צריך חסד...

[ינוקא1]

דוגמה טובה.

בשביל הילד המפלצת מתחת למיטה היא אמיתית לכל דבר , ואני אישית חושב שצריך לכבד את זה.

אתה חושב שאם אדחה את האמת שלי לטובת האמת של התיאוריה שלך זה מה יהפוך אותי לאמיתי ?

מניין לך שהאמונה שלי היא שקרית ולא שלך ?

למה אינך מסוגל לכבד שיש אנשים שאמונתם שונה מאמונתך ?

למה אתה חושב שאם אינני מסכים איתך זה אומר שלא "עצרתי" מעולם ?

 

[lightflake]

אני יכול לכבד את הילד

ואת העובדה שהוא כרגע מאמין בדמיונות
גם בלי שאקבל את השקר כאמת

 

[ינוקא1]

אבל זה לא שקר.

בסופו של דבר הכל סובייקטיבי ויחסי , והכל נמצא בתודעה בלבד.
גם כל עולמך סובייקטיבי ויחסי , לא רק עולמו של הילד.

ואני אתייחס למפלצת שלו כאמת ולא אגיד לו "זה שטויות" או "אין כאן כלום".
לכבד את הילד זה אומר גם כן לתתן את הכבוד לחוויה שלו .
מה שכן , אמצא דרך מקורית לדבר עם המפלצת , להביא לילד משהו ששומר עליו , ואם יש צורך - אז לקחת את הילד למיטה של ההורים . . .

זה בדיוק מה שנקרא "הכלה" - לתת את הכבוד לחוויה שלך ולחוויה של אחרים , לא לבטל שום דבר , ובסופו של דבר זה מוביל לשחרור.


http://eincyclopedia.wikia.com/wiki/מפלצת_המיטה

 

[lightflake]

אבל זה פורום להזכיר מה האמת

והאמת היא שאין מפלצת מתחת למיטה
ברור שאם אתה אוהב את הדמיון אז אתה לא חייב
להשתתף

 

[ינוקא1]

האמת המוחלטת היחידה היא שאין אמת מוחלטת.


פעם חלם צ'ואנג-טסה שהוא פרפר המתעופף ברפרוף כנפיים, שמח בעצמו ועושה מה שליבו חפץ. הוא לא ידע שהוא צ'ואנג-טסה. לפתע הקיץ משנתו ומצא את עצמו צ'ואנג-טסה שאין לטעות בו. שוב לא ידע אם הוא פרפר בחלומו של צ'ואנג-טסה, או צ'ואנג-טסה בחלומו של פרפר.

"בין צ'ואנג-טסה לפרפר ודאי יש הבדל", אומר מי שאומר וקורא לכך "שינוי צורה"

בשורה תחתונה :
אי אפשר לדעת האם צ'וואנג טסה הוא באמת צ'וואנג טסה או שהוא פרפר החולם שהוא צ'וואנג טסה.
הכל סובייקטיבי ! אפשר רק לדעת מה החוויה ברגע נתון ולא יותר מכך !
הדבר היחיד שאפשר אולי להגיד ("אומר מי שאומר") זה שיש בינהם שינוי צורה , כלומר שהפרפר וצ'וואנג טסה הם אותו הX רק שהוא מקבל פעם ערך כזה ופעם ערך אחר.
(גם זה לא וודאי , כי יתכן שהפרפר וצ'וואנג טסה הם שני ישויות שונות !)

ככל שתצא יותר מהר מהאמונה ב"אמת מוחלטת" , תגיע להארה יותר מהר.

אבל כנראה אתה צריך חסד כדי שזה יקרה . . .

 

[lightflake]

אבל יש המשך לסיפור הזה

ההמשך הוא שצואנג טסה היה מוטרד מאוד מהחלום הזה לאחר שהתעורר ממנו ותלמידיו ראו שהוא טרוד ושאלו אותו מה העניין והוא סיפר להם שהוא לא יודע אם עכשיו הוא פרפר בחלומו של צ'ואנג-טסה, או צ'ואנג-טסה בחלומו של פרפר, אז אחד מתלמידיו רץ אל הבאר, הביא דלי גדול מלא במים קרים ושפך על מורו, וצואנג טסה הודה לו על כך.

 

[ינוקא1]

לא מכיר את ההמשך הזה

אבל אולי זה מה שאתה צריך . . . כאשר שופכים עליך דלי של מיים קרים , במיוחד אם אתה ישן , אתה פתאום מגיע להארה ש"יש אני".

 

[lightflake]

בני האדם מכבדים את מה שמצוי בתחום הידע שלהם

אך אינם תופשים עד כמה הם תלויים
במה שנמצא מעבר לכך

 

[ינוקא1]

זו אמת לאמיתה

 

[בן טל-שחר]

אם כי יש מעטים, מעטים, הרוצים להתעורר גם מחלום נעים, בלי צורך להפכו לבלתי נעים לשם כך... זוהי דרך נדירה מאד, אך קיימת...

