צריך עזרה ועצה

[Niccolo Machiavelli]

צריך עזרה ועצה

יש לי חברה בת 22, אני בן 27. התחלנו כקטע סתמי בעבודה של סקס אחרי שהיא נפרדה מהחבר אחרי שנה וחצי (אני קורא לזה פרידת ה"אחרי צבא") ואני נפרדתי מחברה שלי אחרי 4 שנים. היה נראה שזה הולך לכיוון של ריבאונד קלאסי אבל איכשהו התפתחו רגשות והתחלנו להיות זוג לכל דבר ועניין. במשך שנה ומשהו היה מדהים - היא החלום שלי, בחורה חכמה, יפה, יותר מוצלחת ממני ובהרבה דברים ההפך ממני אז אנו משלימים אחד את השני. חשוב לציין כי היא חיה חיים של בת 30, עובדת בעבודה של בת 30 עם אחריות של בת 30, שכר של בת שלושים, כל חבריה הם בני 26 ומעלה, ומאוד מציק לה שהיא לא עושה את מה שאנשים אחרים בני 22 עושים. מסיבות אלכוהול וכו' וכו'. כמו שקורה אחרי צבא היא החליטה שהיא רוצה לנסוע תאילנד לשלושה שבועות עם חברה (אני בעד ומפרגן שלכל אחד יהיו גם את החיים שלו ולא כל דבר צריך לעשות יחד). נסעה חזרה הכל היה טוב - או שלא.... התחלתי להרגיש שמשהו השתנה, תדירות הסקס ירדה, היא נהייתה קצת אפטית, ודי נראתה שהיא לא פה. לפני יומיים היה איזה קטע שהיא לא ממש התנהגה כמו בת זוג (יצאה עם חברות אמרה שהיא תבוא אח"כ, ולא טרחה להתקשר לומר שהיא מאחרת באיזה שלוש שעות). העלתי בפניה את הנושא - כי הגיעו מים עד נפש ורק רציתי לדעת מה קורה. זה הוביל לשיחה שהסתכמה ב- אני אוהבת אותך, טוב לי איתך, אני מאוד מבולבלת מהמצב בחיי ואני לא מסוגלת לתת לך 100 אחוז ואתה רק יותר ויותר טוב אליי. אין לנו בעיה בקשר אבל אני לא שם.... נהייתי אפטית אלינו ואני לא יודעת איך לתקן. כשהסברתי לה שבזוגיות יש משברים והרעיון הוא לצלוח את זה יחד, היא אמרה שהיא רוצה אבל לא יודעת איך. לא מבין מה קרה לה... היא תמיד הייתה מאוד בוגרת לגילה (ואני מספיק לא בוגר לגילי כדי שניפגש באמצע

), ובאמת שבניגוד לקשרים אחרים שלי אין לנו בעיות שהם הרות גורל ומפרקות זוגיות. אין לי מושג מה לעשות, אחותי שקרובה אליה בגיל (24) אומרת שאני אתן לה קצת להתבשל בעצמה והיא תחזור כי היא מאוד מבולבלת וזה שלב מאוד קשה בחיים (להחליט מה לומדים, לוותר על עבודה מכניסה בשביל לעבוד עם אנשים בגיל שלך באיזה מוקד בשביל 20 שקל לשעה ועוד החלטות שאני עברתי לפני כמה שנים) והיא פשוט משליכה את זה עלינו. העניין הוא שבינתיים אני שבור לב וכואב לי מרוב געגוע ומשגע אותי שאני לא יכול לנער אותה ולהראות שביחד נתגבר על כל בעיה שהיא נמצאת בה....

 

[czar]

היא צעירה ואתה צעיר

פלוס עניין הריבאונד מבלי באמת להיות לבד תקופה מסויימת עשו את שלהם. אל תסביר לה כלום כי כרגע זה לדבר לקיר, היא במקום אחר ממך, תרפה, שחרר לחץ ובלי ססמאות של אחותך שהיא "תתבשל", היא לא, היא צריכה להיות עם עצמה, ועם עצמה לבד, נוכחות שלך עכשו להרגשתי תזיק.... תרפה קצת, תן לה זמן משלה לבד.

