hibiscus88
New member
צריכה לחלוק..
שלום לכולם..!
אני כבר כמה שנים נוהגת לקרוא בפורום, אבל מעולם לא נרשמתי או הגבתי..
סיימתי זה עתה תואר שני במשפטים, כך שאני צריכה להחליט מה הלאה מבחינת תעסוקה, מגורים וכו'.. (מה שיכול להסביר גם את צומת הדרכים שאני נמצאת בו ותחושת האובדן..).
אני נמצאת במערכת יחסים קצת יותר משנה וחצי. חשוב לציין שזו מערכת היחסים הראשונה שלי - עד שהכרתי את חבר שלי יצאתי עם בנים פה ושם אבל בעיקר דברים לא מחייבים. כשהתחלתי את התואר השני החלטתי להתחיל טיפול כי הרגשתי שמשהו חסר לי ואני נמצאת בטיפול מזה שנתיים, ובגדול מאוד מרוצה. כמה חודשים לאחר שהתחיל הטיפול הכרתי את חבר שלי וכמו בכל מערכת יחסים מדובר בעבודה קשה, השקעה, פשרה, גמישות ופתיחות ואני באמת מרגישה שהיחס הזה מבחינת בן הזוג שלי. הוא מדהים (גם כשהוא לא =) ) ומבין.. ויש ביננו חיבור שלא ידעתי שיכול להיות לי עם בן אדם כמעט מכל הבחינות.
עוד כמה פרטים - בן הזוג שלי גרוש ויש לו ילד קטן בן שנתיים. ההוא עבר גירושים נוראיים, מכוערים, ועדיין הקשר בינו לבין גרושתו, אם אפשר בכלל להגדיר את זה קשר, הוא גרוע ויש מאבקים קשים על הפעוט. בעיקרון האמא פשוט מחלייטה שכשהוא לא עושה את הדברים לפי ראות עיניה - לא להביא את הילד. כך יצא מצב שבמשך שלושת החודשים האחרונים הוא לא ראה את בנו, למרות שהאמא מחויבת להביא אותה (לפי ההסכם).
כמו כן, לפני מספר חודשים הוא התפטר מעבודתו בשל חילוקי דעות ועדיין מחפש עבודה אבל לא מוצא.
החלטנו שאנחנו עוברים לגור יחד אבל פתאום התחילו לעלות לי כל מיני ספקות. אני יודעת שכל קשר הוא קשה (בדיוק קראתי תגובה של מריוס על פאזה של מאבקי כוחות ושתמיד יהיו מאבקים וקשיים) זה ברור לי. לא יודעת... זה לא מרגיש לי רק רגליים קרות. יש ביננו הרבה דברים שאנחנו כל כך שונים בהם (אמונה, ערכים שונים.. ) אבל אנחנו באמת ובתמים אוהבים זה את זה.. לפעמים הוא כל כך טרוד בעבודה ובילד ובכל זה שאני ממש מרגישה שהוא מוצף ופשוט לא פנוי לקשר ולעבודה על קשר. המצב כל כך טעון כל הזמן שבאמת אני מנסה ומנסה אבל אני מתחילה להרגיש שנגמר לי האוויר.. ואנחנו כל הזמן מדברים על זה ומנסים לצוף יחדיו.. אבל עדיין..
אני לא רוצה לעזוב בזמן משבר אבל אולי בעצם מה שאני מרגישה זה שאין לי קו גבול - מתי אני יודעת שמספיק זה מספיק?
אם נעבור לגור יחד אני חושבת שכבר לא ניפרד אז אני אומרת אולי עדיף להיפרד כבר עכשיו, בכלל זה הזוי לי שאני חושבת על פרידה באופן כל כך קונקרטי אבל זה נראה לי טבעי.. בקיצור.. בלבול
שלום לכולם..!
אני כבר כמה שנים נוהגת לקרוא בפורום, אבל מעולם לא נרשמתי או הגבתי..
סיימתי זה עתה תואר שני במשפטים, כך שאני צריכה להחליט מה הלאה מבחינת תעסוקה, מגורים וכו'.. (מה שיכול להסביר גם את צומת הדרכים שאני נמצאת בו ותחושת האובדן..).
אני נמצאת במערכת יחסים קצת יותר משנה וחצי. חשוב לציין שזו מערכת היחסים הראשונה שלי - עד שהכרתי את חבר שלי יצאתי עם בנים פה ושם אבל בעיקר דברים לא מחייבים. כשהתחלתי את התואר השני החלטתי להתחיל טיפול כי הרגשתי שמשהו חסר לי ואני נמצאת בטיפול מזה שנתיים, ובגדול מאוד מרוצה. כמה חודשים לאחר שהתחיל הטיפול הכרתי את חבר שלי וכמו בכל מערכת יחסים מדובר בעבודה קשה, השקעה, פשרה, גמישות ופתיחות ואני באמת מרגישה שהיחס הזה מבחינת בן הזוג שלי. הוא מדהים (גם כשהוא לא =) ) ומבין.. ויש ביננו חיבור שלא ידעתי שיכול להיות לי עם בן אדם כמעט מכל הבחינות.
עוד כמה פרטים - בן הזוג שלי גרוש ויש לו ילד קטן בן שנתיים. ההוא עבר גירושים נוראיים, מכוערים, ועדיין הקשר בינו לבין גרושתו, אם אפשר בכלל להגדיר את זה קשר, הוא גרוע ויש מאבקים קשים על הפעוט. בעיקרון האמא פשוט מחלייטה שכשהוא לא עושה את הדברים לפי ראות עיניה - לא להביא את הילד. כך יצא מצב שבמשך שלושת החודשים האחרונים הוא לא ראה את בנו, למרות שהאמא מחויבת להביא אותה (לפי ההסכם).
כמו כן, לפני מספר חודשים הוא התפטר מעבודתו בשל חילוקי דעות ועדיין מחפש עבודה אבל לא מוצא.
החלטנו שאנחנו עוברים לגור יחד אבל פתאום התחילו לעלות לי כל מיני ספקות. אני יודעת שכל קשר הוא קשה (בדיוק קראתי תגובה של מריוס על פאזה של מאבקי כוחות ושתמיד יהיו מאבקים וקשיים) זה ברור לי. לא יודעת... זה לא מרגיש לי רק רגליים קרות. יש ביננו הרבה דברים שאנחנו כל כך שונים בהם (אמונה, ערכים שונים.. ) אבל אנחנו באמת ובתמים אוהבים זה את זה.. לפעמים הוא כל כך טרוד בעבודה ובילד ובכל זה שאני ממש מרגישה שהוא מוצף ופשוט לא פנוי לקשר ולעבודה על קשר. המצב כל כך טעון כל הזמן שבאמת אני מנסה ומנסה אבל אני מתחילה להרגיש שנגמר לי האוויר.. ואנחנו כל הזמן מדברים על זה ומנסים לצוף יחדיו.. אבל עדיין..
אני לא רוצה לעזוב בזמן משבר אבל אולי בעצם מה שאני מרגישה זה שאין לי קו גבול - מתי אני יודעת שמספיק זה מספיק?
אם נעבור לגור יחד אני חושבת שכבר לא ניפרד אז אני אומרת אולי עדיף להיפרד כבר עכשיו, בכלל זה הזוי לי שאני חושבת על פרידה באופן כל כך קונקרטי אבל זה נראה לי טבעי.. בקיצור.. בלבול
