר צריכה להיות נכונות להקשיב... ולא בטוח שזה העיתוי. מה הדבר שהכי חשוב לך עכשיו להשיג אם את מרפה מהצורך שלך בהכרה וקבלה? צר לי מאד שזה המצב אבל כשנרדפים לפעמים 'המחבוא' הוא המקום הנכון עד יעבור זעם, הם אולי יכולים לשלוט על העמדת הפנים שלך אבל לא על האמת שלך... תמשיכי לשאוב כוחות מהקשר ואולי טיפול זה לא רעיון רע כדי לסייע לך לעבור את התקופה הקשה בטח לא כדי ש'יוציאו' את זה ממך... בברכה יעל
 
לנשום זו מילה גדולה...

כן נכון אני בת 21 בסוף החודש אבל אף אחד לא יכול להבין את המצב כאן . אני אנסה להסביר . ניסיתי לעזוב קצת להתרחק אז אמרתי שאני עוברת לאילת לעבוד . מה שהלך בבית הזה אף אחד לא האמין לי אמא שלי בכתה לי יום לפני שעברתי עד 3 ליפנות בוקר אני ניסיתי להגיד לה שיהיה בסדר שאני לא בורחת מהבית אני נוסעת לנסות משהוא אחר, אחים שלי אמרו לי שאני סתם פוגעת באמא ושאני אחזור, עזבתי בכל מיקרה היתי חייבת נחנקתי כאן , טיפת אוייר לנשימה לא השאירו לי אז אמא שלי נפלה למיטה עם שפעת כן אני יודעת שזה פסיכולוגי אבל עד שלא באתי לבקר היא לא התאזנה באתי אחרי שבוע - שבוע זה קצת הרבה לשפעת אני חושבת. ועוד מקרה שאמרתי לה בפעם הראשונה היא ניתה כולה לבנה סיד וכמעט התעלפה לי במטבח טבפעם השניה היא התעלפה והתחילה לרעוד כולה. באמת שאני לא יודעת מה לעשות אני לא רוצה לפגוע באמא שלי זה הדבר האחרון שאני רוצה לעשות אני רוצה לעזור לה כל עוד אני כאן מתחת לגג של הבית שלה ורק אחרי שניסיתי הכל ולא הצלחתי לעזוב אני לא רוצה להרים ידיים עכשיו ועוד שנה שיהיה לי לטפל באחי הקטן . שאלת מה אני מנסה להשיג לא אכפת לי שהם לא ירצו אותי כבת אבל שאמא שלי לא תתמוטת כי אם היא תתמוטת אף אחד לא יכול להחזיק את הבית הזה אף אחד אפילו לא אני עם כל הכוחות שיש לי , אני רק רוצה שיעזבו אותי בשקט , אין לי בעיה שלא יקבלו את הבת זוג שלי , אין לי בעיה שלא יסכימו לי להכניס אותה הביתה, רק שיתנו לי לעשות מה שאני רוצה בלי שאני אצטרך להסתתר כל הזמן , ולברוח בסתר איתה , ולחפש סיפורי כיסוי . אין לי כוח יותר אני לא יכולה לתהמודד עם הכל יותר, מקווה שיש לך רעיון לעזרה. בקשר ללשאוב כוחות מהקשר אני כול כך שמחה שיש לי חברה שאוהבת אותי ועוזרת לי בכל דבר . באמת אני לא יודעת מה היתי עושה אם אחרי שהתחיל כל הבאלגן היא היתה עוזבת אותי אבל היא לא היא נשארת למרות כל מה שקשה , אז כאן אני רק רוצה שוב להודות לה מאמי תודה ואני אוהבת אותך.
 

keren yam

New member
מלאך יפה שלי...

