צרות עם צרחות.... ועוד שאלות
- פותח הנושא barak2911
- פורסם בתאריך
אמא של המלאכית
New member
הרבה ילדים אוטיסטים לא יודעים
לפתור בעיות, הם פשוט לא מכירים אלטרנטיבה אחרת חוץ מאשר לצרוח. הם כל כך מתוחים ושבירים שזו התגובה שלהם לקושי. צרחות.
אני ממש לא בעד לתת להם לצרוח, אלא להרגיע, ואז להסביר פעם אחרי פעם שאני לא מבינה צעקות, אני מבינה כשמדברים איתי.
או שאני שואלת את הבן שלי אם הוא רוצה להמשיך לצרוח או שהוא רוצה לפתור את הבעיה. בדרך כלל אחרי כמה דקות של צרחות הוא מבין שישתלם לו יותר לפתור את הבעיה.
כשהוא מתפרע וזורק דברים לכל הכיוונים זה כבר סיפור אחר....
לפתור בעיות, הם פשוט לא מכירים אלטרנטיבה אחרת חוץ מאשר לצרוח. הם כל כך מתוחים ושבירים שזו התגובה שלהם לקושי. צרחות.
אני ממש לא בעד לתת להם לצרוח, אלא להרגיע, ואז להסביר פעם אחרי פעם שאני לא מבינה צעקות, אני מבינה כשמדברים איתי.
או שאני שואלת את הבן שלי אם הוא רוצה להמשיך לצרוח או שהוא רוצה לפתור את הבעיה. בדרך כלל אחרי כמה דקות של צרחות הוא מבין שישתלם לו יותר לפתור את הבעיה.
כשהוא מתפרע וזורק דברים לכל הכיוונים זה כבר סיפור אחר....
גישת הפרס והעונש מרדימה,משבשת
במיוחד את היכולת הדרושה כאוויר לנשימה במיוחד לאוטיסים לתפישה של תשומת לב לא כמשאב או כחךץ או סחורה,אלא כחלק מנס האנושיות שלכן גם לא מותנה בכמותיות או בהחפצת אנשים
בניגוד מוחלט למה שתקווה כותבת האדם הוא הרבה יותר ממה שהוא רוצה
אושרו תלןי גם בהבנת קיומו מעבר למה שאני רוצה ומה שאני לא רוצה
גישת הפרס.והעומש מעוורת אותנו להיבט זה
ולכן לאוטיסטים היא קטלנית לחלוטין
זו גם הסיבה שחשוב להישמר מגישות של ניתוח התנהגות
במיוחד את היכולת הדרושה כאוויר לנשימה במיוחד לאוטיסים לתפישה של תשומת לב לא כמשאב או כחךץ או סחורה,אלא כחלק מנס האנושיות שלכן גם לא מותנה בכמותיות או בהחפצת אנשים
בניגוד מוחלט למה שתקווה כותבת האדם הוא הרבה יותר ממה שהוא רוצה
אושרו תלןי גם בהבנת קיומו מעבר למה שאני רוצה ומה שאני לא רוצה
גישת הפרס.והעומש מעוורת אותנו להיבט זה
ולכן לאוטיסטים היא קטלנית לחלוטין
זו גם הסיבה שחשוב להישמר מגישות של ניתוח התנהגות
כל הורה מחנך לפי הרגשתו,
קודם דיברתם על כך, שרק ההורה יחליט לגבי הילד שלו.
ועכשיו פתאום דיבורים על התעללות...
אני חושבת, שעידוד הילד להביע בצרחות את דרישותיו - יגרום לו להבין שכך יש להשיג דברים, ואני חושבת שמתן תשומת לב רבה בזמנים אחרים + התעלמות מצרחות תלמד להשיג תשומת לב בדרכים אחרות. הילדים שלי מאוד אוהבים תשומת לב (כמו כל אדם, אני משערת) ויודעים איך להשיג אותה.
אנחנו לא חייבות להסכים על זה וכל אחת תחנך את ילדיה לפי הבנתה.
קודם דיברתם על כך, שרק ההורה יחליט לגבי הילד שלו.
ועכשיו פתאום דיבורים על התעללות...
