צריכה עזרה.
יש לי חבר שנה וחצי במטרה משותפת להתמסד בעתיד הלא כל כך רחוק,אך יש לי איתו כמה בעיות שצריכות פתרון דחוף. הבחור סטודנט מבריק. לפני שנתיים בגלל הסיפור של חומת מגן ומילואים באמצע הסמסטר תפס פער ולא הצליח להשלים את החומר באותו הסמסטר. כדי להוריד את הלחץ , הוא נוקט עד היום בשיטת "שנטי שנטי", למשל הוא לא בודק מה המבחנים שלו , ומועדם יכול לעבור. קרה כבר כמה פעמים שחשב שמבחן ביום מסויים ופספס אותו ביום. אחרי שהוא לא למד או לא ניגש הוא כמובן מתעצבן על עצמו ומרגיש רק, כי הרי התכנון שלו היה לקבל ממוצע גבוה ולגמור את התואר בפחות זמן. חוצ מהלימודים למשל, הוא ישתעל שנה ולא יטפל בזה. הוא רוצה להוריד קצת במשקל ולא עושה כושר או דיאטה.... אנחנו באותה פקולטה, כך שאני יודעת הדיוק מהי תוכנית הלימודים שלו ומה הן המחוייבויות שלו לגמור את התואר. חוץ מלבזבז כסף וזמן בשיטה הזאת, מערך הלימודים בנוי בצורה כזאת שאם הוא נכשל בקורס פקולטי, הוא נשאר שנה נוספת להשלמת התואר. בתור חברה אוהבת, אני יכולה הרי לעזור לו. לעזור לו לנתב את הזמן למשל. אבל אני לא מצליחה.אני סיימתי את התואר השנה. מצאתי עבודה באיזור אחר בארץ ויוצא שאנחנו מתראים בסופ"שים.תכננו לעבור לגור ביחד עוד כמה חודשים.אני מרגישה שאם הוא לא יקח אחריות ולא יתאפס על עצמו, כל התכנונונים לא יתגשמו (למשל יך נצבור כסף שהוא לומד?). אני מרגישה שאני לא חשובה לו מספיק בגלל שהוא לא לוקח אחריות על המעשים שלו ,וזה פוגע בי ומכעיס אותי. כמה אפשר לתפקד בתור מזכירה? אני לא רוצה להיות אמא שלו ולנהל לו את החיים. אני הופכת אוטומטית ל"איש הרע" ומצד שני אני מאוד רוצה לעזור לשנינו.אניגם ככה אדם לחוץ ואני לא צריכה את זה. אתמול קרה משהו באותו נושא שמאוד הלחיץ אותי.הוא כהרגלו שתק שתיקה של ילד נזוף, ואני רציתי שהוא ירגיע אותי. הרגשתי מה שאני הייתי מרגישה אילו הייתי בנעלים שלו. כאילו שזאת אני. אחרי זביקשתי "נו, תגיד משהו!" הוא התנפל עלי בכעס וטען שהכל תמיד מסביבי. באותו ויכוח הוא אמר שהוא רוצה "לכבות" אותי, כמו סוויטש,[??] ואני עניתי שכשהוא יכבה, זה יהיה לתמיד. הוא אמר: "בסדר", ואני שאלתי שוב אם זה מה שהוא רוצה ואז הוא אמר- תרגעי 10 דקות ואחכ נדבר. לא דיברנו. הוא לא התקשר עד עכשיו. אני חושבת שהוא מפיל עלי את כל התסכול ולא רואה את האחריות שיש לו. בשבילו אני הבעיה. אני רוצה הבנה ממנו , שיחה מלב אל לב ואסרטגיה על מה עושים. נשמע פשוט? לא ממש. אני יכולה לספור על יד אחת את מספר השיחות שעשינו מלב אל לב , ובנוסף הוא בטח רואה בי את עיקר הבעיה. אני רוצה את הליטוף שלו, את ההרגעה, זה לא אמור להיות ככ מסובך, אבל אם הוא לא מוכן לפתוח את העיניים , מה אני יכולה לעשות?
