צריכה את העצות שלכן...ט'
היי כולן,
קשה לי להחליט ואני לא סומכת על עצמי. אני לא יודעת אם אני משקרת לעצמי, אם אני ממעיטה בהפרעות שלי או ההפך.
אני חיילת, משרתת כבר קצת יותר משנה. בטירונות היה לי משבר רציני, שסבב בעיקר סביב החרדה הנוראית של להסתובב עם נשק כשעל הגב שלי העבר של הפגיעה העצמית. בסופו של דבר פגעתי בעצמי בבסיס והייתי על סף לצאת מהצבא. החלטתי שנורא חשוב לי לשרת לא משנה מה אני אעשה בצבא, והצלחתי להישאר בשירות.
אני פקידת לשכה, כל יום עד חמש ונותנים לי פעמיים לצאת מוקדם בהמלצת הקב"ן.
התפקיד 75% מהזמן לא משמעותי ואני מתוסכלת מזה לא מעט.
אני מוזיקאית וממשיכה בלימודים מחוץ לצבא וזה מה שנותן לי את כל הכוחות שלי כרגע.
היום הגעתי לקב"נית שלי אחרי תקופה של כמה חודשים שלא הסתדר שנקבע תור.
כשנכנסתי היא הבינה שבזמן האחרון הפסקתי את הטיפול הפסיכולוגי, בגלל שאין לי זמן בשבילו יותר כי אני בתקופה מאוד לחוצה במוזיקה.
היא הבינה שהייתה לי נפילה בתחום האוכל, צמצום רציני שהוביל לירידה לא קטנה במשקל, אבל הצלחתי להשתלט עליה ועכשיו אני מקפידה מאוד, ודווקא משהו בהקפדה המוגזמת על מה לאכול וכמה גם נותן לי איזו שליטה על החיים שלי.
אמרתי לה שבזמן האחרון אני חושבת שוב על פגיעה עצמית. אני איבדתי את הערך לגוף שלי, והסיבה היחידה שאני לא פוגעת זה כי אני יודעת שתוך שבוע אני יוצאת מהצבא, ואני רוצה שאם כן ההחלטה הזאת תבוא ממני, ולא מגורמים זרים.
היא הציעה לי את האופציה הבאה:
יש מה שנקרא פרופיל 24 זמני, שהוא למעשה דה-פקטו שחרור מהצבא, אבל לתקופה מוגבלת בזמן (חצי שנה) שנחשבת לי בסוף השירות לכמות החודשים ששירתתי סך הכל.
אחרי התקופה הזאת לא יחזירו אותי לצבא, כי יישאר לי ממש מעט לשרת ויהיה רשום ששוחררתי מסיבה מנהלתית.
היא גמישה איתי ומוכנה שאני אעשה את זה גם בחצי שנה האחרונה של השחרור, זאת אומרת אחזיק מעמד עוד כמה חודשים.
המטרה היא שבתקופה הזאת אני אוכל גם להשקיע במוזיקה וגם להשקיע בטיפול אינטנסיבי כדי להתחיל את החיים שלי ברגל ימין.
אני מרגישה אשמה כשאני חושבת על זה.
מצד אחד זה מרגיש לי כמו אוויר לנשימה.
מצד שני אני מרגישה- מה אני יותר טובה מאחרים? למה לי מגיע לשרת פחות מהם?
אני לא יודעת, אם אני באמת חולה או עובדת על כולם, או שבגלל שאני מתפקדת מעולה אני עובדת על כולם וכן חולה...מקווה שזה יצא מובן..
אני לא מוצאת את התשובה..
אז אני אחזיק מעמד עוד חצי שנה. אבל באיזה מחיר? לדחות שוב את ההחלמה?
אני לא יודעת..
אשמח לשמוע את הדעות כאן...
היי כולן,
קשה לי להחליט ואני לא סומכת על עצמי. אני לא יודעת אם אני משקרת לעצמי, אם אני ממעיטה בהפרעות שלי או ההפך.
אני חיילת, משרתת כבר קצת יותר משנה. בטירונות היה לי משבר רציני, שסבב בעיקר סביב החרדה הנוראית של להסתובב עם נשק כשעל הגב שלי העבר של הפגיעה העצמית. בסופו של דבר פגעתי בעצמי בבסיס והייתי על סף לצאת מהצבא. החלטתי שנורא חשוב לי לשרת לא משנה מה אני אעשה בצבא, והצלחתי להישאר בשירות.
אני פקידת לשכה, כל יום עד חמש ונותנים לי פעמיים לצאת מוקדם בהמלצת הקב"ן.
התפקיד 75% מהזמן לא משמעותי ואני מתוסכלת מזה לא מעט.
אני מוזיקאית וממשיכה בלימודים מחוץ לצבא וזה מה שנותן לי את כל הכוחות שלי כרגע.
היום הגעתי לקב"נית שלי אחרי תקופה של כמה חודשים שלא הסתדר שנקבע תור.
כשנכנסתי היא הבינה שבזמן האחרון הפסקתי את הטיפול הפסיכולוגי, בגלל שאין לי זמן בשבילו יותר כי אני בתקופה מאוד לחוצה במוזיקה.
היא הבינה שהייתה לי נפילה בתחום האוכל, צמצום רציני שהוביל לירידה לא קטנה במשקל, אבל הצלחתי להשתלט עליה ועכשיו אני מקפידה מאוד, ודווקא משהו בהקפדה המוגזמת על מה לאכול וכמה גם נותן לי איזו שליטה על החיים שלי.
אמרתי לה שבזמן האחרון אני חושבת שוב על פגיעה עצמית. אני איבדתי את הערך לגוף שלי, והסיבה היחידה שאני לא פוגעת זה כי אני יודעת שתוך שבוע אני יוצאת מהצבא, ואני רוצה שאם כן ההחלטה הזאת תבוא ממני, ולא מגורמים זרים.
היא הציעה לי את האופציה הבאה:
יש מה שנקרא פרופיל 24 זמני, שהוא למעשה דה-פקטו שחרור מהצבא, אבל לתקופה מוגבלת בזמן (חצי שנה) שנחשבת לי בסוף השירות לכמות החודשים ששירתתי סך הכל.
אחרי התקופה הזאת לא יחזירו אותי לצבא, כי יישאר לי ממש מעט לשרת ויהיה רשום ששוחררתי מסיבה מנהלתית.
היא גמישה איתי ומוכנה שאני אעשה את זה גם בחצי שנה האחרונה של השחרור, זאת אומרת אחזיק מעמד עוד כמה חודשים.
המטרה היא שבתקופה הזאת אני אוכל גם להשקיע במוזיקה וגם להשקיע בטיפול אינטנסיבי כדי להתחיל את החיים שלי ברגל ימין.
אני מרגישה אשמה כשאני חושבת על זה.
מצד אחד זה מרגיש לי כמו אוויר לנשימה.
מצד שני אני מרגישה- מה אני יותר טובה מאחרים? למה לי מגיע לשרת פחות מהם?
אני לא יודעת, אם אני באמת חולה או עובדת על כולם, או שבגלל שאני מתפקדת מעולה אני עובדת על כולם וכן חולה...מקווה שזה יצא מובן..
אני לא מוצאת את התשובה..
אז אני אחזיק מעמד עוד חצי שנה. אבל באיזה מחיר? לדחות שוב את ההחלמה?
אני לא יודעת..
אשמח לשמוע את הדעות כאן...
