צריך עצה לזוג צעיר
שלום לכולם אני עם בת הזוג שלי 4 שנים בקרוב. לפני כמעט שנתיים נישאנו. שנינו עובדים, המצב הכלכלי בבית טוב ואין בעיות של תאימות עם חברים\חברות או בעיות חברתיות אחרות. אנחנו עושים ספורט. כל אחד בקטע שלו. בנוסף יש לנו מגוון עשיר של פעילויות לשעות הפנאי - לא חסר. במיוחד בתל אביב. ולא, זה לא כולל מסיבות פרועות - בעיקר אירועי תרבות וחברים טובים. מדוע אני כותב? מפני שהיא לא מצליחה להשתחרר מאיזה דמות של חבר שהיה לה במשך 4 שנים לפני. כלומר במשך 4.5 - 5 שנים (הכרנו ונעשינו זוג כחצי שנה לאחר הפרידה שלה ממנו) דמותו רודפת אותה. זה מעיק עליה ומבלבל אותה. בעיקר מפני שהיא מרגישה שמשהו נותר לא-סגור ביניהם. הוא, מבחינתו, מרגיש שהכל סגור הרמטית ושאין שום בעיה. הוא זוכר אותה בחיוך והוא כבר עם מישהי אחרת והכל טוב (בכל זאת עברו כמעט 5 שנים). זו, כמובן - לא הבעייה האמיתית. הבלבול שהיא חשה מקרין גם על אספקטים נוספים בחיים שלה ושלי. היא לא נותנת אמון בי. לא סומכת עליי (תירגעו, תירגעו. לא נתתי לה סיבות להתאכזב ממני באף רמה ולא שברתי כלים ולא שיקרתי ולא בגדתי), היא לא בטוחה בעצמה ולמעשה בוכה על כל רגע שעובר מהחיים. כמעט כאילו היא עסוקה בלהתרפק על העבר המיידי (כלומר להיות נוסטלגית בקשר לאירועים שרק עכשיו קרו) ועל העבר הרחוק יותר ובקושי מצליחה להסתכל קדימה. בנוסף היא גם חסרת מנוחה באופן קיצוני ולא מסוגלת להעביר את הזמן סתם כך - אלא תמיד להיות בפעילות כלשהי. כאילו מעין הסחת דעת. היא עושה טיפולים מכל מני סוגים. מסז'ים, דיקור, פסיכולוג. זה עוזר. אבל לא לגמרי. לפעמים היא כל כך ילדותית שאי אפשר בכלל לתקשר איתה. היא יכולה להכריז "אני לא מדברת איתך" ובאמת לא לדבר איתי. נדירות הפעמים שבהן היא מודה בטעות או מקשיבה לי באמת. ועכשיו לדברים הטובים. היא חכמה בטירוף, מוכשרת, יפהפייה ורגישה. בחרתי בה כי אני מאמין שהיא המועמדת הטובה ביותר לעשות איתה ילדים ולהקים משפחה - או סתם גם להעביר את החיים בכיף. הסקס תמיד היה. בהתחלה ממש מעולה. אחכ נכנס למעין קו מתון שכזה. לא משהו שיוצא מגדר הרגיל. סהכ עושים סקס בערך 2-3 פעמים בשבוע טוב, פעם אחת בשבוע רע. אני בבעיה. היא לא מסוגלת לשחרר אותו. היא בסטרס מהעבודה. היא לא בריאה ב100% בגלל כל זה. יש לה ענינים שגם לעיתים מונעים מאיתנו לעשות סקס. עם הרוב אין לי בעייה. הכל זמני ולא שוברים כלים סתם. אבל .. אני לא מצליח לראות אותה ואותי מקימים משפחה. יש לי ספק רציני בקשר ליכולתה הפיזית להיות אמא. גם הריון, וגם אחכ. יש לי פחד אמיתי מה יקרה שנצטרך להתמודד על בעיות "אמיתיות" יותר - ילד חולה, דילמות אחרות. אני מסתכל עליה ואומר לעצמי (לפעמים) - מה לעזאזל חשבתי. מצב לא טוב להיות בו, אבל, חשוב להגיד - לא קטסטרופה. רוב הזמן הכל בסדר. יש שגרה, יש נסיעות לחו"ל וכן הלאה. אבל אם אני לוקח צעד אחורה מכל זה ומביט מהצד - אני לא רואה עתיד ! ובעיקר אני מפחד שהפסקתי לאהוב אותה. והיא אותי. אז מה הקטע ?? אם לא היינו נשואים מן הסתם לא היינו נפרדים מיד, אבל הכל היה יותר פשוט. איזה כאב ראש.