אני חושבת, שעידוד הילד להביע בצרחות את דרישותיו - יגרום לו להבין שכך יש להשיג דברים, ואני חושבת שמתן תשומת לב רבה בזמנים אחרים + התעלמות מצרחות תלמד להשיג תשומת לב בדרכים אחרות. הילדים שלי מאוד אוהבים תשומת לב (כמו כל אדם, אני משערת) ויודעים איך להשיג אותה.
אנחנו לא חייבות להסכים על זה וכל אחת תחנך את ילדיה לפי הבנתה.
אמא של המלאכית
New member
זה כל היופי מגוון אנושי עצום ואין סופי
אין לי בעיה עם אף גישה אכן כל אחד יעשה כראות עיניו דעתי היא כמו שאמרתי, אם את רואה שהדברים עובדים בשבילך אז טוב. השאלה מה את רוצה להשיג שליטה על הילד אז יש הרבה דרכים להשיג שליטה השאלה מה ההשלכות לטווח הארוך.
אין לי בעיה עם אף גישה אכן כל אחד יעשה כראות עיניו דעתי היא כמו שאמרתי, אם את רואה שהדברים עובדים בשבילך אז טוב. השאלה מה את רוצה להשיג שליטה על הילד אז יש הרבה דרכים להשיג שליטה השאלה מה ההשלכות לטווח הארוך.
השימוש שלך במילים האלה אינו ראוי,
כמו שאני יכולתי לכתוב לך בגלל שאת נגד שכר ועונש (שבמחשבה שניה, זו בדיוק דרכה של התורה) - אז את בעד אנרכיה.
אני לא כתבתי את המילה שליטה, אז אל תכניסי למקלדתי דברים.
אני מאמינה, שלהורים יש אחריות על הילדים, וזו אחת הדרכים לחינוך. הפרס לא חייב להיות ממשי. כמו שכתבתי למשל במקרה הזה, הפרס הוא תשומת לב. הילדה צורחת, היא מקבלת המון תשומת לב.
את יכולה לא לקרוא לזה פרס.
אני קוראת לזה פרס.
אבל זה מה שקורה בפועל. הילדה מקבלת פרס על מעשיה.
ואני אומרת את זה, דווקא בגלל שזה מה שאני עשיתי פעמים רבות, ואני חושבת שזו הייתה שגיאה. ושיניתי את דעתי ברבות השנים.
ואת עצם השינוי אפשר להציג כ"זו שאין לה דעה ומשנה את דעתה כל שני וחמישי"
וגם להציג כ"זו שיש לה דעה פתוחה ומוכנה לשנות דעות, אם היא חושבת שטעתה".
אני מאמינה שלהורים יש תפקיד חנוכי והוא צריך להתבצע בדרכים שונות, לפי הילד, לפי ההורה ועוד. כל הורה רואה את התפקיד שלו קצת אחר וכל ילד מחנך אותנו קצת ומראה לנו שהוא שונה ויחיד במנו, ולא בהכרח מה שהתאים לאחיו - מתאים גם לו.
כמו שאני יכולתי לכתוב לך בגלל שאת נגד שכר ועונש (שבמחשבה שניה, זו בדיוק דרכה של התורה) - אז את בעד אנרכיה.
אני לא כתבתי את המילה שליטה, אז אל תכניסי למקלדתי דברים.
אני מאמינה, שלהורים יש אחריות על הילדים, וזו אחת הדרכים לחינוך. הפרס לא חייב להיות ממשי. כמו שכתבתי למשל במקרה הזה, הפרס הוא תשומת לב. הילדה צורחת, היא מקבלת המון תשומת לב.
את יכולה לא לקרוא לזה פרס.
אני קוראת לזה פרס.
אבל זה מה שקורה בפועל. הילדה מקבלת פרס על מעשיה.
ואני אומרת את זה, דווקא בגלל שזה מה שאני עשיתי פעמים רבות, ואני חושבת שזו הייתה שגיאה. ושיניתי את דעתי ברבות השנים.
ואת עצם השינוי אפשר להציג כ"זו שאין לה דעה ומשנה את דעתה כל שני וחמישי"
וגם להציג כ"זו שיש לה דעה פתוחה ומוכנה לשנות דעות, אם היא חושבת שטעתה".
אני מאמינה שלהורים יש תפקיד חנוכי והוא צריך להתבצע בדרכים שונות, לפי הילד, לפי ההורה ועוד. כל הורה רואה את התפקיד שלו קצת אחר וכל ילד מחנך אותנו קצת ומראה לנו שהוא שונה ויחיד במנו, ולא בהכרח מה שהתאים לאחיו - מתאים גם לו.
