עוברת אורח בעולם
New member
צריכה לפרוק, אפשר?
אתה בחדר השני, ואני כאן והמרחק של החדר הוא כמו יבשת מקצה עולם אחראני רוצה יותר מהחיים!!, אתה שומע אותי בכלל? אני מדברת אליך כבר למעלה מ4 שנים, בהתחלה בקול עכשיו כבר לא טורחת, זה אותו דבר, בעצם. קיר אטום שנשטף ברגשות שלי אליך , אולי שלך אלי איני יודעת.. רוצה לסים לכתוב, ללכת שוב לתקופה לסגור דלת בחשכה אבל ממשיכה זקוקה לנשימה. דף לבן מתמלא במילים ואתה הינך יודע כלום. אני האשה שלך, אני יודעת גם אתה. אבל איך זה שבמקום לקבל אותי באהבה אתה חונק דורס מוחץ אוטם , ושוב פוחדת ששקרתי שהגזמתי שאתה משתדל מנסה לא לפגוע קונה מתנות ומחבק בלילות אולי אתה מחבק יותר מדי כואב? אולי אתה מאבד אותי כשאתה סוחט את הלחיצה האחרונה חנקת אתי פעם בפועל ושכחת מזה אני לא שכחתי אני חייה את זה כל יום. השתנתי בתקופה האחרונה התחלתי לחיות עבור עצמי ללמוד, ואתה במקום לפרגן מנסה לקחת את השטיח מבעד לרגלי, מנסה לשים לי רגל לא מתאים לך שאני עצמאית לא מתאים לך שכבר העולם לא מורכז לי מסביבך, איך זה שבכל ריב כשאני נפגעת מהמילים שלך שמוחצות את טיפת הבטחון שנשאר לי אתה מוצא את הדרך לגרום לי להתנצל? איך זה שאני מתנצלת כשאתה פוגע בי, איך זה שאני כאן לבד בוכה ואתה שם שמח. ויום חדש יבוא מחר ותחזור מחוייך ונצחק ונריב ואני אצעק. והשכנים יחשבו אותי למשוגעת שפוגעת בך, למה אף אחד לא רואה שאת מכאיב לי מילולית כמו דקירה של דם? איך אף אחד לא מגיש שאתה מוחץ אותי בשינה? מחבק יותר מדי חזק, עוטף יותר מדי בחום לא נותן לי לנשום. ואני כאן לא נושת מחנק בגרון פיזי, רוצה להפסיק לכתוב לעזוב את המקלדת, לתת לעצמי להירגע ולא מצליחה כל כך הרבה מילים יש לי להגיד ואין לי דבר שום דבר לא משתנה בחיים האלו שום דבר לא זז. יש מישהו ששומע את האנשים שכואבים בלילות? יש מישהו שיודע מתי לתת מנוחה? אני יודעת את התשובה שלך, בעלי יודעת שתגיד לי אלוקים שומע ואיך את בכלל מפקפקת, אבל אם אלוקים שלך הוא האמיתי אז אני רוצה להתרחק אם הוא כל יכול והוא שלך אז הוא לא שלי, כי אם הוא היה באמת בעל כוחות עתירים במופלאות איך זה שהוא עדיין לא מרגיע אותך איך הוא מסוגל לראות אותי חורצת את ידי באותו מקום צורב פעם אחר פעם ולא מלטף את הסריטה? ושוב דברתי יותר מדי אני יודעת. ואם היית קורא זאת אי פעם היית משתגע אבל גם אני בן אדם, מפתיע. וגם לי לפעמים יש מכסת דבור שפורצת גם אני כואבת פגועה. ונזכרת במתנות שלך, ונזכרת בך, יודעת שאתה לא מתכוון יודעת שיש לך מול העיניים מסך של עיוורון, אני משתגעת לא מהלחיצות לא מהביטול עלי אלא מהספק האם זו אני שלא בסדר או האם זה אתה? האם זו אני שרואה את העולם בצורה שונה או שהגיון שלך מעוות. אוי אני באמת לא יודעת כל כך הרבה זמן במחיצתך, האם זה מוזר לך שהיום כשהלכת בבוקר ישנתי את השינה הכי מתוקה שהיה לי אי פעם? בידיעה שיהיה לי שקט ושלווה, אתה יודע בכלל שמאז שהתחתנו אין לי מנוחה ותמיד יש בי אי שקט? מחפשת לרצות אותך בדרך כל שהיא, יודעת שכל עוד אני יהיה אני אין ספק שתתרצה שתגיד שאני "אשה טובה" כי להגדרתך כפי שטרחת להגיד לי מאות פעמים זו "אשה שעושה רצון בעלה" אז לא נראה לי שיש מקום לשניים באימרה כזו. ואני אוהבת אותך בכל זאת, ואני לפעמים זקוקה רק לך ולפעמים זקוקה להגנה ממך, ואני משתגעת מהסגר הזה, כמו ציפור שנכנסה בטעות לבית מתנגשת שוב ושוב בזכוכית אטומה. טיפה אחת יותר מדי כבר נשפכה ולא מוצאת את הדרך החוצה אני לא רואה אתהאור בקצה המנהרה יותר, אולי תגיד שאני דרמטית אולי אבל הדרמטיות היא לא צבועה, הדרמטיות זה השקפה של הרגש שבי, הדרמטיות הזו היא העצבות הכבדה שרובצת אצלי בחזה שאתה נוהג לחנוק כל פעם מחדש. לעזזאל, אני לבד.