יש לי חבר שנה וחצי במטרה משותפת להתמסד בעתיד הלא כל כך רחוק,אך יש לי איתו כמה בעיות שצריכות פתרון דחוף. הבחור סטודנט מבריק. לפני שנתיים בגלל הסיפור של חומת מגן ומילואים באמצע הסמסטר תפס פער ולא הצליח להשלים את החומר באותו הסמסטר. כדי להוריד את הלחץ , הוא נוקט עד היום בשיטת "שנטי שנטי", למשל הוא לא בודק מה המבחנים שלו , ומועדם יכול לעבור. קרה כבר כמה פעמים שחשב שמבחן ביום מסויים ופספס אותו ביום. אחרי שהוא לא למד או לא ניגש הוא כמובן מתעצבן על עצמו ומרגיש רק, כי הרי התכנון שלו היה לקבל ממוצע גבוה ולגמור את התואר בפחות זמן. חוצ מהלימודים למשל, הוא ישתעל שנה ולא יטפל בזה. הוא רוצה להוריד קצת במשקל ולא עושה כושר או דיאטה.... אנחנו באותה פקולטה, כך שאני יודעת הדיוק מהי תוכנית הלימודים שלו ומה הן המחוייבויות שלו לגמור את התואר. חוץ מלבזבז כסף וזמן בשיטה הזאת, מערך הלימודים בנוי בצורה כזאת שאם הוא נכשל בקורס פקולטי, הוא נשאר שנה נוספת להשלמת התואר. בתור חברה אוהבת, אני יכולה הרי לעזור לו. לעזור לו לנתב את הזמן למשל. אבל אני לא מצליחה.אני סיימתי את התואר השנה. מצאתי עבודה באיזור אחר בארץ ויוצא שאנחנו מתראים בסופ"שים.תכננו לעבור לגור ביחד עוד כמה חודשים.אני מרגישה שאם הוא לא יקח אחריות ולא יתאפס על עצמו, כל התכנונונים לא יתגשמו (למשל יך נצבור כסף שהוא לומד?). אני מרגישה שאני לא חשובה לו מספיק בגלל שהוא לא לוקח אחריות על המעשים שלו ,וזה פוגע בי ומכעיס אותי. כמה אפשר לתפקד בתור מזכירה? אני לא רוצה להיות אמא שלו ולנהל לו את החיים. אני הופכת אוטומטית ל"איש הרע" ומצד שני אני מאוד רוצה לעזור לשנינו.אניגם ככה אדם לחוץ ואני לא צריכה את זה. אתמול קרה משהו באותו נושא שמאוד הלחיץ אותי.הוא כהרגלו שתק שתיקה של ילד נזוף, ואני רציתי שהוא ירגיע אותי. הרגשתי מה שאני הייתי מרגישה אילו הייתי בנעלים שלו. כאילו שזאת אני. אחרי זביקשתי "נו, תגיד משהו!" הוא התנפל עלי בכעס וטען שהכל תמיד מסביבי. באותו ויכוח הוא אמר שהוא רוצה "לכבות" אותי, כמו סוויטש,[??] ואני עניתי שכשהוא יכבה, זה יהיה לתמיד. הוא אמר: "בסדר", ואני שאלתי שוב אם זה מה שהוא רוצה ואז הוא אמר- תרגעי 10 דקות ואחכ נדבר. לא דיברנו. הוא לא התקשר עד עכשיו. אני חושבת שהוא מפיל עלי את כל התסכול ולא רואה את האחריות שיש לו. בשבילו אני הבעיה. אני רוצה הבנה ממנו , שיחה מלב אל לב ואסרטגיה על מה עושים. נשמע פשוט? לא ממש. אני יכולה לספור על יד אחת את מספר השיחות שעשינו מלב אל לב , ובנוסף הוא בטח רואה בי את עיקר הבעיה. אני רוצה את הליטוף שלו, את ההרגעה, זה לא אמור להיות ככ מסובך, אבל אם הוא לא מוכן לפתוח את העיניים , מה אני יכולה לעשות?
