שלוםםם לך ../images/Emo13.gif
וברוך הבא לפורומנו הקט
תמשיך לבוא דרך אגב...כיף פה! במ'ת (
אני מכיר מאד ת'סיטואציה שאתה מתאר (היות ועברתי אותה גם בחיי). אין לי ממש עצה פרקטית לעניין, מעבר לזה שהנסיון שלי לימד אותי שבהרבה מקרים עדיף לא "להישאר ידידים" אלא לנתק מגע - עד שהרגש נרגע ומגיעים לקצת ישוב-הדעת בעניין. חוצמיזה, מה שאני תמיד מציע לכולם... לדבר עם בעל הבית של העולם הזה ולספר לו בגילוי לב על מה שעובר עלייך, מטריד אותך ומציק לך. היות וכל הפתרונות הם רק אצלו. זה הנסיון שלי. אני מדבר עם בעל הבית כשאני רוצה משהו. עם המנהל הגדול. לא עם פקידות ומזכירות
כן. אני ילד מפונק של הקדוש ברוך-הוא. יש לי איתו חצי שעה אישית אחד על אחד, כל בוקר וכל ערב. והוא דואג לי להכל... וגם במצב המתואר, זה הכיוון לבקש בו עזרה, כדכתיב "קרוב ה' לנשברי-לב, ואת דכאי-רוח יושיע" (תהילים...מממ...לא זוכר. נראה ל"ד). בכל מקרה, שיהיה לך רק טוב! נאור
וברוך הבא לפורומנו הקט