צריכה את עזרתכן....

[צילי וגילי8]

צריכה את עזרתכן....

הי,
לפני שישה שבועות נולד לנו תינוק מתוק, להבדיל מאחיותיו - במועד ובמשקל מצויינים....
אני מניקה הנקה מלאה.
עוד לפני הלידה, היה הריון מאוד מתוח, לאור ההיסטוריה שלנו - פגות ומחלה גנטית לתאומות.
הבנות בנות 5 וכמה חודשים. אני מרגישה שאין לי חשק להיות איתן, לשחק איתן, להנות איתן.... בגלל ההנקה אני רוב הזמן עם הקטנצ'יק, להכניס לזה את העייפות וחוסר שעות השינה.... יש בי פחד שאני פוגעת בהן ביחס שלי, הרבה כעס ועצבים, צעקות.. לא יודעת איך לצאת מהלופ הזה..
הן לא אשמות שבחרנו להביא להן אח, ושבחרתי להניק בצורה בלעדית...

 

[אשרז4]

מזל טוב. את רק בהתחלה העיפות, החידוש ובמיוחד

ההורמונים עושים בלגן בגוף, במחשבות ובתחושות.
&nbsp
כותבת בקצרה אבל חושבת שכדאי לך
למצוא מישהו שהן אוהבות שיהיה איתכם אחה"צ כך שלא תגיעי למצב של כעס עליהן וגם להן יהיה ימישהו כייף להיות איתו
לדאוג לך לשינה מספקת
ולבדוק אם אין לך איזה התחלה או בקטן דיכאון אחרי לידה.
&nbsp
בהצלחה

 

[צילי וגילי8]

תודה!!

חשבתי על דכאון והורמונים... אנסה לשנות קצת גישה ואראה אם עדיין התחושות קיימות..

 

[אור0424]

מה שאשרז אמרה

וחשבתי על ההודעה שלך הרבה. אני רוצה לומר שגם לי קשה מאוד היה לשלב את הטיפול בערב בתאומים מול הרצון והצורך להמשיך את השיגרה של הגדולים. זה לא קל. והעייפות לא עוזרת. אבל כמו שכולכן, האימהות המנוסות לתאומים אומרות לכל אמא חדשה כאן- זה טבעי, זה קשה, מתרגלים וזה הופך עם הזמן לקל יותר. באמת שהכל בסדר ורק צריך להכניס שיגרה שתתאים לכולכם. עזרה אחר הצהריים עם הבנות זה יהיה מעולה ולאט לאט תרגישי כבר טוב יותר ודברים יסתדרו.
בהצלחה!

 

[צילי וגילי8]

תודה!!

 

[אלולה145]

ארוך....

זה הכי הגיוני בעולם. נולד לך תינוק, הגוף שלך, ההורמונים שלך, הכל מוכוון לתינוק. הוא הגוזל הקטן שצריך אותך.
ההנקה גורמת להמון זמן שמתמקד רק בקטן. אומנם זה זמן ש"נמנע" מהגדולות, אבל זו מתנה ענקית לקטן. ואני באמת מאמינה שהן מספיק גדולות בשביל להתמודד עם המצב החדש.
הגדולים היו בני כמעט 3 כשהקטנה נולדה. לי היה את "הלוקסוס" להתמקד אך ורק בקטנה. בהתחלה (=3, 4 חודשים ראשונים) הייתי רק איתה. הייתי עיפה, מותשת, ועם סבלנות אפס לכל דבר שבן יותר מכמה משבועות. זה טיבעי, וביולוגי לחלוטין. בעלי חזר כל אחר צהריים בזמן כדי להוציא אותם מהגן ולהיות איתם. הסברנו להם שיש תינוקת חדשה שצריכה את אימא, ועם הזמן הם התרגלו לדינמיקה החדשה - שרק אבא מקלח, ורק אבא יורד איתם לגינה, ורק אבא קם אליהם בלילה.
זה זמני. בערך בגיל 4 חודשים, כשהם מתחילים לישון יותר זה מתחיל להיות יותר קל והסבלנות לסביבה גדלה. ואז כל חודש לאט לאט הקשר עם הגדולים מתחיל להתאושש ולהשתפר. והיום - ממרומי גיל שנה ועשר (של הקטנה) - הם קשורים גם לאבא, יש להם אחות מקסימה ומציקה, ואני קיבלתי תיקון להריון דפוק, לידה מוקדמת וחודש וחצי בפגיה עם תינוקת שנולדה בזמן, במשקל ממוצע, עם הנקה מלאה וידיים בלי סוף. כמו שצריך להיות.

כמה עצות:
- נסי לישון כמה שיותר כשיש לך הזדמנות (אני בעד שינה משותפת, אבל זה נושא שצריך ללמוד איך לעשות אותו כדי שיהיה בטוח)..
- ודאי שיש עזרה אחה"צ - כמה שיותר. סבא / סבתא/ אבא/ בייביסיטר.
- כשבן זוגך נמצא- שיהיה המטפל העיקרי שלהן ויתן לך את הזמן לישון כשהקטן ישן, או להניק אותו בשקט. שיוציא אותן מהבית, שיעשה איתן דברים כייפים. שלא ירגישו דפוקות לגמרי כי נולד להן אח קטן.