צרות של עשירה

[אם ה ב נ ו ת]

צרות של עשירה

יש לי ילדה מקסימה. חכמה,מוכשרת,יפה. אז מה הבעיה? יש לי עוד ילדה שגדולה ממנה קצת והיא יוצאת דופן ביכולות שלה. היא מחוננת ולומדת במסגרת מתאימה. היא מאוד יפה ומיוחדת במראה שלה. היא מוכשרת מאוד בהמון תחומים: בספורט,בריקוד,בשירה,בכתיבה,בשפות. היא זריזה כמו שד,בעלת יכולת קליטה מהירה,חוש הומור נהדר, תלמידה מעולה,מאוד חברותית,פעילה מאוד, תחרותית מאוד ומאוד לא צנועה. מה עושים? איך מגדלים את הקטנה בלי רגשי נחיתות? בלי ה"תיק" הזה לכל החיים? כבר אמרו לי להדגיש אצלה תחומים שהיא טובה בהם. אימצתי את ההמלצה אך אני מרגישה שזה לא מספיק. אני מכירה לא מעט מבוגרים שסוחבים על גבם עד היום את תסמונת האח הגדול והמוצלח . מה עושים?

 

[לאה_מ]

להפסיק להשוות.

אני יודעת שקל להגיד וקשה לעשות, אבל אני קוראת את ההודעה שלך - התחלת בבתך הקטנה, וכתבת עליה שהיא "ילדה מקסימה. חכמה, מוכשרת, יפה". כשתארת את הגדולה שלך היו לך סופרלטיבים הרבה יותר חזקים "מחוננת... מאד יפה ומיוחדת במראה שלה.... מוכשרת מאד בהמון תחומים....". אני חושבת, שאם באמת תצליחי להתייחס לבנות שלך כאל שוות - לא כאילו הגדולה מוצלחת מאד והקטנה מוצלחת, אבל לא כמו הגדולה, היא לא תסחוב על גבה את "תסמונת האח הגדול והמוצלח". כתבת שבכורתך מוכשרת בהמון תחומים, אך לא כתבת באלו תחומים מוכשרת בתך הצעירה. למרות שמקובל לומר שכדאי לפתח תחומים שונים, אני חושבת שזו טעות "לשלול" מילד את האפשרות לפתח תחום כלשהו (אגב, גם אם הוא "סתם" נהנה ממנו, ולא דוקא מאד מוכשר בו) רק משום שהתחום הזה כבר "תפוס" על ידי אחיו. יותר מאוחר אני אחפש לך קישורים לדיונים שנוגעים לנושא הזה (אני חושבת עכשיו על כמה, אבל יקח לי קצת זמן למצוא אותם), ובינתיים אני ממליצה לך גם על הספר "אחים ללא יריבות" מאת אדל פייבר ואיליין מייזליש, שמטפל בצורה מאד פרקטית בבעיות שונות הנוגעות לגידול מספר ילדים, וכדרכן של פייבר ומייזליש עושה את זה תוך התחשבות ומתן כבוד לילדים.

 

[מירי,]

זה כ"כ קשה!

אני זוכרת את ההיתלבטות שלי בנושא (זה היה מזמן.. 3 שנים או יותר...ונדמה לי שעוד היינו ביואל...) לקח לי זמן למצוא את הנקודות החזקות של בן (ושם הוא "חזק על דוד" פי כמה)... אבל כמו שחני כתבה בפורום שלה, יש ילדים שלעולם לא ירגישו מקופחים ויש כאלה שלא חשוב מה ירגישו מקופחים - וכמובן יש את הביניים... אני אישית פשוט מתייחסת אליהם כל אחד בניפרד, בלי שום השוואות-כילד יחיד...

 

[לאה_מ]

את צודקת!

