צריכה את עצתכם
שלום רב לכולם. אני קוראת כאן המון וכעת צריכה את עצתכם מנסיונכם במספר בעיות.... ומהקל אל הכבד.... ראשית אומר שאני 7 שנים ביחד עם בעלי מתוכן 5 שנות נישואים. והבעיה היא עם משפחתו ובעיקר עם אמו. 1. מה עושים עם חמות חוקרת שב"כ? כל היום רק שואלת איפה היינו, מה עשינו אם ירדנו שניה לקנות משהו מה קנינו. אם היא התקשרה ואנחנו לא בבית איפה היינו וכו וכו כיד הדמיון הטובה עליכם.... אי אפשר להיפגש עמה בלי שהיא "תראיין" אותנו, בעיקר אותי. הבעיה החמירה מאז נולד בננו לפני מספר חודשים ומאז היא מתחקרת בכל הקשור אליו ובעיקר "מתי הוריך ראו אותו לאחרונה" כדי שאז תוכל לרוץ לספר לכולם כמה הם לא רואים את הנכד והוריי כן.... 2. מה עושים שחמותי מבקרת את גיסתי כלתה השניה בנוכחותי? אני בטוחה שזה גם קורה להפך אבל שיבושם לה. בכל מקרה, אני לא צריכה לשמוע את הביקורת הזו... מה גם לכל אחת היא מספרת כמה היא מעדיפה שאנחנו נבוא ולא הם וכו.. 3. זה הדבר הכי קשה שיש לי איתה ועם משפחתו בכלל. חוץ מהדברים השגרתיים שאני צריכה לשמוע ממנה. כגון להוציא תמונת ולהראות כמה הנכד דומה לבנה [למרות שבני דומה לי בדיוק] ולספר לכל העולם שהוא אמר אבא ו"לשכוח" שהוא אמר "אמא" לפני [אצל בני זה AMA] שלזה כבר התרגלתי ואני נותנת לה להתלהב. אבל מאז לידת בני זה נהפך בלתי נסבל. שמעתי בביתי משפטים כגון "לא צריך את אמא עכשיו" "תבוא אלינו סבתא תגדל אותך" [לתינוק בן חודש]... משפחתו יודעת כמה ההנקה חשובה לי וכמה דמעות וקשיים חוויתי עד שהנקתי [בני לא ינק שבועיים ואני שאבתי ימים ולילות לקחתי יועצות ומה לא וכל זאת אחרי לידת ואקום עם המון טחורים ותפרים "גיהנום"] כשהצלחתי סוף סוף להניקו הם ניסו להניא אותי מלהניק מסיבות אינטרסנטיות לגמרי "לא טוב להיות צמוד תמיד לאמא" [תינוק בו חודש-חודשיים] "חבל שהוא לא לוקח בקבוק היה נשאר אצלנו" "אולי ישן אצלנו וניתן לו בקבוק". השיא היה שחמותי "תידרכה" את כולם [אני יודעת זאת ממקור ראשון] להגיד לי ולבעלי כמה הנכד רזה וחסר לו אוכל, כדי שאתן לו בקבוק ושלא מספיק ציצי וכל זאת כדי שישאר אצלם להרב שעות או לילה ואנחנו "נלך לטייל" [פתאום חשוב לה כ"כ שאנחנו נטייל]. לא משנה שבני היה שמנמן ובטיפת חלב אמרו לי להרגיע עם האוכל... אז הדבר האחרון שאפשר היה לומר עליו שהוא רזה. מאז שהוא נולד הם יודעים הכי טוב כי הם "גידלו כבר ילדים". בקיצור את תשבי בצד ותשתקי, מן הרגשה שאת הרחם שהביא לנו את הנכד וכעת תזוזי מהתמונה. בקיצור מאז אני לא מסוגלת להיות במגע איתם. אם הם באים או אנחנו הולכים אני משתגעת מהר מאד. מה לעשות? ניסיתי "לא לשמוע" אבל אז היא עוד יותר מגבירה את הניסיון שלה להוריד את הלגיטימציה שלי. לענות בתקיפות? אני לא כ"כ רוצה מריבות במשפחה אבל מצד שני אני לא מתכוונת לסבול ....
