צריכה עזרה

[ביישנית23]

צריכה עזרה

שלום, אני סובלת מחרדה חברתית ומפנמות אני לא בנ''א שמשתף ברגשותיו וזה הכי קשה בלהיות חלק מקבוצה בעבודה, זה בלתי אפשרי כי אני לא משוחררת!!! כך יוצא שבכל מקום שהוא לא הסביבה הטיבעית שלי,הבית או החברה המצומצמת אני לא משוחררת,נלחמת במחשבות, איך אני נראית שותקת הרבה. בעיקר להעיז להכנס למקום עבודה חדש (מקום שלא תואם את המקצוע שלמדתי כי חסר לי בטחון עצמי בשביל זה

) שאז הקושי בכל פעם מתחיל מא' ויש את הפחד להכנס לגלגל הזה שאני נכנסת כאדם ביישן,חסר בטחון ושקט שזו התדמית שמכירים אותי וגם אם אני מנסה להשתחרר במקום הזה אני לא מצליחה, וזה מדכא כל יום מחדש ומשאיר אותי תמיד בהתרחקות מאנשים בעבודה. משהו יכול לעזור לי עם זה???

 

[shayy27]

להרגיש שלו

היי!
אני אתחיל במשפט שכתבת:"אני לא משוחררת"
כל כך קשה לתקשר ולהיות חברותי עם אנשים כאשר אנחנו מרגישים חרדה
קשה לנהל שיחות,להגיד שלום בצורה בטוחה,להסתכל למישהו זר בעיניים
כאשר בתוכננו מתחוללת סערה של אי נוחות חוסר שקט פחד או חרדה.
אני מזדהה המון ויצא לי אפילו אתמול לשים לב לשוני כאשר אני מרגיש חרדה בהתחלה בסיטואציה חברתית, ואיך כאשר הזמן קצת עובר ואני מרגיש בטוח ומשוחרר יותר אני מצליח לתפקד בצורה טובה יותר ואולי פשוט להיות אני
אז מה עושים?
הדברים שבאמת עוזרים לי להפחית את החרדה ולהרגיש יותר נינוח ושקט
אלו טכניקות שלמדתי בטיפול קוגנטיבי התנהגותי לא אפרט את כולם אך
יש סיכוי גבוה שכאשר את נמצאת במקום העבודה את נורא מפוקסת במחשבות
על עצמך:
כמה את שקטה,מופנמת או נראית משונה מה שיכול לעזור זה דווקא להפנות
את תשומת הלב כלפי חוץ להתרכז בעבודה עצמה או אפילו באנשים אחרים כל דבר חיצוני רק לא בעצמך ועד כמה את לא בסדר.
ד''א לרוב האנשים לא תהיה בעיה עם אדם שקט או קצת מופנם כי רוב בני האדם יהיו שמחים לדבר ושהצד השני יקשיב.

 

[ביישנית23]

קודם כל תודה על התגובה המבינה!

באמת בהתחלה אני זוכרת שהייתי הרבה פחות משוחררת ורע לי עם עצמי אבל מה שאני עדיין מגדירה כבלתי אפשרי, זה לשבת עם הצוות בהפסקה בשבילי זה סיוט וסבל כי אני יודעת שלא מכירים אותי,אני מרגישה תקועה,אין לי אומץ להתחיל לדבר עם משהו ואז נשארת לשבת ולשתוק וזאת סתם הרגשה מטומטמת שבא לך רק לברוח משם בכל רגע ואם זה ככה אז עדיף לי לשבת במקום אחר לבד בלי כל הסבל הזה...אבל אז אני יוצאת לוזרית.......

 

[Lichy87]