אני פה כי אני רוצה להיות... כבר אמרתי לך שרק המוות יפריד בינינו, לא ההורים שלך ולא העולם כולו! אני פה כי אני אוהבת ואמשיך לאהוב לנצח למרות כל הבלגן הבטחתי שיהיה טוב, ואני מאמינה שיהיה
מקווה שתמצאי את התשובות שאת מחפשת
 
את בגיל שבו את יכולה לעבור

אם אבא שלי יגלה אני באמת לא יודעת מה אני יעשה,בגיל 16 קצת יותר קשה לעזוב את הבית. בכל מקרה בטוח שיש משהו במשפחה שיתמוך בך,אצלי זה דוד שלי שאני באמת באמת לא יודעת איך הייתי מסתדרת בלעדו,אמא שלי יודעת ומבחנתי היא קיבלה את זה קשה,לא כמו שציפתי,לא היא לא צעקה,היא אמרה שאני קטנה מדי כדי לדעת ושבגלל הזה אני בכלל לא אמורה לצאת עם אפחד(כי יש לי חברה והיא יודעת) רק בגיל 17,טוב שהיא לא הגזימה. אבל בכל זאת אני זו שסיפרה לה והיא לא ששאלה,אין לה בררה היא יודעת שהיא לא יכולה למנוע ממני לפגוש את חברה שלי,אבל אם שלי היה יודע אני לא יודעת אם לא היה מעיפ אותי מהבית.
 
באמת אחד הנושאים היותר כואבים

שהמשפחה, האנשים שאת הכי בוטחת בהם ומרגישה מוגנת לידם, מתנהגים אלייך ככה. הם לא מבינים שהדבר הכי חשוב שהם יכולים לתת לילד שלהם, זה את התמיכה ברגעים שבאמת צריך. במצב שלך ההורים מגלים חוסר הבנה מוחלט, אולי תקחי אותם ותשבי ותדברי איתם, תגידי להם שלא משנה איך הם יתנהגו אלייך, את עדיין תישארי מי שאת, לטוב ולרע, ואז הם יכולים להחליט לקבל אותך וללמוד לחיות עם זה או שהם יאבדו אותך, ותאמיני לי עד כמה שזה יכאב לך, זה יכאב להם יותר פי אלף. אם הם באמת לא מבינים גם אחרי שדיברת איתם, אין מה לעשות, תעזבי, תראי להם שאת החלטת ושזה לא משהו חולף. מקווה שיסתדרו הדברים...
 
ניסיתי באמת שניסיתי

יש לי בעיה קשה עם ההורים שלי שהם אטומים הם לא מקשיבים הם סגורים בדעה שלהם ולא נותנים לי אויר לנשימה ולא נותנים לי להכנסי חצי משפט שהם לא רוצים לשמוע , וכן ניסיתי לדבר עם אמא שלי ככה בשקט ומכל הלב זה לא עזר, אני כבר לא יודעת מה לעשות אבל לא אני לא יכולה לעזוב עכשיו לא עד שאני לא מנסה את כל הדברים שעוד אפשר. אם יש עוד ראיונות אשמח לשמוע בתודה מראש המתוסכלת
 

יעל Y

New member
קראתי את שתי התגובות ואכן תיארת

מצב מסובך שבו אימך מגיבה לרצונות שלך בשפעת ובהתעלפויות... יש מצבים שהגוף מגיב לאיום פסיכולוגי כאילו שהוא איום פיסיולוגי וכנראה העזיבה שלך את הבית מפחידה אותה והיא חשה מאוימת מהשינוי. גם את מרגישה שעזיבה שלך יכולה להרע את המצב. 'התגובות' של אימך 'מועילות' היא מצליחה לעצור את השינוי... חזרת מאילת את לא עוזבת את הבית ומסתירה את הקשר... כדי לגונן עליה ועלייך מהאחריות למצבה ולשמר את 'תחזוקת' הבית בכלל. ההתנהגות הזו יוצרת תחושה של שיתוק - אי אפשר לדבר או לפעול. גם אם את לא יכולה לעזוב עכשיו חשוב שתתיחסי לאופן שבו את יכולה להגיע ליותר ויותר עצמאות משלך. בהצלחה, יעל
 
למעלה