אתה בחדר השני, ואני כאן והמרחק של החדר הוא כמו יבשת מקצה עולם אחראני רוצה יותר מהחיים!!, אתה שומע אותי בכלל? אני מדברת אליך כבר למעלה מ4 שנים, בהתחלה בקול עכשיו כבר לא טורחת, זה אותו דבר, בעצם. קיר אטום שנשטף ברגשות שלי אליך , אולי שלך אלי איני יודעת.. רוצה לסים לכתוב, ללכת שוב לתקופה לסגור דלת בחשכה אבל ממשיכה זקוקה לנשימה. דף לבן מתמלא במילים ואתה הינך יודע כלום. אני האשה שלך, אני יודעת גם אתה. אבל איך זה שבמקום לקבל אותי באהבה אתה חונק דורס מוחץ אוטם , ושוב פוחדת ששקרתי שהגזמתי שאתה משתדל מנסה לא לפגוע קונה מתנות ומחבק בלילות אולי אתה מחבק יותר מדי כואב? אולי אתה מאבד אותי כשאתה סוחט את הלחיצה האחרונה חנקת אתי פעם בפועל ושכחת מזה אני לא שכחתי אני חייה את זה כל יום. השתנתי בתקופה האחרונה התחלתי לחיות עבור עצמי ללמוד, ואתה במקום לפרגן מנסה לקחת את השטיח מבעד לרגלי, מנסה לשים לי רגל לא מתאים לך שאני עצמאית לא מתאים לך שכבר העולם לא מורכז לי מסביבך, איך זה שבכל ריב כשאני נפגעת מהמילים שלך שמוחצות את טיפת הבטחון שנשאר לי אתה מוצא את הדרך לגרום לי להתנצל? איך זה שאני מתנצלת כשאתה פוגע בי, איך זה שאני כאן לבד בוכה ואתה שם שמח. ויום חדש יבוא מחר ותחזור מחוייך ונצחק ונריב ואני אצעק. והשכנים יחשבו אותי למשוגעת שפוגעת בך, למה אף אחד לא רואה שאת מכאיב לי מילולית כמו דקירה של דם? איך אף אחד לא מגיש שאתה מוחץ אותי בשינה? מחבק יותר מדי חזק, עוטף יותר מדי בחום לא נותן לי לנשום. ואני כאן לא נושת מחנק בגרון פיזי, רוצה להפסיק לכתוב לעזוב את המקלדת, לתת לעצמי להירגע ולא מצליחה כל כך הרבה מילים יש לי להגיד ואין לי דבר שום דבר לא משתנה בחיים האלו שום דבר לא זז. יש מישהו ששומע את האנשים שכואבים בלילות? יש מישהו שיודע מתי לתת מנוחה? אני יודעת את התשובה שלך, בעלי יודעת שתגיד לי אלוקים שומע ואיך את בכלל מפקפקת, אבל אם אלוקים שלך הוא האמיתי אז אני רוצה להתרחק אם הוא כל יכול והוא שלך אז הוא לא שלי, כי אם הוא היה באמת בעל כוחות עתירים במופלאות איך זה שהוא עדיין לא מרגיע אותך איך הוא מסוגל לראות אותי חורצת את ידי באותו מקום צורב פעם אחר פעם ולא מלטף את הסריטה? ושוב דברתי יותר מדי אני יודעת. ואם היית קורא זאת אי פעם היית משתגע אבל גם אני בן אדם, מפתיע. וגם לי לפעמים יש מכסת דבור שפורצת גם אני כואבת פגועה. ונזכרת במתנות שלך, ונזכרת בך, יודעת שאתה לא מתכוון יודעת שיש לך מול העיניים מסך של עיוורון, אני משתגעת לא מהלחיצות לא מהביטול עלי אלא מהספק האם זו אני שלא בסדר או האם זה אתה? האם זו אני שרואה את העולם בצורה שונה או שהגיון שלך מעוות. אוי אני באמת לא יודעת כל כך הרבה זמן במחיצתך, האם זה מוזר לך שהיום כשהלכת בבוקר ישנתי את השינה הכי מתוקה שהיה לי אי פעם? בידיעה שיהיה לי שקט ושלווה, אתה יודע בכלל שמאז שהתחתנו אין לי מנוחה ותמיד יש בי אי שקט? מחפשת לרצות אותך בדרך כל שהיא, יודעת שכל עוד אני יהיה אני אין ספק שתתרצה שתגיד שאני "אשה טובה" כי להגדרתך כפי שטרחת להגיד לי מאות פעמים זו "אשה שעושה רצון בעלה" אז לא נראה לי שיש מקום לשניים באימרה כזו. ואני אוהבת אותך בכל זאת, ואני לפעמים זקוקה רק לך ולפעמים זקוקה להגנה ממך, ואני משתגעת מהסגר הזה, כמו ציפור שנכנסה בטעות לבית מתנגשת שוב ושוב בזכוכית אטומה. טיפה אחת יותר מדי כבר נשפכה ולא מוצאת את הדרך החוצה אני לא רואה אתהאור בקצה המנהרה יותר, אולי תגיד שאני דרמטית אולי אבל הדרמטיות היא לא צבועה, הדרמטיות זה השקפה של הרגש שבי, הדרמטיות הזו היא העצבות הכבדה שרובצת אצלי בחזה שאתה נוהג לחנוק כל פעם מחדש. לעזזאל, אני לבד.
