עדכון מסויג - חזרנו עכשיו הביתה
היה קשה, מגעיל ומפחיד. ואיבדתי 5 שנים מהחיים (יחד עם טיפולי הפוריות זה כבר לא משאיר מי יודע מה ממילא...) היא לא הצליחה לנשום טוב - לשמור על סטורציה (חמצן בדם) ברמה סבירה אחרי הניתוח במשך כמה שעות, ואחרי זה עלה החום (אנחנו עדיין עם חום, ומתלבטים לגבי אנטיביוטיקה). ובעיקר קשה לה, וכואב לה, ומציק לה, וההרגשה היא שלקחתי ילדה בריאה ועשיתי אותה חולה.
עכשיו המשימה היא להצליח לשתות כדי לא לחזור לשם. אז האצבעות עדיין נדרשות. ותודה על החזקת האצבעות, ועל כל הטלפונים והאיחולים. זה באמת מחמם את הלב. על המחלקה ובפרט על הרופא יש לי דברים נפלאים להגיד, אבל אני אתפנה לזה בהמשך.