צריכה לשתף....

[נ נ ו צ ק ה]

צריכה לשתף....

אני שואלת את עצמי כל יום מחדש - מתי אני אעבור יום שלם בלי לחשוב עליו, יום שלם בלי שאני אצטרך להתמודד עם המציאות הזאת שכל כך קשה להיות חלק ממנה? נמאס לי לכאוב, אני כל כך רוצה להמשיך הלאה אבל לא מצליחה. מרגישה כל כך לבד. חברתי הטובה ביותר אמרה לי אתמול שאני עושה את זה לעצמי, שבנוסף להכל אני מרחיקה אנשים מבחירה. וזה מוזר לי כי אני מחפשת חום ואהבה, אולי אני מרחיקה את כל מי שלא מצליח להבין אותי או שפשוט נמאס לי לדבר על זה ואני יודעת שנמאס לאחרים לשמוע. מה עושים? אני מנסה להיות הגיונית , לזכור את הדברים הטובים לצד הרעים, יודעת למה נפרדנו ועדיין, קשה לי לעכל, אני מתגעגעת לדבר איתו, לשמוע אותו, לצחוק איתו. אוףףףףףףףףףף אמרתם שהזמן יעשה את שלו....אני כל כך מקווה.

 

[ניצת שושן]

בדיוק בשבל זה אנחנו כאן ../images/Emo140.gif

תגידי ננוצקה כמה זמן עבר???

 

[נ נ ו צ ק ה]

נצח

עבר מעט זמן, רק שלושה חודשים, אבל זה נראה כמו נצח.

 

[judyr]

שולחת לך ../images/Emo24.gif

ומקווה בשבילך שהכל יסתדר

 

[ניצת שושן]

שלושה חדשים

שהם נצח ומה הם שלושה חדשים לעומת הנצח??? תני לעצמך לכאוב ננוצקה אל תעצרי את הכאב תרשי לעצמך להתגעגע אבל אל תשכחי את הסיבה שנפרדתם... לי בכלל יש שיטה שאצלי עובדת נפלא. לפני שנה בערך זה קרה פרידה כואבת שבע וחצי שנים של ידידות חברות ואהבה ביום אחד נחתכה נתתי לכאב את הכבוד שמגיע לו אפילו העצמתי אותו כמה חודשים (יותר נכון לומר אפילו חצי שנה) הלכתי ברחוב וכל דבר הזכיר לי אותו נתיב נסיעה בית קפה רכב דומה שלא לדבר על מראה כל דבר כזה העלה דמעות בעיני זוכרת אפילו דייט אחד שפתאום התפרצתי בבכי (כן גם אני חשבתי שהכרות אחרת תשכך את הכאב). התפלשתי בו (בכאב) הרשתי לעצמי להיות עצובה השתבללתי עם עצמי ואז יום בהיר אחד פתאום נזכרתי שכבר יומיים לא חשבתי עליו... הימים עברו והכאב התרכך עד שהרגשתי נקיה היום יכולה להזכר בסיטואציות מסויימות בחיוך באחרות באמפטיה לעצמי אמפטיה לו היום זה פרק בעבר , פרק חשוב שלמדתי ממנו רבות על עצמי , על מה שמגיע לי ומה אני באמת רוצה פרק ממנו הדרך למעלה ברורה.

 

[s u p e r n o v a]

הלוואי עליי

בדיוק עכשיו כתבתי פוסט בבלוג שלי על כמה אני מתגעגעת גם אחרי שעברה יותר משנה וחצי אומרים שהזמן מרפא, אז איפה לעזאזל התרופה??????? למה עדיין מרגישה בעוצמה את הגעגוע אליו, למה עדיין רוצה אותו כמו מטורפת??????? איזה מזל שאין לי אומץ להגיד לו את זה (וגם אין לי ממש הזדמנות...) נובה, שוב מתגעגעת

 

[r e d head]

היי נובה

אני חושבת שיש משהו שעוזר לשכח קצת יותר מהר צריך לשחרר להפסיק לצפות שעוד יקרה משהו כי כל עוד את מצפה את שומרת על הגעגוע. בשביל לשחרר את צריכה להבין ולהאמין בינך לבין עצמך שאין סיכוי שהוא יחזור. מניסיון.

 

[א ו ר ותקווה]

אני קוראת אותך ונכנסת

למתקפת חרדה שוב. זה מה שיקרה לי ? חצי לשנה לחשוב עליו ? והיא שנה וחצי חושבת עליו, ןעדיין מתגעגעת ? מה שכתבת שם, זה מה שקורה לי, כל פינה כל דבר והעצב עולה שוב.

 

[נ נ ו צ ק ה]

../images/Emo24.gif

 

[s h o o s h a]

הזמן ואני

הזמן אכן יעשה את שלו אבל לא בלי שאת תעשי למען עצמך. להתאבל זה לגיטימי, כמו ש'מתאבלים' על דבר יקר יקר שהיה ואיננו. כל אחד והאבל שלו ואת נמצאת כרגע בתקופה הזו. אז ראשית, הרשי לעצמך. ואיש לא יוכל לומר לך כמה זמן יידרש לך. זה מאד אישי. אבל אל לך לשקוע במרה שחורה. לשקוע או לשקוע זו הבחירה שלך. ההגיון שלך בריא - לזכור את הטוב לצד הרע. אבל לא להעצים דבר מהשניים אלא לראות את הדברים כהווייתם, שיהוו סמני דרך לעתיד החדש שאת מבקשת לבנות וליצור לעצמך. כאמור, קחי לך את הזמן תני לעצמך את האפשרות לכאוב ויבוא הרגע שבו תתעוררי ותחושי שאינך חשה עוד את עוצמתו הגדולה של הכאב הוא עדין יהיה שם, אבל עם הזמן ילך ויקטן עד שיעלם (או לא) אבל תלמדי לחיות איתו בדיוק כפי שחיים עם צלקת שעם הזמן אפילו 'נעים' לגעת בה ולהיזכר במקורה. יום טוב

 

[s h o o s h a]

תיקון:לשקוע או לא לשקוע