 

[Goopie]

מתוך הניסיון שלי,

תראה, את רוב מה שאמרת על החברה שלך אפשר להחיל גם עלי. אני בת 20 (בקרוב) שעובדת באותה עבודה עם נשים בגילאי 30-50 (ומרוויחה אותה משכורת כמוהן), חיה חיים שלא מלמדים כלום על הגיל שלי וגם נמצאת בקשר עם מישהו בסוף שנות ה-20 שלו, שמבוסס על תחומי עניין והלך רוח דומים. גם לי היה מאוד קשה להתמודד עם העובדה שאני מתבגרת "מהר מדי", ותקופה ארוכה מאוד ניסיתי "לשחק" על הקו שבין ילדה לאדם בוגר. לקח לי זמן להבין שאני לא אשמה בעובדה שהתבגרתי מהר יותר מאחרים, בעובדה שאחי התאום נראה לי לפעמים כמו אחי הקטן, או בזה שגם גברים מבוגרים ממני במעט שיצאתי איתם נראו לי לפעמים ילדותיים מדי, ושתמיד מצאתי את עצמי עם גברים בסביבות גיל 30. נשמע שגם לחברה שלך קשה לקבל את הדברים האלה. אלא שכשאני הכרתי את בן הזוג הנוכחי שלי (אחרי שנפרדתי מבן-זוג צעיר יותר דווקא, אבל מאוד "ממוסד", גם בגלל העובדה שלא הרגשתי שאני מסוגלת להסתכל על התקדמות לחיים "של גדולים" ולרצות את זה), כל זה התגמד. נכון, עדיין קשה לי לקבל את העובדה שאני מודאגת מדברים שבנות גילי בכלל לא התחילו לחשוב עליהם, אבל העניין הוא שזה שווה את זה ומתאים לי. ומה שאני מנסה לומר, הוא שעם כל הכאב שבדבר - זה לא מספיק שיש לכם קשר בלי בעיות "הרות גורל". כל דבר שהוא, כל עוד בשורה התחתונה החברה שלך לא יכולה או לא מעוניינת לקבל אותו ולהתמודד איתו, לא מספיק. נכון, יכול להיות שהבעיות האלה קשורות בה ולא בך, אבל זה בכלל לא משנה, ברגע שאלה בעיות שגורמות לה להרגיש שהיא לא מסוגלת להיות איתך כמו שאתה רוצה. אגב, גם כשאני נפרדתי מבן הזוג הקודם שלי, בסופו של דבר עלו עוד לא מעט דברים שהיו בעייתיים, אבל אולי היה לי קשה יותר לראות. אני לא אומרת שבהכרח תיפרדו וזה ייגמר, אבל אתה צריך להסתכל על זה בצורה קצת שונה - להפסיק לחפש רק גורמים בתוך הזוגיות כעילה שמצדיקה פרידה שלכם, ולקבל את זה שאלה יכולים להיות גם גורמים חיצוניים, עד כמה שזה כואב, ולדעת גם שלפעמים משהו "בלתי נסבל" במערכת יחסים אחת, הוא לא בלתי נסבל באופן כללי, אלא רק ביחס למערכת היחסים הזו.

 

[I C E M A N 7]

לא מבין מה קרה לה

אל תנסה להבין, לא ממש תצליח.. מזדהה עם מצבך, כי עברתי את אותו הדבר בדיוק. גם אצלי התחיל כריבאונד וגם אצלי עם בחורה צעירה. וגם אצלי זה נגמר בדיוק כך. עם דגש על נגמר.. מכיר מצויין את התחושה שתיארת "משגע אותי שאני לא יכול לנער אותה ולהראות שביחד נתגבר על כל בעיה". אנחנו חווינו בעצמנו זוגיות בעבר ושומעים על בעיות בזוגיות משל חברים והעניין הזה נראה כל כך פעוט שזה מטריף, אבל הוא לא... הזמנים השתנו, ובניגוד למה שסיפרו לנו היום בחורות (חילוניות, משכילות, בד"כ מאזור המרכז..) בגיל הזה לא מחפשות את האחד. הן מחפשות לחוות. להתנסות. האווירה מעודדת אותן לזה. לעיתים האמא, שהתחתנה צעירה ונתקעה די מהר עם בעל לא מושלם ועם משפחה, היא המעודדת הראשית

הן מאמינות שהנסיון יעשה אותן יותר חכמות. אחרי זה בגיל 30+ חלקן בבלבלות מכל ההתנסות הזאת (ומעשירות את קופותיהן של סדנאות ההגשמה העצמית למיניהן), אבל זה כבר עניין שלהן, לא שלנו. אתם בפאזה שונה בחיים ולא תצליח לשנות את זה. ותן לי להגיד לך כבר עכשיו, זה שהזוגיות התפרקה על כלום (כאמור לכאורה..) רק יקשה עוד יותר את העיכול. ההתאוששות תהיה ארוכה מהרגיל.. תתכונן. אחת שהגיבה לי כשאני הגעתי לפורום אמרה לי שהיא רק סטטיסט בחיי. לא הבנתי את זה אז וזה אפילו קצת הכעיס. היום, לאחר כמה חודשים, נראה לי שיותר נכון היה להגיד שאני הייתי סטטיסט בחייה.. בקיצור, אל תשלה את עצמך, זה גמור (מקסימום תופתע לטובה). נצל את שגעון ההתנסות שלהן ופרגן לעצמך כמה ריבאונדים

היה חזק

 

[כבר יודעת משהו]

וואלה... ../images/Emo13.gif

בסוף עוד תראה שכולנו סטטיסטים. של כל השאר. אולי, אם נסתכל על החיים גם קצת כצופים ולא רק מתוך הצנטרום של הדרמה, אפילו נצליח גם ליהנות מההצגה.

