הגעת למקום הנכון ../images/Emo13.gif
ב-92 טיילתי בהודו, נפאל ותאילנד. ב-96 מצאתי את עצמי נפרד מחברה (אחרי 3 שנים) , נפרד מלימודי התואר (אחרי הרבה מבחנים) ונפרד ממקום העבודה (אחרי הרבה פישולים). אני זוכר את הרגע שבו נהגתי לכיוון הבית שלי, וחשבתי לי "יש לי קצת כסף, ואין לי שורשים. מה כדאי לי לעשות" יומיים אחר כך קניתי כרטיס להודו. במטוס פגשתי בחורה שהיתה לבד, אבל הסתבר שהיא היתה בדרך לפגוש את חבר שלה בדהי. נסעתי איתם ל"הארי רמה" במיין בזאר, ושם פגשתי עוד כמה בודדים, זוגות וקבוצות - על הגג. למחרת הלכתי עם כמה מהם למבצר האדום, ויומיים אח"כ לקחתי אוטובוס צפונה. על האוטובוס היו 90% ישראלים, ויצא שהצטרפתי ל-7 (2 חברות, 3 חברות ושני בנים). במנאלי הצטרפו אלינו עוד חבר'ה, ומאותו רגע, גם אם הייתי רוצה - לבד לא יכולתי להיות. אני יכול להכין אותך לזה שהשניה בה נפתחות דלתות המטוס, והריח של דלהי (או מומביי, זה לא משנה) חודר למטוס שהיה סטרילי עד אותו רגע - היה אחד הרגעים המאושרים בחיי. זה מחזיר אותך אחורה בטיל לאובך, שריפות הזבל הקטנות, והארומה הכללית שמאפיינת את הערים הגדולות של הודו. 1. באמת כיף לך 2. את תסתדרי יותר טוב משנדמה לך 3. כשמגיעים פעם שניה הכל קל יותר, ואת הופכת למיני-גורו בעיני מטיילים אחרים. וזה נעים
4. דיר בלאק לא לחזור עם סיפורים וחוויות, או אפילו ליצור קשר משם ! נמסטה