אמא של המלאכית
New member
לא הבנתי מה לא ראוי
לא קיללתי לא דיברתי לא יפה וגם לא דיברתי עליך אין לי מושג מה לא ראוי כאן אבל עם נפגעת ממשהו שאין לי מושג מה הוא לא זו הייתה הכוונה.
אגב לדעתי דווקא שכר ועונש מובילים לאנרכיה, הגישה שלי לא מובילה לאנרכיה לפחות לא בתא המשפחתי שלי, אצלנו זה הוביל לכיבוד הדדי אחד של השני
לא קיללתי לא דיברתי לא יפה וגם לא דיברתי עליך אין לי מושג מה לא ראוי כאן אבל עם נפגעת ממשהו שאין לי מושג מה הוא לא זו הייתה הכוונה.
אגב לדעתי דווקא שכר ועונש מובילים לאנרכיה, הגישה שלי לא מובילה לאנרכיה לפחות לא בתא המשפחתי שלי, אצלנו זה הוביל לכיבוד הדדי אחד של השני
"את רוצה להשיג שליטה על הילד"
זה לא מה שאני מחפשת, אני מחפשת דרכים לחנך. המילה שליטה, לדעתי, לא ממש לעניין פה.
כמו שאני לא אכתוב לך, שאת מחפשת אנרכיה.
לכתוב שאת מכבדת כל דעה, ואז להוסיף משפט כזה, זה לא ממש נקרא, לדעתי ,לכבד. זה כמו שאני אכתוב לך, אני מכבדת כל דעה, למרות שהגישה שלך מביאה להתעללות בילד.
זה לא מה שאני מחפשת, אני מחפשת דרכים לחנך. המילה שליטה, לדעתי, לא ממש לעניין פה.
כמו שאני לא אכתוב לך, שאת מחפשת אנרכיה.
לכתוב שאת מכבדת כל דעה, ואז להוסיף משפט כזה, זה לא ממש נקרא, לדעתי ,לכבד. זה כמו שאני אכתוב לך, אני מכבדת כל דעה, למרות שהגישה שלך מביאה להתעללות בילד.
מה זה מבחינתך כבוד?
אני יכולה לכבד דעה ולא להסכים איתה, להאמין שהיא גורמת נזק גדול. לחלופין, אני יכולה להאמין שדעה כלשהי הי אנכונה ולמרות זאת לא נכונה, כי לדעתי המחזיק בדעה זו מבסס אותה על דעות קדומות או מסוכמות, ולא על חקירה מעמיקה.
ואם את תגידי לי שאני מחפשת אנרכיה אני לא אעלב, ולא אחשוב שזה סותר כבוד. אדם שאני בהחלט מכבדת נמצא איפשהו בין מינארכיזם לאנרכו-קפיטליזם, וגם אם אני לא ממש מסכימה איתו, אני מכבדת אותו בהחלט.
אני יכולה לכבד דעה ולא להסכים איתה, להאמין שהיא גורמת נזק גדול. לחלופין, אני יכולה להאמין שדעה כלשהי הי אנכונה ולמרות זאת לא נכונה, כי לדעתי המחזיק בדעה זו מבסס אותה על דעות קדומות או מסוכמות, ולא על חקירה מעמיקה.
ואם את תגידי לי שאני מחפשת אנרכיה אני לא אעלב, ולא אחשוב שזה סותר כבוד. אדם שאני בהחלט מכבדת נמצא איפשהו בין מינארכיזם לאנרכו-קפיטליזם, וגם אם אני לא ממש מסכימה איתו, אני מכבדת אותו בהחלט.
אפשר לא להסכים,
ועדיין לכבד.
אם אמא של המלאכית לא חושבת שהיא גורמת לאנרכיה, הרי כשאני אאשים אותה בזה, היא יכולה להיפגע מזה.
לומר לבן אדם, איני מסכים עם דעתך, ואני חושב שאתה מתעלל בילד שלך, זה לא יחס של כבוד.
יחס של כבוד זה בין שתי גישות לגיטימיות.