שלום רב לכולם. אני קוראת כאן המון וכעת צריכה את עצתכם מנסיונכם במספר בעיות.... ומהקל אל הכבד.... ראשית אומר שאני 7 שנים ביחד עם בעלי מתוכן 5 שנות נישואים. והבעיה היא עם משפחתו ובעיקר עם אמו. 1. מה עושים עם חמות חוקרת שב"כ? כל היום רק שואלת איפה היינו, מה עשינו אם ירדנו שניה לקנות משהו מה קנינו. אם היא התקשרה ואנחנו לא בבית איפה היינו וכו וכו כיד הדמיון הטובה עליכם.... אי אפשר להיפגש עמה בלי שהיא "תראיין" אותנו, בעיקר אותי. הבעיה החמירה מאז נולד בננו לפני מספר חודשים ומאז היא מתחקרת בכל הקשור אליו ובעיקר "מתי הוריך ראו אותו לאחרונה" כדי שאז תוכל לרוץ לספר לכולם כמה הם לא רואים את הנכד והוריי כן.... 2. מה עושים שחמותי מבקרת את גיסתי כלתה השניה בנוכחותי? אני בטוחה שזה גם קורה להפך אבל שיבושם לה. בכל מקרה, אני לא צריכה לשמוע את הביקורת הזו... מה גם לכל אחת היא מספרת כמה היא מעדיפה שאנחנו נבוא ולא הם וכו.. 3. זה הדבר הכי קשה שיש לי איתה ועם משפחתו בכלל. חוץ מהדברים השגרתיים שאני צריכה לשמוע ממנה. כגון להוציא תמונת ולהראות כמה הנכד דומה לבנה [למרות שבני דומה לי בדיוק] ולספר לכל העולם שהוא אמר אבא ו"לשכוח" שהוא אמר "אמא" לפני [אצל בני זה AMA] שלזה כבר התרגלתי ואני נותנת לה להתלהב. אבל מאז לידת בני זה נהפך בלתי נסבל. שמעתי בביתי משפטים כגון "לא צריך את אמא עכשיו" "תבוא אלינו סבתא תגדל אותך" [לתינוק בן חודש]... משפחתו יודעת כמה ההנקה חשובה לי וכמה דמעות וקשיים חוויתי עד שהנקתי [בני לא ינק שבועיים ואני שאבתי ימים ולילות לקחתי יועצות ומה לא וכל זאת אחרי לידת ואקום עם המון טחורים ותפרים "גיהנום"] כשהצלחתי סוף סוף להניקו הם ניסו להניא אותי מלהניק מסיבות אינטרסנטיות לגמרי "לא טוב להיות צמוד תמיד לאמא" [תינוק בו חודש-חודשיים] "חבל שהוא לא לוקח בקבוק היה נשאר אצלנו" "אולי ישן אצלנו וניתן לו בקבוק". השיא היה שחמותי "תידרכה" את כולם [אני יודעת זאת ממקור ראשון] להגיד לי ולבעלי כמה הנכד רזה וחסר לו אוכל, כדי שאתן לו בקבוק ושלא מספיק ציצי וכל זאת כדי שישאר אצלם להרב שעות או לילה ואנחנו "נלך לטייל" [פתאום חשוב לה כ"כ שאנחנו נטייל]. לא משנה שבני היה שמנמן ובטיפת חלב אמרו לי להרגיע עם האוכל... אז הדבר האחרון שאפשר היה לומר עליו שהוא רזה. מאז שהוא נולד הם יודעים הכי טוב כי הם "גידלו כבר ילדים". בקיצור את תשבי בצד ותשתקי, מן הרגשה שאת הרחם שהביא לנו את הנכד וכעת תזוזי מהתמונה. בקיצור מאז אני לא מסוגלת להיות במגע איתם. אם הם באים או אנחנו הולכים אני משתגעת מהר מאד. מה לעשות? ניסיתי "לא לשמוע" אבל אז היא עוד יותר מגבירה את הניסיון שלה להוריד את הלגיטימציה שלי. לענות בתקיפות? אני לא כ"כ רוצה מריבות במשפחה אבל מצד שני אני לא מתכוונת לסבול ....