שלום לכולם אני עם בת הזוג שלי 4 שנים בקרוב. לפני כמעט שנתיים נישאנו. שנינו עובדים, המצב הכלכלי בבית טוב ואין בעיות של תאימות עם חברים\חברות או בעיות חברתיות אחרות. אנחנו עושים ספורט. כל אחד בקטע שלו. בנוסף יש לנו מגוון עשיר של פעילויות לשעות הפנאי - לא חסר. במיוחד בתל אביב. ולא, זה לא כולל מסיבות פרועות - בעיקר אירועי תרבות וחברים טובים. מדוע אני כותב? מפני שהיא לא מצליחה להשתחרר מאיזה דמות של חבר שהיה לה במשך 4 שנים לפני. כלומר במשך 4.5 - 5 שנים (הכרנו ונעשינו זוג כחצי שנה לאחר הפרידה שלה ממנו) דמותו רודפת אותה. זה מעיק עליה ומבלבל אותה. בעיקר מפני שהיא מרגישה שמשהו נותר לא-סגור ביניהם. הוא, מבחינתו, מרגיש שהכל סגור הרמטית ושאין שום בעיה. הוא זוכר אותה בחיוך והוא כבר עם מישהי אחרת והכל טוב (בכל זאת עברו כמעט 5 שנים). זו, כמובן - לא הבעייה האמיתית. הבלבול שהיא חשה מקרין גם על אספקטים נוספים בחיים שלה ושלי. היא לא נותנת אמון בי. לא סומכת עליי (תירגעו, תירגעו. לא נתתי לה סיבות להתאכזב ממני באף רמה ולא שברתי כלים ולא שיקרתי ולא בגדתי), היא לא בטוחה בעצמה ולמעשה בוכה על כל רגע שעובר מהחיים. כמעט כאילו היא עסוקה בלהתרפק על העבר המיידי (כלומר להיות נוסטלגית בקשר לאירועים שרק עכשיו קרו) ועל העבר הרחוק יותר ובקושי מצליחה להסתכל קדימה. בנוסף היא גם חסרת מנוחה באופן קיצוני ולא מסוגלת להעביר את הזמן סתם כך - אלא תמיד להיות בפעילות כלשהי. כאילו מעין הסחת דעת. היא עושה טיפולים מכל מני סוגים. מסז'ים, דיקור, פסיכולוג. זה עוזר. אבל לא לגמרי. לפעמים היא כל כך ילדותית שאי אפשר בכלל לתקשר איתה. היא יכולה להכריז "אני לא מדברת איתך" ובאמת לא לדבר איתי. נדירות הפעמים שבהן היא מודה בטעות או מקשיבה לי באמת. ועכשיו לדברים הטובים. היא חכמה בטירוף, מוכשרת, יפהפייה ורגישה. בחרתי בה כי אני מאמין שהיא המועמדת הטובה ביותר לעשות איתה ילדים ולהקים משפחה - או סתם גם להעביר את החיים בכיף. הסקס תמיד היה. בהתחלה ממש מעולה. אחכ נכנס למעין קו מתון שכזה. לא משהו שיוצא מגדר הרגיל. סהכ עושים סקס בערך 2-3 פעמים בשבוע טוב, פעם אחת בשבוע רע. אני בבעיה. היא לא מסוגלת לשחרר אותו. היא בסטרס מהעבודה. היא לא בריאה ב100% בגלל כל זה. יש לה ענינים שגם לעיתים מונעים מאיתנו לעשות סקס. עם הרוב אין לי בעייה. הכל זמני ולא שוברים כלים סתם. אבל .. אני לא מצליח לראות אותה ואותי מקימים משפחה. יש לי ספק רציני בקשר ליכולתה הפיזית להיות אמא. גם הריון, וגם אחכ. יש לי פחד אמיתי מה יקרה שנצטרך להתמודד על בעיות "אמיתיות" יותר - ילד חולה, דילמות אחרות. אני מסתכל עליה ואומר לעצמי (לפעמים) - מה לעזאזל חשבתי. מצב לא טוב להיות בו, אבל, חשוב להגיד - לא קטסטרופה. רוב הזמן הכל בסדר. יש שגרה, יש נסיעות לחו"ל וכן הלאה. אבל אם אני לוקח צעד אחורה מכל זה ומביט מהצד - אני לא רואה עתיד ! ובעיקר אני מפחד שהפסקתי לאהוב אותה. והיא אותי. אז מה הקטע ?? אם לא היינו נשואים מן הסתם לא היינו נפרדים מיד, אבל הכל היה יותר פשוט. איזה כאב ראש.