אני, למשל, חושבת שטועה מי שמחבק את הילד שלו כשהוא שובר את הבית, כי כך הוא מעביר לו מסר שזה בסדר לשבור בית.
אני לא אכתוב לו שהוא מתעלל בילד שלו, למשל.
למרות שאני חושבת שהגישה הזו גורמת נזק כבד.
ועדיין לכבד.
אם אמא של המלאכית לא חושבת שהיא גורמת לאנרכיה, הרי כשאני אאשים אותה בזה, היא יכולה להיפגע מזה.
לומר לבן אדם, איני מסכים עם דעתך, ואני חושב שאתה מתעלל בילד שלך, זה לא יחס של כבוד.
יחס של כבוד זה בין שתי גישות לגיטימיות.
אני, למשל, חושבת שטועה מי שמחבק את הילד שלו כשהוא שובר את הבית, כי כך הוא מעביר לו מסר שזה בסדר לשבור בית.
אני לא אכתוב לו שהוא מתעלל בילד שלו, למשל.
למרות שאני חושבת שהגישה הזו גורמת נזק כבד.
דיברנו על יחס או על כבוד?
כי כבוד מבחינתי זה *רגש*. יחס מכבד זה דבר אחר, ואגם עליו אפשר להתווכח. אנשים שונים רואים במעשים שונים ביטוי לכבוד, וגם כבוד יש מסוגים שונים. יש את תפיסת כבוד האדם, שהיא תפיסה מודרנית, ויש כבוד עתיק יותר, כזה של כבוד המשפחה, של לציית להורים, ושל עוד כמה דברים. לרוב אני לא רואה בו דבר מוצלח במיוחד, אבל זה גם כבוד של לעמוד המילה ולמלא את חובתך. בסוף החלטתי שהם פשוט שונים.
מבחינתי, המילה "התעללות" פשוט מעידה על חומרה. יש דברים שפוגעים בילד יותר ויש דברים שפוגעים בו פחות. כשאני חושבת על זה, רוב הסיכויים שאני לא אתייחס לנזק לטווח ארוך בתור התעללות, אבל זו אל הגדרה מדוייקת מספיק כדי שאעמוד מאחוריה. כשמעשה של הורה עובר סף כלשהו, אפשר לקרוא לו התעללות.
אני לא רואה הבדל עקרוני בים לומר להורה שמעשה X גורם לילד כאב רב, לבין לומר לו שהוא מתעלל בילד שלו. זה שקול לחלוטין.
בכל מקרה, אני מפרידה בין רגשות ומעשים. הגורם שמשפיע יותר מכל רגשות הכבוד שלי כלפי מעשה מסויים או החלטה מסויימת, הוא מידת האחראיות בה היא נלקחה - כמה האדם חקר בנושא, כמה היה מוכן להתגבר על דעות קדומות שלו ולחצי הסביבה. האם הוא יקח אחראיות במקרה של כשלון או יאשים את הסביבה/בית הספר/המשפחה שלחצה/החברה.
ההתנהגות שלי מופשעת מההשפעות של דעה מסויימת על העולם. למשל, אני מכבדת, בכנות, אנשים שמוכנים למות למען רעיון כלשהו. זה לא אומר ששהידים יתקלו ביחס טוב ממני. זה לא גורע ממידת הכבוד שלי לאלו מהם שמוכניםלהתאבד לא בגלל סביבה של עוני וחוסר מוצא, אלא בדלל אידיאולוגיה מוצקה.
גישה לגיטימית. מה זה?
כי כבוד מבחינתי זה *רגש*. יחס מכבד זה דבר אחר, ואגם עליו אפשר להתווכח. אנשים שונים רואים במעשים שונים ביטוי לכבוד, וגם כבוד יש מסוגים שונים. יש את תפיסת כבוד האדם, שהיא תפיסה מודרנית, ויש כבוד עתיק יותר, כזה של כבוד המשפחה, של לציית להורים, ושל עוד כמה דברים. לרוב אני לא רואה בו דבר מוצלח במיוחד, אבל זה גם כבוד של לעמוד המילה ולמלא את חובתך. בסוף החלטתי שהם פשוט שונים.
מבחינתי, המילה "התעללות" פשוט מעידה על חומרה. יש דברים שפוגעים בילד יותר ויש דברים שפוגעים בו פחות. כשאני חושבת על זה, רוב הסיכויים שאני לא אתייחס לנזק לטווח ארוך בתור התעללות, אבל זו אל הגדרה מדוייקת מספיק כדי שאעמוד מאחוריה. כשמעשה של הורה עובר סף כלשהו, אפשר לקרוא לו התעללות.
