Good Girl Gone Bad
New member
צריכה עזרה...
היי אני בת 18 ומעולם לא היה לי קשר רציני. כמובן שזה דבר שמפריע לי... אין רגע שאני לא חושבת על זה - איך זה. היו לי שני "חברים", שהייתי עם כל אחת מהם במשך שבועיים. לא עשינו הרבה, בעיקר יצאנו ולא נתתי להם לגעת בי. (אני מגיעה ממשפחה שומרת מסורת-אבל זה לא קשור ואני לא שומרת איסור נגיעה או משהו כזה,פשוט הבהרתי להם שלא יגעו בי) בקיצור, "נפרדתי" מהם לפני היום לציון החודש-מהסיבה ש-שימו לב- כדי שלא נצטרך להגיע ליום הזה ולכל הקיטש שאני יודעת שמלווה אותו, ואולי גם פחדתי מעצם זה שנתנשק או משהו. אני מעולם לא התנשקתי ומעולם לא היה לי קשר ארוך. אני נראית טוב, אפילו טוב מאוד ואני אדם מאוד נחמד. הבעיה היא שכשאני רוצה מישהו, ואני "משיגה " אותו, אז אחרי שאנחנו בקשר והוא מבהיר עד כמה הוא רוצה - אני נרתעת, אולי אפילו נגעלת. אני לא אוהבת מניאקים. אני מכירה את הטיפוס ואני פשוט לא כזו. אבל כשגבר מתרפס בפניי ואומר לי יפה שלי אני אוהב אותך זה ממש מגעיל אותי. אני לא יודעת למה. זה ככה גם בחיים שלי בכללי, כשמישהו מגלה אליי קירבה, נניח חברה אומרת לי - את החברה הכי טובה שלי - אני אוטומטית תופסת מרחק, עם כל זה שזה דבר שאני כל הזמן מקווה אליו-שיהיה לי חברה טובה. לא יודעת מה זה. ממה זה נובע. אבל מה אני עושה עם הדפקט הזה?איך אפשר לבנות ככה קשר? ולאחרונה יצא לי להכיר מישהו נחמד, וקבענו לצאת, אבל איך להגיד...אני פוחדת. אני לא כ"כ מכירה אותו.. והוא ממש בעניין... ולפני שהוא הבהיר לי את זה בצורה כל כך חדה-דווקא רציתי. אבל עכשיו... רק כשהוא מתקשר אני ישר מתבאסת. מסננת. והוא ממש נחמד! והוא ממש מוצא חן בעיני. אבל כל ההודעות החמודות האלה.. אומרות יותר מידי. מה אני אמורה לעשות? באמת שאני לא מהכלבות האלה ... כתבתי את ההודעה הזו גם בפורומים אחרים ואמרו לי שאני צריכה עזרה מקצועית. מישהו יכול לעזור לי? אני כבר לא יודעת מה לעשות עם עצמי.
היי אני בת 18 ומעולם לא היה לי קשר רציני. כמובן שזה דבר שמפריע לי... אין רגע שאני לא חושבת על זה - איך זה. היו לי שני "חברים", שהייתי עם כל אחת מהם במשך שבועיים. לא עשינו הרבה, בעיקר יצאנו ולא נתתי להם לגעת בי. (אני מגיעה ממשפחה שומרת מסורת-אבל זה לא קשור ואני לא שומרת איסור נגיעה או משהו כזה,פשוט הבהרתי להם שלא יגעו בי) בקיצור, "נפרדתי" מהם לפני היום לציון החודש-מהסיבה ש-שימו לב- כדי שלא נצטרך להגיע ליום הזה ולכל הקיטש שאני יודעת שמלווה אותו, ואולי גם פחדתי מעצם זה שנתנשק או משהו. אני מעולם לא התנשקתי ומעולם לא היה לי קשר ארוך. אני נראית טוב, אפילו טוב מאוד ואני אדם מאוד נחמד. הבעיה היא שכשאני רוצה מישהו, ואני "משיגה " אותו, אז אחרי שאנחנו בקשר והוא מבהיר עד כמה הוא רוצה - אני נרתעת, אולי אפילו נגעלת. אני לא אוהבת מניאקים. אני מכירה את הטיפוס ואני פשוט לא כזו. אבל כשגבר מתרפס בפניי ואומר לי יפה שלי אני אוהב אותך זה ממש מגעיל אותי. אני לא יודעת למה. זה ככה גם בחיים שלי בכללי, כשמישהו מגלה אליי קירבה, נניח חברה אומרת לי - את החברה הכי טובה שלי - אני אוטומטית תופסת מרחק, עם כל זה שזה דבר שאני כל הזמן מקווה אליו-שיהיה לי חברה טובה. לא יודעת מה זה. ממה זה נובע. אבל מה אני עושה עם הדפקט הזה?איך אפשר לבנות ככה קשר? ולאחרונה יצא לי להכיר מישהו נחמד, וקבענו לצאת, אבל איך להגיד...אני פוחדת. אני לא כ"כ מכירה אותו.. והוא ממש בעניין... ולפני שהוא הבהיר לי את זה בצורה כל כך חדה-דווקא רציתי. אבל עכשיו... רק כשהוא מתקשר אני ישר מתבאסת. מסננת. והוא ממש נחמד! והוא ממש מוצא חן בעיני. אבל כל ההודעות החמודות האלה.. אומרות יותר מידי. מה אני אמורה לעשות? באמת שאני לא מהכלבות האלה ... כתבתי את ההודעה הזו גם בפורומים אחרים ואמרו לי שאני צריכה עזרה מקצועית. מישהו יכול לעזור לי? אני כבר לא יודעת מה לעשות עם עצמי.