 

[I C E M A N 7]

הו הנה את ../images/Emo25.gif

למה שלא תתני לו את נאום ה"לחבק את הכאב" שלך?

(מציצנית.. מה זו השתיקה הזאת שגזרת על עצמך

)

 

[כבר יודעת משהו]

תמיד אהבתי לפתוח מגירות

בשקט בשקט, להציץ לתוכן ואז לסגור, בשקט בשקט בלי שאף אחד ירגיש .. בתור בוגר, אני בטוחה שאתה יכול להעביר את מורשת ה'לחבק את הכאב'

אתה יודע, לא תמיד צריך להגיד משהו. לפעמים יותר נכון לשתוק ולעשות דברים משמעותיים אחרים, בינתיים. אבל ת'אמת, מדי פעם אני בודקת שאתה חי, בריא ושלם. שמחה לראות שכך.

 

[czar]

אויש.....קולות מן העבר

הגדולה מכולם.... מורתי הדגולה....

 

[כבר יודעת משהו]

נו סיזר..

לא הגזמת קצת?

 

[czar]

לא לא....הצטנעתי.

 

[המנוצלת]

תודה תודה

קראתי עכשיו משפט שכל המחשבות המפלצתיות שינה לי! אם תמשיך לעשות מה שתמיד עשיתה תמשיך לקבל תמיד מה קיבלתה ופה קבור הכלב! אני אף פעם לא אמרתי שאני לא אשימה בקשר שלי שהיה לי אבל עכשיו אני משנה אאבל מי יתן לי ערב על כך אם בוא נגיד שאי פעם אולי אנסה לצאת אם גבר רווק מה שניסיתי וגם ניגמר בחרא בגלל שלא ידעתי ליפני שלהוא מאוד חולה! בקיצר לא היה לי מזל! עכשיו אחרי המשפט הזה שקראתי בוא נגיד לא היתי מתנקמת בתנאי שאעושים שולם סולחיפם אחד לשני ולא מסתובבים אם תחושות על הפנים סליחות ליפני חגים היה עושה לי הרגשה טובה מאשר לישמור טינה ולחשוב מתי אתנקם בו וכולי! וליתבוה ולחשוב יה מאניק! אם היתי יודעת שהלב שלו נקי גם שלי היה מיתנק ובזה ניגמר!מעניין מה יקרה אם אני אתחיל לדבר איתו על הנוסה הזה שהוא לבד ואם אני לא ניראת פראייר אם אוותר על תביעה משפטית מה שכואב לי המחשבה שעדיין אני לא רואה שינוי ואני לא רוצה ליסלוח רק שהוא משתנה ויותר לא משחק ברגשות של הבנות במדרשה כמו שעשה לפני שלי ועוד כמה אחרי גם אולי! זה מפריע לי לא נותן מנוכה לא יכולה להישתחרר והרבנים של בני ברק לא אכפת להם שומרים כביסה מלוכלכת בבני ברק צבועים כולם אחד אחד בלי אפס! בדוק מקרוב! זה מה שמבאס!

 

[רפסודיה]

אין לך מה לעשות

כמה שזה כואב אין לך מה לעשות- אחותך צודקת בזה שאתה צריך להניח לה כעת להתבשל בבלבול שלה עם עצמה. כל כך מבינה מה אתה אומר במשפט: "משגע אותי שאני לא יכול לנער אותה ולהראות שביחד נתגבר על כל בעיה". אבל באמת שאינך יכול לנער אותה. למען האמת גם טוב שאתה לא יכול להראות לה שביחד תתגברו על הכול, כי כל עוד רק אתה משוכנע בכך ולה אין בתוכה את הידיעה הזו לגבי הקשר שלכם, זה כנראה לא הקשר המתאים לך. מגיע לך קשר עם מישהי שאחרי שנה, וכבר רואים יותר רחוק ממעטה החדווה הראשונית של הקשר, כבר יש לה עיניים לראות את מה שאתם ביחד.

 

[רפסודיה]

תיקון- אחרי שנה שכבר רואים יותר (ולא וכבר)

 

[Niccolo Machiavelli]

הבעיה היחידה בכל הסיפור הזה

היא שהפרידה מהחברה הקודמת אחרי 4 שנים הייתה כ"כ קשה.. לקח לי חודשים להיפתח לחברה לשעבר הנוכחית.... ועכשיו קורה דבר כזה... תודו שזה די מקטין את האמון במין השני... אני לא סטוציונר תל אביבי טיפוסי ולעולם לא אהיה, לא חסרים לי ה-X על החגורה או מור"ק על שירותי ברים בת"א. כל מה שרציתי זה להגיע לנחלה והיה נראה שאכן הגעתי לשם... ואז דבר כזה קורה. לא יודע מי אמר שזה עדיף לאהוב ולאבד מלא לאהוב בכלל, אבל כרגע זה לא ממש מרגיש כך.

