צריך אתכם קצת...
פתאום אני מרגיש שמאז שנכנסתי לניהול, לא יצא לי לשתף אתכם כל כך כמו בעבר ברגשות שלי וביום יום שלי אז הגיע הזמן אני חושב... כמו שאתם יודעים עברתי לצפון, לקיבוץ מדהים... התאקלמתי פה מהר יש לי דירה חמודה, שאני ממש אוהב וממש כיף לי בה וכבר התרגלתי לקורא לה "בית".. שכנים חמודים וחברים שבאים והולכים ומבקרים פה... עם כל זה, עבודה עדיין אין לי, אני חי על מענק השחרור הקטן שקיבלתי הוא מספיק לי לחודשיים בערך... ממש בערך... בכל אופן מישהו חביב המליץ עליי לעבודה במפעל של הקיבוץ... עקפו כמה אנשים וזימנו אותי לראיון אתמול די התרשמו, גם אני התרשמתי עבודה נחמדה, משמרות, חבר'ה צעירים, מרחק הליכה של 3 דקות מהבית... אבל מה... העבודה כוללת עבודה בשבת... אמנם אני לא דתי אבל אני שומר מסורת ועבודה בשבת היא לא עבודה בשבילי אני לא מאמין בעבודה בשבת, בכסף הזה, שהוא ללא ברכה בכאב חד ומר אמרתי להם שלצערי לא אוכל לעבוד בשבת הם מצידם אמרו שהם יחשבו על זה וייצרו איתי קשר היום היום יצרתי אני קשר איתם ונמסר לי שבמקומי הגיעו 3 אנשים אחרים שכן מוכנים לעבודה בשבת והם קיבלו אותם, במקומי כאב לי יותר בגלל העובדה שהתקשרתי לומר להם שאחרי חשיבה רבה וייעוץ עם ההורים החלטתי להתפשר וכן לעבוד בשבת, אמנם לא מכל הלב אבל אין לי ברירה, אני חייב להתקיים ממשהו סמכתי על כך שיהיו מספיק אחרים שיירצו לעבוד בשבת וכך אוכל להיפטר מזה ובסוף יצאתי קירח מכאן ומכאן... האחראית כח אדם ניסתה לעזור לי ולמצוא מקומות נוספים באיזור אבל ע"פ היכרותה עם האיזור, אין אפילו מקום אחד שלא עובד בשבת והוא כולל עבודה מועדפת... התייאשתי מלחפש אני לא יודע מה להרגיש כי מצד אחד אני כואב על כך שאצטרך לעבוד בשבת מצד שני אני שמח שאמרתי את אשר על ליבי מולם ולא הסכמתי לעבוד בשבת אבא שלי אומר "אל תדאג, הכל לטובה" אח"כ הצטרפה למילים האלו גם אימי... אבל לטובת מה? הזמן עובר, הכסף נגמר, ובסוף אמצא את עצמי באשדוד כואב על המצב... התקווה האחרונה שאני נאחז בה היא שאחד מהעובדים החדשים ירגיש שהעבודה לא לרוחו ויחליט לא להמשיך ואז יקראו לי ואני אכנס לעבודה... אבל אני לא יכול לאחל דבר כזה לאף אחד מהם מה אעשה...? מה יהיה?
wow הייתי צריך לפרוק קצת, אה?
פתאום אני מרגיש שמאז שנכנסתי לניהול, לא יצא לי לשתף אתכם כל כך כמו בעבר ברגשות שלי וביום יום שלי אז הגיע הזמן אני חושב... כמו שאתם יודעים עברתי לצפון, לקיבוץ מדהים... התאקלמתי פה מהר יש לי דירה חמודה, שאני ממש אוהב וממש כיף לי בה וכבר התרגלתי לקורא לה "בית".. שכנים חמודים וחברים שבאים והולכים ומבקרים פה... עם כל זה, עבודה עדיין אין לי, אני חי על מענק השחרור הקטן שקיבלתי הוא מספיק לי לחודשיים בערך... ממש בערך... בכל אופן מישהו חביב המליץ עליי לעבודה במפעל של הקיבוץ... עקפו כמה אנשים וזימנו אותי לראיון אתמול די התרשמו, גם אני התרשמתי עבודה נחמדה, משמרות, חבר'ה צעירים, מרחק הליכה של 3 דקות מהבית... אבל מה... העבודה כוללת עבודה בשבת... אמנם אני לא דתי אבל אני שומר מסורת ועבודה בשבת היא לא עבודה בשבילי אני לא מאמין בעבודה בשבת, בכסף הזה, שהוא ללא ברכה בכאב חד ומר אמרתי להם שלצערי לא אוכל לעבוד בשבת הם מצידם אמרו שהם יחשבו על זה וייצרו איתי קשר היום היום יצרתי אני קשר איתם ונמסר לי שבמקומי הגיעו 3 אנשים אחרים שכן מוכנים לעבודה בשבת והם קיבלו אותם, במקומי כאב לי יותר בגלל העובדה שהתקשרתי לומר להם שאחרי חשיבה רבה וייעוץ עם ההורים החלטתי להתפשר וכן לעבוד בשבת, אמנם לא מכל הלב אבל אין לי ברירה, אני חייב להתקיים ממשהו סמכתי על כך שיהיו מספיק אחרים שיירצו לעבוד בשבת וכך אוכל להיפטר מזה ובסוף יצאתי קירח מכאן ומכאן... האחראית כח אדם ניסתה לעזור לי ולמצוא מקומות נוספים באיזור אבל ע"פ היכרותה עם האיזור, אין אפילו מקום אחד שלא עובד בשבת והוא כולל עבודה מועדפת... התייאשתי מלחפש אני לא יודע מה להרגיש כי מצד אחד אני כואב על כך שאצטרך לעבוד בשבת מצד שני אני שמח שאמרתי את אשר על ליבי מולם ולא הסכמתי לעבוד בשבת אבא שלי אומר "אל תדאג, הכל לטובה" אח"כ הצטרפה למילים האלו גם אימי... אבל לטובת מה? הזמן עובר, הכסף נגמר, ובסוף אמצא את עצמי באשדוד כואב על המצב... התקווה האחרונה שאני נאחז בה היא שאחד מהעובדים החדשים ירגיש שהעבודה לא לרוחו ויחליט לא להמשיך ואז יקראו לי ואני אכנס לעבודה... אבל אני לא יכול לאחל דבר כזה לאף אחד מהם מה אעשה...? מה יהיה?