צריך עצה...
הי... טוב תראו למי שאין כח לכבדים, אז שלא יקרא, והאמת היא היא מדי פעם מעיין בפורום שלכם ונראה לי שיהיה נחמד להתייעץ איתכם ואולי גם סוף סוף להיות אורח קבע פה בפורום... אז ככה, אני דודי והסיפור שלי הוא כזה: אני עדיין בארון, האמת היא שלא חשבתי שאני אי פעם אצא ממנו. הייתה לי חברה, עוד כמה דייטים מוצלחים יותר ומוצלחים פחות עם בנות, אבל האמת היא שזה אף פעם לא החזיק יותר מכמה שבועות. כי פשוט מעולם לא היה אכפת לי להפרד או להפסיק את הקשר... אני עכשיו קצין בצבא, עתיד לשהתחרר עוד שנה +-, והאמת היא שכבר יותר משנתיים לא הרגשתי רגש חזק אל מישהו. פשוט נתתי לעצמי להכבות. חשבתי שאולי זהו, נגלמתי מההרגל המגונה להתאהב בסטרייטים, והנה אני יכול להסתדר גם בלי. עד שהוא בא. אוי הוא הטריף אותי. חדש אצלנו ביחידה, ישן איתי במגורים. נראה די טוב... בדיוק באותו היום חשבתי לעצמי כמה אני לא מאמין באהבה ממבט ראשון, והאמת היא שפשוט מאותו הרגע שראיתי אותו חשבתי לעצמי :"אוי... זה הולך לכאוב...אלוהים שלי.. תרחם" וכמו שצפיתי זה קרה.. היה לנו הרבה רגעים לבד, על כוס בירה, סיגריה וקולה.. בארוחת ערב במגורים, בדרף חזרה 4 שעות הביתה. לא יכלתי להמנע מזה. קיותי שאולי הוא הומו, ועשיתי מעט מבחנים קטנים כדי להיות בטוח. וזה סופי. הוא לא הומו. ואני מת מקנאה.. פשוט מת. מתעצבן לראות אותו עם אנשים אחרים, מתעצבן שהוא יושב ליד חבר אחר באוטובוס. מתחרפן!!! ואז הגיע הרגע שאמרתי די. עד פה. החלטתי לצאת מהארון. יותר לא אסבול בגלל השטויות האלה, הגיע הזמן שגם לי תהיה אהבה. אפילו סתם סטוץ. מה יש?! אני נראה טוב, מצחיק, נחמד, אז למה מגיע לי להיות לבד? למה כל החיים שלי להקריב בשביל מה יגידו כמה יתאכזבו. לא מעניין אותי יותר! ואז שאלתי את עצמי איך עושים את זה. הרי ללכת סתם להורים ולהגיד היי אני הומו זה לא יפתור כלום כרגע. ובטח שלא יעזור אם אני אדבר עם הבחור. ואז חשבתי, יש לי ידידה שאני יודע שיש לה כמה ידידים הומואים. היא ידידה טובה, סה"כ... אני מאמין שאפשר לסמוך עליה. ואיפה אני צריך את ההתייעצות אתכם? מה לדעתכם, אחרי שכבר עברתם את זה בטח רובכם, הדרך הכי נכונה לספר? האם כדאי כבר ביום שאני מדבר איתה לבקש את שתדבר עם הידידים שלה, שאולי מישהו מהם יפגש איתי כדי שיהיה לי עם מי לדבר בעניין? הרי אני לא מכיר אף אחד....הומו.. לפחות אני חושב שאני לא מכיר... וסתם, אשמח לעצות בעניין, אני רוצה להפוך את התהליך המורכב והקשה הזה לדבר הכי טוב שעשיתי בחיים שלי. ואולי להתהליך המהנה ביותר שאעשה. נ.ב מוזמנים לכתוב גם לאישי.. אשמח לשמוע! תודה! אחלה פורום!
