בחורה בהפרעה
New member
צריכה להתפרק.
כותבת כי מרגישה שאני נחנקת. השקט הזה שעוטף אותי בימים האחרונים.. הציפייה למשהו שאני אפילו לא יודעת מה הוא. הרגשה מוזרה כזאת שמקיפה, עוטפת בבדידות כל חלק בגוף שלי. מזניחה את הלימודים.. אנשים מנסים להחדיר לי קצת שכל ישר.. תואר ראשון.. זה לא בית ספר!! אני יודעת. אבל אני גם יודעת שהנשמה לא שקטה עכשיו. יודעת שאני מחכה למשהו שלא מגיע. ובתוך תוכי גם יודעת מה זה אותו דבר נכסף. חסרה לי אהבה. נמאס לי לדאוג לעצמי ולכל העולם. נמאס לי לתת כל כך הרבה מעצמי ולא לקבל כלום בתמורה. לומדת ועובדת במקצוע הכי נורא שיש, חיה ונושמת ילדים עם לקויות חמורות, מוקפת בסבל בילתי נתפס בכל יום, בחרתי בזה ואני נשארת בלב שלם, הילדים האלה הם חיי. אבל בין כל הרע, אני צריכה גם קצת טוב לעצמי. בין כל הדמעות, הכאב והעצב, אני צריכה גם צחוק ושמחה של הלב. נשמע אגואיסטי, אבל אני חייבת לדאוג לעצמי, כי אני מתפרקת.. הלבד הזה כואב עכשיו, יותר מתמיד. רוצה לחזור הביתה ולדעת שיש לי שם מישהו שאוהב, שמחכה לי מישהו עם חיבוק ענק, מישהו שישמע את כל הכאב ויספוג את כל הדמעות שאני אוגרת ביום אחד של עבודה בגן הזה. רוצה שיהיה לי מקום אחד נקי מרוע, נקי הכל הכאב בעולם שלנו. רוצה שיהיה לי מישהו אחד שידאג לי, כי אני לא סופרמן והכוחות שלי לאט אוזלים. רוצה להרגיש בטוחה. להיות נאהבת.. נמאס לי מגברים לרגע, נמאס לי מכאלה שמנסים בכאילו.. נמאס לי מגברים ריקנים, ילדותיים. רוצה מישהו אמיתי, שיוכל להרים אותי כשאפול תחת העומס בסוף כל יום, רוצה מישהו שילטף את החבורות הכחולות שמשאירים על גופי אותם ילדים תמימים. רוצה מישהו שיאהב אותי. להרגיש בטוחה רק לרגע.. לזכות לשניות של שקט בזרועותיו של אהובי. הכוח נגמר לי.. רוצה קצת שקט מהעולם.
כותבת כי מרגישה שאני נחנקת. השקט הזה שעוטף אותי בימים האחרונים.. הציפייה למשהו שאני אפילו לא יודעת מה הוא. הרגשה מוזרה כזאת שמקיפה, עוטפת בבדידות כל חלק בגוף שלי. מזניחה את הלימודים.. אנשים מנסים להחדיר לי קצת שכל ישר.. תואר ראשון.. זה לא בית ספר!! אני יודעת. אבל אני גם יודעת שהנשמה לא שקטה עכשיו. יודעת שאני מחכה למשהו שלא מגיע. ובתוך תוכי גם יודעת מה זה אותו דבר נכסף. חסרה לי אהבה. נמאס לי לדאוג לעצמי ולכל העולם. נמאס לי לתת כל כך הרבה מעצמי ולא לקבל כלום בתמורה. לומדת ועובדת במקצוע הכי נורא שיש, חיה ונושמת ילדים עם לקויות חמורות, מוקפת בסבל בילתי נתפס בכל יום, בחרתי בזה ואני נשארת בלב שלם, הילדים האלה הם חיי. אבל בין כל הרע, אני צריכה גם קצת טוב לעצמי. בין כל הדמעות, הכאב והעצב, אני צריכה גם צחוק ושמחה של הלב. נשמע אגואיסטי, אבל אני חייבת לדאוג לעצמי, כי אני מתפרקת.. הלבד הזה כואב עכשיו, יותר מתמיד. רוצה לחזור הביתה ולדעת שיש לי שם מישהו שאוהב, שמחכה לי מישהו עם חיבוק ענק, מישהו שישמע את כל הכאב ויספוג את כל הדמעות שאני אוגרת ביום אחד של עבודה בגן הזה. רוצה שיהיה לי מקום אחד נקי מרוע, נקי הכל הכאב בעולם שלנו. רוצה שיהיה לי מישהו אחד שידאג לי, כי אני לא סופרמן והכוחות שלי לאט אוזלים. רוצה להרגיש בטוחה. להיות נאהבת.. נמאס לי מגברים לרגע, נמאס לי מכאלה שמנסים בכאילו.. נמאס לי מגברים ריקנים, ילדותיים. רוצה מישהו אמיתי, שיוכל להרים אותי כשאפול תחת העומס בסוף כל יום, רוצה מישהו שילטף את החבורות הכחולות שמשאירים על גופי אותם ילדים תמימים. רוצה מישהו שיאהב אותי. להרגיש בטוחה רק לרגע.. לזכות לשניות של שקט בזרועותיו של אהובי. הכוח נגמר לי.. רוצה קצת שקט מהעולם.