אוקיי המשך...
ג'נאי המשיך למחוא כפיים אבל שום-דבר לא קרה חוץ מכמה רסיסים שנפלו מתקרה המתפוררת. "אורן?" שאלה נינה "אולי אתה יכול לעשות משהו?", אורן הביט בה בחשש"אהההה תני לי כמה דקות על זה אוקיי?" "תחשוב מהר" מישל הצטרפה. כול האחרים נראו מודאגים נורא, לורי השתנתה חזרה לזאבה השחורה גורמת לחדר להעטף באור לכמה שניות. "אולי יש דרך אחרת מכאן?" שאלה אפיקצ'ו את ג'נאי "אני לא יודע על אחת כזאת" הוא ענה לה והחבורה של התעטפה ביאוש. "יש דרך מכאן החוצה" הקול הזקן היה של הדמות שלורי הביאה איתה "ברצינות?" "איפה?", "אז בואו נלך כבר", "איך את יודעת עליה?" הדמות רק משכה בכתפיה "היא יודעת את הדרך החוצה" והצביעה על לורי, הזאבה רטנה כאילו אמרה "נו ברור" כולם הסתכלו על לורי ואז על הדמות שוב "את מבינה מה שהיא אומרת?" שאלה מישל, הדמות הנהנה. "אם לורי יודעת את הדרך החוצה, מה זה משנה איך היא יודעת אותה?" שאל איפמון "נכון, אנחנו רוצים לצאת מכאן אז בואו נלך" האנטר הסכימה. "בסדר" אמרה סטטה "בואו נלך". הזאבה זינקה ממקומה לעבר הדמות שתפסה שוב בפרווה שלה והן התחילו להתקדם ואחריהן שאר החבורה. (בבקשה אנשים תקחו ממני את כול הקטע בלהיות בתפקיד מרכזי, אני אוהבת תפקידים משניים.)
