צריכה לשתף...
אתמול נפל לי תלמיד ושבר את היד. בד"כ אני לא מאוד מתרגשת מנפילות, כי ברוב המקרים התלמיד לא נפגע בצורה ממשית, אבל אתמול היה די ברור שהיד שבורה וזה מאוד הלחיץ אותי. מהר מאוד אחרי הנפילה הילד הוסע לבית החולים ואני חזרתי לרצף אינסופי של שיעורים שהכריח אותי להניח בצד את הלחץ. גם התגובה של הבוס ושל שאר המדריכים, בסגנון "זה קורה, זה היה בלתי נמנע" לא ממש השאירה מקום להילחץ או לקחת את זה קשה. ברור לי שהייתה להם כוונה טובה, לגרום לי להרגיש טוב, אבל בפועל זה מנע ממני לפרוק את הלחץ. אני גם יודעת שהקפדתי על כל כללי הבטיחות ואפילו מעבר לכך: הוא רכב על סוסת בית ספר מנוסה ומאוד מאוד רגועה שכבר עבדה באותו יום, עם ציוד בטיחותי ביותר, ובלונג'. למעשה, הסוסה סה"כ נבהלה מתזוזה בשיחים והספיקה לעשות 3 צעדי קנטר לפני שעצרתי אותה. במהלך אותם צעדים הילד נפל ונחת לא טוב. גם התגובה של הצוות לנפילה הייתה זריזה ומקצועית מאוד- מישהו מיד לקח את הסוסה, הבוס ואני לקחנו את הילד והסבתא (שהייתה היסטרית), קיבענו את היד עם משולש והפננו אותם לצילום בבית החולים. ובכל זאת, למרות שעשינו הכל "לפי הספר", זה אירוע מלחיץ.
כמו שיכולתי לצפות מהכירותי עם עצמי, ההדחקה של הלחץ עברה באמצע הלילה ואת רוב הלילה ביליתי ערה, מתהפכת במיטה עם כאבי בטן. במהלך היום חשבתי על הנפילה כמעט נון-סטופ ורק לקראת הערב הלחץ התחיל להרגע. אני מאוד מקווה שהלילה אני אצליח לישון שינה רצופה...
אתמול נפל לי תלמיד ושבר את היד. בד"כ אני לא מאוד מתרגשת מנפילות, כי ברוב המקרים התלמיד לא נפגע בצורה ממשית, אבל אתמול היה די ברור שהיד שבורה וזה מאוד הלחיץ אותי. מהר מאוד אחרי הנפילה הילד הוסע לבית החולים ואני חזרתי לרצף אינסופי של שיעורים שהכריח אותי להניח בצד את הלחץ. גם התגובה של הבוס ושל שאר המדריכים, בסגנון "זה קורה, זה היה בלתי נמנע" לא ממש השאירה מקום להילחץ או לקחת את זה קשה. ברור לי שהייתה להם כוונה טובה, לגרום לי להרגיש טוב, אבל בפועל זה מנע ממני לפרוק את הלחץ. אני גם יודעת שהקפדתי על כל כללי הבטיחות ואפילו מעבר לכך: הוא רכב על סוסת בית ספר מנוסה ומאוד מאוד רגועה שכבר עבדה באותו יום, עם ציוד בטיחותי ביותר, ובלונג'. למעשה, הסוסה סה"כ נבהלה מתזוזה בשיחים והספיקה לעשות 3 צעדי קנטר לפני שעצרתי אותה. במהלך אותם צעדים הילד נפל ונחת לא טוב. גם התגובה של הצוות לנפילה הייתה זריזה ומקצועית מאוד- מישהו מיד לקח את הסוסה, הבוס ואני לקחנו את הילד והסבתא (שהייתה היסטרית), קיבענו את היד עם משולש והפננו אותם לצילום בבית החולים. ובכל זאת, למרות שעשינו הכל "לפי הספר", זה אירוע מלחיץ.
כמו שיכולתי לצפות מהכירותי עם עצמי, ההדחקה של הלחץ עברה באמצע הלילה ואת רוב הלילה ביליתי ערה, מתהפכת במיטה עם כאבי בטן. במהלך היום חשבתי על הנפילה כמעט נון-סטופ ורק לקראת הערב הלחץ התחיל להרגע. אני מאוד מקווה שהלילה אני אצליח לישון שינה רצופה...