שלום

אני חושבת שדבר ראשון שכדאי לעשות הוא קודם כל לקבל את הקושי שלך.
יש לנו איזה רצון להיות נורמליים ולהרגיש משוחררים ובטוחים כמו כולם עד שאנחנו מצפים שיום אחד זה פשוט יקרה, ומתאכזבים כל פעם מחדש כשאנחנו שוב מעדיפים להתבודד ולהימנע.
ברגע שאת מרשה לעצמך לקבל את החרדה והמבוכה, את תהיי קצת יותר סבלנית כלפי עצמך ותדעי להתמודד עם המצב בצורה נכונה יותר.
&nbsp
הדבר הכי חשוב בהתמודדות עם חרדה חברתית, וזה משהו שאני חוזרת עליו הרבה, זה ה-ד-ר-ג-ה. לאט לאט, שלב אחרי שלב, אם לא ניתן לעצמינו זמן, זה לא יעבוד.
נסי למצוא את שלבי הביניים לקראת המטרה הגדולה. אם המטרה הגדולה היא להרגיש משוחררת יותר במקום העבודה ולהרגיש בנוח לפחות עם אדם אחד או שניים, נסי לראות איך אפשר להתקדם לאט ובזהירות אל המטרה הזו.
לדוגמה, בשביל ההתחלה את יכולה לתת לעצמך משימה שהיא קלה יחסית. שכל יום את מנסה רק להגיד בוקר טוב, או לשאול מה נשמע. וזהו, בלי לצפות מעצמך להיכנס לשיחה או להגיע למשהו עמוק יותר. אם זה זורם לבד, מצוין, אם לא, לא נורא, את יודעת שסימנת וי על המשימה שלך.
ברגע שהשלב הזה נעשה קל יחסית, תנסי לאתגר את עצמך קצת יותר, נסי יותר להיכנס לשיחות חולין שטחיות, לשאול שאלה כלשהי, להעיר על מזג האויר (קיטשי אבל עובד).
עם כמה שיותר תרגולים קטנטנים כאלו את תשימי לב לבד מה עובד ומה לא, עם אילו אנשים יש יותר כימיה ועם אילו לא. זו החשיבות של הדרגה ושל לתת לדברים זמן.
&nbsp
ועוד טיפ, תורידי מעצמך את הצורך להתחבר לכולם. יש לנו איזה צורך להתחבב על כולם ולהיות בסדר עם כולם, אבל עם הזמן מבינים שקשרים עובדים על כימיה, והיא לא תמיד באה לידי ביטוי, אז יש פעמים שזה בסדר לקחת צעד אחורה.

 

[JANK10]

Lichy תשובתך מחכימה אבל..

היא ציינה את הבעיה שיש לה בשהייה בחברת אנשים מסוימים, אני חושב שזו בעיה שורשית יותר מבעיה של פחד מלומר שלום או להסתכל למישהו בעיניים. ייתכן שהחרדה מהמצב הזה נובע מהחשש מהתווית של השקטה והביישנית. לכן הייתי לוקח את ההדרגתיות עוד שלב אחורה, ללמוד לשבת עם קבוצת אנשים בלי להשתתף בשיחה, ובלי לחשוש מתוויות או מכל דבר אחר. מה היית מציעה מבחינה התנהגותית\קוגניטיבית, איך עובדים על זה?

 

[Lichy87]

אני בדר"כ מאמינה בהתנסות במסגרת יומיומית

כלומר, אם הקושי הוא בעבודה, אז לנסות למצוא דרך לתרגל דווקא שם.
אם זה קשה מדי, אז אפשר באמת לקחת צעד אחורה אולי למקום בטוח יותר כמו קבוצה לעזרה עצמית. מקום שיש בו אנשים אבל ששותפים לאותה בעיה ויש פחות סיכוי שישפטו.
וחוץ מזה גם פגישות טיפוליות של CBT ללא ספק יכולות לעשות הרבה סדר בראש מבחינת העניין המחשבתי של מה חושבים עלי ועד כמה זה נכון, וזה יכול לתת דחיפה גדולה ליותר ניסיונות חשיפה בעבודה ובכלל בכל מסגרת שיש בה אינטראקציה.

 

[ביישנית23]

מעבר לחרדה חברתית

מעבר לחרדה החברתית שהרגשתי בעבודה יש לי גם קושי להביע רגשות, (אני מתנסה בזה בחודשים האחרונים בלבטא רגשות-להפתח אחד על אחד), אבל עם קבוצת אנשים זה עדיין מאוד קשה עבורי להביע רגשות ופתיחות, אז כרגע אני מפחדת להתחיל עבודה חדשה כדי לא להרגיש שהכל חוזר על עצמו... אין לי כח לכל זה... יש למשהו הצעה בשבילי איך לעבור את זה?

 

[Lichy87]

למה הכוונה בלבטא רגשות ולהיפתח?

אם מדובר באנשים מהעבודה, מהניסיון שלי בדר"כ מדובר בשיחות שטחיות יומיומיות, ומעט שיחות שבאמת דורשות הבעת רגשות ופתיחות. אם כבר הקושי בשיחות מהסוג הזה הוא הבעת דעה.
את אולי מרגישה צורך להרגיש פתוחה איתם במאה אחוז? משוחררת לגמרי?
אולי זה משהו בציפיות שלך מעצמך?
&nbsp
בנוסף אני חושבת שלכל אדם יהיה קשה להביע רגשות מול קבוצה לעומת אחד על אחד.
&nbsp