הי... טוב תראו למי שאין כח לכבדים, אז שלא יקרא, והאמת היא היא מדי פעם מעיין בפורום שלכם ונראה לי שיהיה נחמד להתייעץ איתכם ואולי גם סוף סוף להיות אורח קבע פה בפורום... אז ככה, אני דודי והסיפור שלי הוא כזה: אני עדיין בארון, האמת היא שלא חשבתי שאני אי פעם אצא ממנו. הייתה לי חברה, עוד כמה דייטים מוצלחים יותר ומוצלחים פחות עם בנות, אבל האמת היא שזה אף פעם לא החזיק יותר מכמה שבועות. כי פשוט מעולם לא היה אכפת לי להפרד או להפסיק את הקשר... אני עכשיו קצין בצבא, עתיד לשהתחרר עוד שנה +-, והאמת היא שכבר יותר משנתיים לא הרגשתי רגש חזק אל מישהו. פשוט נתתי לעצמי להכבות. חשבתי שאולי זהו, נגלמתי מההרגל המגונה להתאהב בסטרייטים, והנה אני יכול להסתדר גם בלי. עד שהוא בא. אוי הוא הטריף אותי. חדש אצלנו ביחידה, ישן איתי במגורים. נראה די טוב... בדיוק באותו היום חשבתי לעצמי כמה אני לא מאמין באהבה ממבט ראשון, והאמת היא שפשוט מאותו הרגע שראיתי אותו חשבתי לעצמי :"אוי... זה הולך לכאוב...אלוהים שלי.. תרחם" וכמו שצפיתי זה קרה.. היה לנו הרבה רגעים לבד, על כוס בירה, סיגריה וקולה.. בארוחת ערב במגורים, בדרף חזרה 4 שעות הביתה. לא יכלתי להמנע מזה. קיותי שאולי הוא הומו, ועשיתי מעט מבחנים קטנים כדי להיות בטוח. וזה סופי. הוא לא הומו. ואני מת מקנאה.. פשוט מת. מתעצבן לראות אותו עם אנשים אחרים, מתעצבן שהוא יושב ליד חבר אחר באוטובוס. מתחרפן!!! ואז הגיע הרגע שאמרתי די. עד פה. החלטתי לצאת מהארון. יותר לא אסבול בגלל השטויות האלה, הגיע הזמן שגם לי תהיה אהבה. אפילו סתם סטוץ. מה יש?! אני נראה טוב, מצחיק, נחמד, אז למה מגיע לי להיות לבד? למה כל החיים שלי להקריב בשביל מה יגידו כמה יתאכזבו. לא מעניין אותי יותר! ואז שאלתי את עצמי איך עושים את זה. הרי ללכת סתם להורים ולהגיד היי אני הומו זה לא יפתור כלום כרגע. ובטח שלא יעזור אם אני אדבר עם הבחור. ואז חשבתי, יש לי ידידה שאני יודע שיש לה כמה ידידים הומואים. היא ידידה טובה, סה"כ... אני מאמין שאפשר לסמוך עליה. ואיפה אני צריך את ההתייעצות אתכם? מה לדעתכם, אחרי שכבר עברתם את זה בטח רובכם, הדרך הכי נכונה לספר? האם כדאי כבר ביום שאני מדבר איתה לבקש את שתדבר עם הידידים שלה, שאולי מישהו מהם יפגש איתי כדי שיהיה לי עם מי לדבר בעניין? הרי אני לא מכיר אף אחד....הומו.. לפחות אני חושב שאני לא מכיר... וסתם, אשמח לעצות בעניין, אני רוצה להפוך את התהליך המורכב והקשה הזה לדבר הכי טוב שעשיתי בחיים שלי. ואולי להתהליך המהנה ביותר שאעשה. נ.ב מוזמנים לכתוב גם לאישי.. אשמח לשמוע! תודה! אחלה פורום!