 

[lightflake]

בהחלט... אם אדם חכם

מספיק לו לראות את עובדת קיום הסבל (כמו הסיפורים על הטיולים של סידהארתה מחוץ לארמון...)

 

[בן טל-שחר]

ב ד י ו ק

זהו ב ד י ו ק העניין

 

[lightflake]

אבל לא רק...

יש סבל "גדול" בוא נקרא לזה, סבל שנגרם ע"י סיבות חיצוניות, מחסור, אובדן, חולי... אנשים מתייחסים לסבל הזה בעיקר אבל האמת היא שהוא לא הסבל העיקרי כשאני מדבר על סבל במובן הרוחני והוא גם בד"כ פחות יעיל להתעוררות כיוון שיש לו סיבה חיצונית מוגדרת

הסבל העדין יותר, זה דווקא סבל שאלו ששמים לב אליו בד"כ לא חסר להם כלום, כי רק אז הם רואים "יש לי הכל ובכל זאת לא טוב לי" וזה גם הסבל שסידהארתה סבל ממנו (וגם הנסיך רמה ביוגה ושיסטהא) והוא מה שגרם לו לצאת את הארמון וללכת לחפש את האמת... ושוב, הוא היה נסיך, לא היה חסר לו שום דבר חומרי...
במעבר חד מסידהארתה למדונה
גם מדונה התחילה בתור "אני בחורה מטריאליסטית בעולם מטריאליסטי" ולאחר שהשיגה את כל הכסף והתהילה שיכלה רק לדמיין היא עברה ל "חיה את החלום האמריקאי - יש לי הכל - אתם חושבים שאני מסופקת?"
וזה בדיוק הסבל (חוסר-סיפוק בסיסי) שהוא הסבל המבורך שאני מתכוון אליו כי הוא מראה לאדם שעדיין הוא חי בזיוף אחרת אף אחד לעולם לא ירצה להתעורר...

שבת שלום

 

[lightflake]

אפשר אפילו לומר

שהסבל הנ"ל, הוא התחושה הנוצרת בתודעה כתוצאה מהאשליה
כמו נורה אדומה שמתריעה שמשהו אינו כשורה
אפשר לעקוב אחרי הסבל הזה עד שמגיעים לשרשו
האמונה ב"אני" נפרד
כך שהסבל הזה יכול ממש להוביל את האדם אל האמת

במקום זה התרבות שאנו חיים בה תציע לך לקחת כדור ולשכוח מהשטויות האלה...

 

[lightflake]

כמו ב"לשחרר את ווילי"

דבר אחד שנצרב לי בתודעה מהסרט הזה היה שהם הסבירו שם שתמיד אצל לוויתנים בשבי הסנפיר העליון מתכופף

הסבל הנ"ל הוא כמו סממן שיש לתודעה שיודעת שהיא בשבי

 

[בן טל-שחר]

מ ד ו י ק

 

[lightflake]

 

[neophile]

להתעורר מהחלום זה משל

גם מי שמכיר בכך שהקיום הוא סבל לא משתחרר ממנו בגלל ההכרה הזאת .
אחרי הכל זאת עוד מחשבה - "הקיום הוא סבל"
מחשבה שמגובה בתחושות והרגשות

יש כאלו שמדברים על אושר אבל איזה אושר אנחנו מכירים ?
אנחנו מכירים רק צרכים ותשוקות והמילוי שלהם .

מתוך הכרה גבוה יותר או חשיבה גבוה יותר אנחנו יכולים לתהות אם בידינו להשתחרר מהמצב הזה של צרכים ותשוקות והמילוי שלהם ?

אבל השחרור עצמו לא מתרחש רק בחשיבה , הוא מתרחש ברגשות ובתחושות ובדרך שבה אנחנו נעים .

מה שאתה מדבר עליו ,השחרור מהאמונה באני וכו' זה השחרור של המחשבה אבל יש גבול לתועלת של זה כי המחשבה היא תמיד "בדיעבד" ביחס לחוויות הרגשיות והתחושתיות שלנו .

זה נכון שישנם תחושות ורגשות ואז ישנה מחשבה של "אני" אבל השינוי רק של המחשבה לא מספיק בשביל שהתבנית הזאת תשתנה , זה יוצר שינוי שטחי מאוד .

האני עדיין קיים דרך התחושות והרגשות שלך , יש הרבה אניים ...

אותה אשליה של "אני אחד" זאת האישיות המזוייפת ובהחלט צריך להלחם בה אבל לנסות לעשות את זה רק ברמה של המחשבות לא ממש עוזר לצערי .

 

[lightflake]

"יש כאלו שמדברים על אושר

אבל איזה אושר אנחנו מכירים ?
אנחנו מכירים רק צרכים ותשוקות והמילוי שלהם ."

דבר בשם עצמך...

 

[lightflake]

"אושר הוא היעדר החתירה אל האושר"

-צואנג טסה