 

[יש לי שיר בלב]

עדיף להיפרד מאשר להתקע בקשר לא מתאים

היא אמרה את זה הכי ברור שיש שהיא לא שם כבר והיא ככל הנראה התקדמה. תנו זה לזו קצת זמן "לבד" ואז הדברים יתבהרו לשניהם. אולי זה הרענון שהקשר זקוק לו על מנת לחזור ובגדול.

 

[רפסודיה]

../images/Emo201.gif לא לפחד יש לך אותך

אמרת כמה משפטים שחשוב מאוד לשים לב אליהם כדי להבין איך אתה מרגיש עכשיו ומה קורה איתך וכדי שתוכל לחזק את עצמך. סיפרת עליה ש: "היא החלום שלי, בחורה חכמה, יפה, יותר מוצלחת ממני ובהרבה דברים ההפך ממני" וכן "היא חיה חיים של בת 30, עובדת בעבודה של בת 30 עם אחריות של בת 30, שכר של בת שלושים". ואחר כך אמרת: "הגיעו מים עד נפש ורק רציתי לדעת מה קורה.זה הוביל לשיחה שהסתכמה ב- אני אוהבת אותך, טוב לי איתך, אני מאוד מבולבלת מהמצב בחיי ואני לא מסוגלת לתת לך 100 אחוז ואתה רק יותר ויותר טוב אליי. אין לנו בעיה בקשר אבל אני לא שם.... נהייתי אפטית אלינו ואני לא יודעת איך לתקן." מה שאני מבינה מהפסקה הראשונה זה שאתה מגדיל אותה ומקטין את עצמך. לא רק שאתה אומר שהיא מוצלחת ממך אלא אפילו בגיל אתה תופש אותה כ-"גדולה" ממך על אף צעירותה...איננו יודעים איך זה במציאות, אבל כנראה שככה אתה מרגיש כרגע. זה מאוד טבעי במצב הנוכחי. אל תפרום את עצמך. תן לעצמך זמן. מהפיסקה השנייה אני מדגישה רק את כך שאמרה לך שהיא לא שם, ולא מסוגלת לתת לך 100% ואתה רק ויותר טוב אליה- לטובתך - תניח לה לגמרי כעת ואל תשאר שם. הפחד שלך מהפרידה הוא כל כך גדול, אבל אתה תהיה מופתע מעצמך, כשתגלה שבמציאות זה יהיה לך פחות קשה מאשר חשבת. בכל מקרה עדיף לשאת את כאבי הפרידה, מאשר להשאר בקשר בו אתה רק נותן יותר ויותר והיא לא שם...אתה לא מוסד לגמילות חסדים.

 

[לנושנוש]

כן, זאת הרגשה קשה..............

ובכל זאת אני לא חושבת שמוטל על חברה שלך לשקם את אמונך במין הנשי. היא רק בן אדם! לדעתי ככל שתראה לה(וגם תרגיש כך בתוככה) שאתה לחוץ מאוד מהעניין ומלא זעם על כל הנשים כך לדעתי יש יותר סיכוי שהיא תרצה לתפוס מרחק. בתקופות של בלבלה בן זוג זועם עם סטופר זה לא סימפטי. גם ככה הראש מסתחרר ובטן מלאה רגשות סותרים......... אני לא מאמינה שאתה יכול להיות אדיש וקר רוח לחלוטין ובכל זאת תנסה להפגין גדלות נפש ואיפוק מסוים.

 

[nowonder]

טעות מספר אחת

היא לחשוב שביחד אפשר להתגבר על הכל. טעות מספר שתיים היא לחשוב שאתה יכול לעזור לה להתגבר על הבילבול. יש עוד כמה, אבל אלו השתיים החשובות. אם זה מעודד אותך, אתה לא הראשון שטועה. וקרוב לוודאי שלא תהיה האחרון. תן לה את המרחק, ואת הזמן לעשות את שלו. או שהיא תחזור או שלא. אבל זה לגמרי לא תלוי בך או בכם.

 

[אייבורי]

אביר על סוס לבן

חמוד אתה, בחיי משברים, נעבור אותם, אני אעזור לך לסחוב בעליות. הבעיה שהכי נכון במצבך, לתת לה בעיטה הגונה בישבן. בתכלס, היא לא רוצה, רק לא יודעת איך לסיים. מאחל לך שברון לב קצר ככל האפשר.