והנטיה שלנו להשוות קיימת (החל מהדברים הפשוטים כמו באיזה גיל הוא התהפך או התחיל לזחול / ללכת / לדבר, וכלה במי יותר מוכשר ובאיזה נושא), וזה מאד מאד טבעי, ודוקא בגלל זה, ובגלל הרגישות הגדולה שאם הבנות מגלה לבנות שלה, אני חושבת שצריך לחשוב על הנושא הזה ולפחות להיות מודעים לו. גם להתייחס בנפרד זה קשה - תסכימי איתי.

 

[מירי,]

פשוט תירגלתי את עצמי...

בן/דוד הוא הכי... לא יותר טוב מ.... טוב, זה לא כל כך פשוט, אבל אם אני היצלחתי....

 

[כרמית מ.]

מצב דומה

גם הבן שלי מאד מוכשר, אבל אחותו התאומה - יותר (אהבתי מאד את אופן הניסוח שלך!). כמובן שבתאומות, זה עוד יותר מוקצן (כי אי אפשר לתרץ את ההבדלים בגיל, וכי יחסי האהבה-קנאה מורכבים יותר.) אין לי "פתרון עובד", אבל אנחנו מנסים להתייחס לילדים, ופחות לכשרון. זה קשה, לפעמים. אתמול הילד הראה לי עבודה שעשה בגן בצורות הנדסיות. התעניינתי כפי שאני מתעניינת בד"כ בעבודתו - מעניין התהליך והדמיון שהושקע, אבל התוצאה, לא מרשימה (לא אמרתי לו את זה כמובן). מיד אח"כ הבת הראתה לי את עבודתה, שהייתה מדהימה ממש - והתפעלתי, בכנות. אז אמנם היום אבא בא לצלם את העבודות, ובמודע, החל מצילום העבודה של הבן דווקא, ורק אח"כ עבר לצילום העבודה של אחותו, ובכל זאת... אבל בגדול, אנחנו בהחלט משתדלים לא להתייחס אליה כאל ה"חכמה" וה"מוצלחת", אלא כאל הילדה המקסימה שלנו (לא נמנעים ממחמאות, אבל משתדלים לא לקשור אותן דווקא ליכולות הגבוהים שלה) וע"י כך, להמנע מהגדרתו כפחות חכם ומוצלח. האמת היא שהקושי העיקרי הוא בגלל היותה בוגרת מאד ובעלת רגישות חברתית (מה שנקרא בשם המעצבן אינטליגנציה רגשית גבוהה) בעוד הוא, מתאים לגילו, אך לידה: ילדותי..

 

[החתולה השחורה]

גם לי יש תאומים. אחת הדרכים שבה

אני מנסה לייחד כל ילד היא ע"י השמטת המילה "גם". אם אני נותנת לאחד מסטיק, לא אשאל את השני "גם אתה רוצה מסטיק?" אלא "משה, רוצה מסטיק?" אם אחד מראה לי ציור מהגן ובא השני להראות את שלו, לא אומר "גם הציור שלך יפה", אלא "איזה ציור יפה". כמובן שזו רק דרך אחת מתוך מספר דרכים בהן אני משתמשת.

 

[מיכל של יואב]

איך לא חשבתי על זה!

כל הכבוד על הרגישות שלך! גם כשאין תאומים, אנחנו משתמשים במילה "גם" יותר מידי. הארת את עיני - תודה!

 

[אפרתש]

../images/Emo45.gif כל הכבוד, חתולה!

נשמע לי רעיון מצוין להשמיט את ה"גם". לא רק בין תאומים, אלא בכלל (אחים, חברים לגן).

 

[עירית ל]

אין לי עצה

אבל אהבתי את ההתייחסות שלך ואת הרגישות שלך לבת הקטנה.

 

[ניתמר]

כאחות קטנה לאחות מבריקה, ומוכשרת

אני יכולה לאמר שזה לא יעזור, תמיד קיימת ההשוואה. אבל מאידך, הדבר גרם לי לרצות יותר מעצמי, ולא לוותר. אך עדיין כשאני איתה אני צוחקת שאני האחות ה"טמבלית" וזה תמיד אצלי בזיכרון.

