צריכה עזרה!!
שלום! אני חייבת שמישהו ייעץ לי מה לעשות... אני כבר לא יכולה להמשיך ככה, לבד! אז ככה: ליפני תשע חודשים בערך הייתה לי חברה שהיא הייתה כמו אחותי. היינו עושות הכל ביחד, היינו יודעות אחת אל השניה הכל, היא הייתה היחידה שהבינה אותי ואני הייתי היידה שהבינה אותה, הקיצר היא הייתה החצי השני שלי! יום אחד רבנו ריב כזה ענקי! אחרי הרי לא יכלנו לחזור ולהות חברות כי זה היה בילתי אפשרי... אני לא הפסקתי להיות ביכאון. כל הום בכיתי, כל היום הייתי עצובה, לא אכלתי ומיכאן הפכתי להיות בולימית! כל היום אכלתי והקאתי... בהתחלה זה ניראה לי הכי אחלה שיש, כי רזיתי והרבה בנים היסתכלו אלי. אבל שהזמן עבר הדברים הישתנו. למשל, אני לא הייתי רגילה שבנים רוצים אותי, וכשהם רצו נתתי להם לעשות בי הכל... למשל כמה ילדים שיותר קטנים מימני בשנה כימעט אנסו אותי, הם החריחו אותי להיתנשק איתם, הם נגעו בי... אני כמו מפגרת הרגשתי טוב אם עצמי, כי אף פעם אף בן לא רצ לגעת בי ופיתאום אני שווה משהו!! אבל אחרי זה קראו לי זונה, והמשיכו לגעת בי בלי שאני יסכים. אחרי חודשיים מצאתי חברות חדשות שמעשנות ושותות. ואני כמו מפגרת התחלתי לעשן ולישתות... זה כאילו מאז שהחברה הכי טובה שלי ואני רבנו איבדתי את החצי שני שלי! איבדתי את החיים שלי! כבר לא היה לי החפט מכלום! נימעס לי להיות בוליית! נימעס לי לעשן! נימעס לי לא ללכת לבית ספר! אני רוצה לחזור להיות כמו שהייתי פעם: מאושרת, בלי לעשות שטיות, אני וצה שיהיה לי כייף לקום בבוקר.... למה כל זה קרה לי? ביגלל החברה? או שזה אני סתם מפגרת? איך יוצאים מיכל הבלגן? בבקשה מישהו.... אני חייבת עזרה כי קשה לי ככה.
שלום! אני חייבת שמישהו ייעץ לי מה לעשות... אני כבר לא יכולה להמשיך ככה, לבד! אז ככה: ליפני תשע חודשים בערך הייתה לי חברה שהיא הייתה כמו אחותי. היינו עושות הכל ביחד, היינו יודעות אחת אל השניה הכל, היא הייתה היחידה שהבינה אותי ואני הייתי היידה שהבינה אותה, הקיצר היא הייתה החצי השני שלי! יום אחד רבנו ריב כזה ענקי! אחרי הרי לא יכלנו לחזור ולהות חברות כי זה היה בילתי אפשרי... אני לא הפסקתי להיות ביכאון. כל הום בכיתי, כל היום הייתי עצובה, לא אכלתי ומיכאן הפכתי להיות בולימית! כל היום אכלתי והקאתי... בהתחלה זה ניראה לי הכי אחלה שיש, כי רזיתי והרבה בנים היסתכלו אלי. אבל שהזמן עבר הדברים הישתנו. למשל, אני לא הייתי רגילה שבנים רוצים אותי, וכשהם רצו נתתי להם לעשות בי הכל... למשל כמה ילדים שיותר קטנים מימני בשנה כימעט אנסו אותי, הם החריחו אותי להיתנשק איתם, הם נגעו בי... אני כמו מפגרת הרגשתי טוב אם עצמי, כי אף פעם אף בן לא רצ לגעת בי ופיתאום אני שווה משהו!! אבל אחרי זה קראו לי זונה, והמשיכו לגעת בי בלי שאני יסכים. אחרי חודשיים מצאתי חברות חדשות שמעשנות ושותות. ואני כמו מפגרת התחלתי לעשן ולישתות... זה כאילו מאז שהחברה הכי טובה שלי ואני רבנו איבדתי את החצי שני שלי! איבדתי את החיים שלי! כבר לא היה לי החפט מכלום! נימעס לי להיות בוליית! נימעס לי לעשן! נימעס לי לא ללכת לבית ספר! אני רוצה לחזור להיות כמו שהייתי פעם: מאושרת, בלי לעשות שטיות, אני וצה שיהיה לי כייף לקום בבוקר.... למה כל זה קרה לי? ביגלל החברה? או שזה אני סתם מפגרת? איך יוצאים מיכל הבלגן? בבקשה מישהו.... אני חייבת עזרה כי קשה לי ככה.