אני לא רואה הבדל עקרוני בים לומר להורה שמעשה X גורם לילד כאב רב, לבין לומר לו שהוא מתעלל בילד שלו. זה שקול לחלוטין.
בכל מקרה, אני מפרידה בין רגשות ומעשים. הגורם שמשפיע יותר מכל רגשות הכבוד שלי כלפי מעשה מסויים או החלטה מסויימת, הוא מידת האחראיות בה היא נלקחה - כמה האדם חקר בנושא, כמה היה מוכן להתגבר על דעות קדומות שלו ולחצי הסביבה. האם הוא יקח אחראיות במקרה של כשלון או יאשים את הסביבה/בית הספר/המשפחה שלחצה/החברה.
ההתנהגות שלי מופשעת מההשפעות של דעה מסויימת על העולם. למשל, אני מכבדת, בכנות, אנשים שמוכנים למות למען רעיון כלשהו. זה לא אומר ששהידים יתקלו ביחס טוב ממני. זה לא גורע ממידת הכבוד שלי לאלו מהם שמוכניםלהתאבד לא בגלל סביבה של עוני וחוסר מוצא, אלא בדלל אידיאולוגיה מוצקה.
גישה לגיטימית. מה זה?
TikvaBonneh
New member
ההרגשה והמילים לא הכרחיות
אבל לכל אחד יש דברים שנעימים לו, העדפות, ודברים שלא נעימים לו ושהוא נמנע מהם.
אבל לכל אחד יש דברים שנעימים לו, העדפות, ודברים שלא נעימים לו ושהוא נמנע מהם.
כשאת עושה מאמץ מיוחד בעבודה,
את לא מצפה להעלאה במשכורת או למילה טובה והערכה?
זה עניין של מינוח. אני אקרא לזה פרס על השקעה, ואת תקראי לזה איך שאת רוצה (או שאולי את באמת מתנגדת לכל עניין של פרסים באמת, ואז את גם מתנגדת לצ'יפור עובדים שהשקיעו למשל או העלאה במשכורת או מכתבי הערכה לתיק האישי ועוד).
את לא מצפה להעלאה במשכורת או למילה טובה והערכה?
זה עניין של מינוח. אני אקרא לזה פרס על השקעה, ואת תקראי לזה איך שאת רוצה (או שאולי את באמת מתנגדת לכל עניין של פרסים באמת, ואז את גם מתנגדת לצ'יפור עובדים שהשקיעו למשל או העלאה במשכורת או מכתבי הערכה לתיק האישי ועוד).
אמא של המלאכית
New member
העלאה במשכורת
היא לא פרס כי אם כן בחודש שלא עבדת טוב אולי יורידו לך במשכורת כעונש, מכתבי הערכה מעולם לא דיברו אלי וגם היום לא מדברים אלי. אני משקיע בעבודה כי כזו אני על המשכורת סגרתי לפני שהתחלתי לעבוד וגם על נושא ההעלאה דברתי קודם לכן כך שהכל סוכם מראש. אגב ככה אני מחנכת את ילדי הם עושים דברים כי זה עושה להם טוב זה עשה לאחרים טוב לא בציפיה לקבל משהו על כך. כן אני יודעת אני עוף מוזר בתחום החינוכי של ילדים אבל הדברים עובדים טוב בשבילי וגם הילדים שלי לא הפכו ליהיות פחות מחונכים כי הם לא נענשו או לא נענשים, להיפך אני חושבת שלהעניש ילד רק בגלל שהוא תחת סמכותך או בגלל שאתה בעל הכח זה ניצול לרעה של כח כמו שלהכות ילד רק בגלל שהוא יותר חלש ממך (סוג של עונש) אינו הוגן כל הדברים האלא לדעתי משיג את ההיפך.