 

[דסי אשר]

כאם לשניים- אחד מוגדר כ... ואחת רגי

ההי, מעבר לכל מה שנכתב, רציתי להוסיף שעם השנים, ככל שאת יותר ויותר מודעת לכך, ובמיוחד כאשר הם הופכים להיות בוגרים יותר ויותר- ניתן לראות את השונות המיוחדת של כל אחד מהם- ופשוט להתפעל ולאהוב אותה מאד. ביתי- נכנסה לכל הנישות שאחיה השאיר ריקות, והיו הרבה כאלה. למרות כישוריו בכל בהתחומים המתייחסים לקוגניציה- היא הייתה טובה מאד במתמטיקה. אבל היא גלתה ומגלה היום כישורים וכישורנות- שאחיה היה מקנא בה. נכון שהיא לא אדם פטפטן,ואין לי מושג אם היא שרוטה או לא בנושא ההשוואה, אבל נראה לי שכמות האהבה וההערכה שהיא מקבלת גם היום, כאדם בן 25, מאד תורמים להיותה אדם מאושר- למרות שגדלה ליד אח מאד מאד יוצא דופן. דסי תמיד הייתי אומרת להם: אנחנו נקים ביחד מפעל עתיר ידע. אתה תתן את הידע, את תנהלי אותו, ואני אתן את החלק היצירתי. יום אחד אמרה הבת- שהייתה כבר מעל 20 "מי בכלל יכניס אותך לשם".

 

[אריה מלך החיות]

צרות של עשירים...

שלום לכולם, וכמה הערות:

אני מכיר מקרוב שתי אחיות (בנות 50+) . אחת חכמה ומוכשרת. השנייה "שגדולה ממנה קצת" – "יוצאת דופן ביכולות שלה", חכמה במיוחד, מוכשרת באופן חריג, בכמה דרגות מעל כולם. הכל תמיד בא לה בקלות, ללא השקעת מאמץ מיוחדת: לימודי משפטים, עבודה, וכו'. עד ש... לא אפרט כאן את סיפורה, הוא לא רלוונטי, אך האישה הזאת נשברה בקושי הרציני הראשון (בקנה מידה שלה) בו נתקלה בחייה, ולמי מאתנו אין קשיים לעיתים. לעומתה אחותה הצעירה וסתם חכמה ומוכשרת התמודדה ומתמודדת עם קשיים בחייה בצורה מעוררת כבוד, מגיעה להישגים מרשימים, אמנם לא תמיד בדרך הקלה, עשתה קריירה מפוארת כרופאה, וממשיכה להצליח בכל. פעם בשיחה היא הזכירה את הכישרונות המיוחדים של אחותה הגדולה באירוניה עצובה. אגב, יחסיהם טובים ואינטימיים, עם הערכה הדדית. מה אפשר ללמוד מן הסיפור הזה?

אני יודע, אני יודע! אני יודע שאסור להשוות בין האחים. מכיר את התיאוריה הזאת. ההבדל בין הגדולים שלי – שנה וחודשיים. (הקטנצ'יק עדיין לא מתחרה בהם בהישגיהם) הילדה מאד מוכשרת, אבל הילד – יותר (באמת הניסוחים של אם ה ב נ ו ת מעולים !). אנחנו לא מצליחים במשימה הבלתי אפשרית הזאת "לא להשוות". אפשר בכלל לעשות זאת?

עקרונית, אני מסכים מאוד עם לאה מ - שזאת טעות למנוע מילד לפתח תחום כלשהו רק משום שהתחום הזה כבר נתפש על ידי אחיו. אבל איך מיישמים זאת מבלי להחמיר את "התסמונת האח הגדול והמוצלח"?

החתולה השחורה, תודה מיוחדת לך אל העצה הפשוטה והגאונית - השמטת המילה "גם". אדיר! יש לך עוד טיפים למצב הזה?