היא לא פרס כי אם כן בחודש שלא עבדת טוב אולי יורידו לך במשכורת כעונש, מכתבי הערכה מעולם לא דיברו אלי וגם היום לא מדברים אלי. אני משקיע בעבודה כי כזו אני על המשכורת סגרתי לפני שהתחלתי לעבוד וגם על נושא ההעלאה דברתי קודם לכן כך שהכל סוכם מראש. אגב ככה אני מחנכת את ילדי הם עושים דברים כי זה עושה להם טוב זה עשה לאחרים טוב לא בציפיה לקבל משהו על כך. כן אני יודעת אני עוף מוזר בתחום החינוכי של ילדים אבל הדברים עובדים טוב בשבילי וגם הילדים שלי לא הפכו ליהיות פחות מחונכים כי הם לא נענשו או לא נענשים, להיפך אני חושבת שלהעניש ילד רק בגלל שהוא תחת סמכותך או בגלל שאתה בעל הכח זה ניצול לרעה של כח כמו שלהכות ילד רק בגלל שהוא יותר חלש ממך (סוג של עונש) אינו הוגן כל הדברים האלא לדעתי משיג את ההיפך.
ובכל זאת, בעולם יש קנסות, למשל
(סוג של עונש). ואם לא היו עונשים, כמה אנשים עצמאים היו משלמים מס הכנסה או מע"מ?
רוב האנשים אפילו מחפשים עונש, ואני רואה את זה אצלי בעבודה. וכשאין עונשים, אז אנשים רבים מנצלים את המצב לעשות כל מיני דברים, חלקם בעייתיים.
לא תמיד ענישה היא הפתרון, אבל לעתים כן.
אני מעדיפה ללכת בדרך של פרסים ולא של ענישה, כי אני חושבת שזו שיטה יעילה יותר.
לך יעילה יותר דרך אחרת, סבבה. אבל תביני שאצל רוב האנשים עובד הקטע של שכר ועונש. (עם דגש על שכר).
צד שני, אני בעד כל הזמן להיות עם אצבע על הדופק, כדי לדעת מה כדאי לעשות.
אני, למשל, חושבת ששיטת בתי הסוהר צריכה להתחלף בשיטה אחרת. צריך לחשוב על שיטה, שתעזור יותר במיגור הפשע.
ודרך אגב, הייתה בעבר שיטה שחינכה ילדים בלי גבולות, והיא פשטה את הרגל.
(סוג של עונש). ואם לא היו עונשים, כמה אנשים עצמאים היו משלמים מס הכנסה או מע"מ?
רוב האנשים אפילו מחפשים עונש, ואני רואה את זה אצלי בעבודה. וכשאין עונשים, אז אנשים רבים מנצלים את המצב לעשות כל מיני דברים, חלקם בעייתיים.
לא תמיד ענישה היא הפתרון, אבל לעתים כן.
אני מעדיפה ללכת בדרך של פרסים ולא של ענישה, כי אני חושבת שזו שיטה יעילה יותר.
לך יעילה יותר דרך אחרת, סבבה. אבל תביני שאצל רוב האנשים עובד הקטע של שכר ועונש. (עם דגש על שכר).
צד שני, אני בעד כל הזמן להיות עם אצבע על הדופק, כדי לדעת מה כדאי לעשות.
אני, למשל, חושבת ששיטת בתי הסוהר צריכה להתחלף בשיטה אחרת. צריך לחשוב על שיטה, שתעזור יותר במיגור הפשע.
ודרך אגב, הייתה בעבר שיטה שחינכה ילדים בלי גבולות, והיא פשטה את הרגל.
לא כתבת בת כמה היא.
באופן כללי, היינו שם. לא נולד אח ,לא היתה רגרסיה , כן היו צרחות. לפעמים תהינו אם אנחנו מעדיפים את הצרחות (שנגמרו אחרי חצי שעה. או שעתיים) או את האקולליה שנמשכה לאורך כל היום.
אנחנו לא עשינו aba אבל אם אתם בעניין אולי זה הזמן להתחיל. זה עשוי הן לשפר לה את המוטוריקה , הן ללמד אותה לדבר והן להרגיע את עניין הצרחות. אנחנו לא עשינו כלום. חיבקנו , נישקנו, הרגענו, שיחקנו, זרמנו. וזה לא עבר. בכיתה ו׳, הילד היה מסוגל לצרוח בבית הספר עד שאיבד את קולו.
באופן כללי, היינו שם. לא נולד אח ,לא היתה רגרסיה , כן היו צרחות. לפעמים תהינו אם אנחנו מעדיפים את הצרחות (שנגמרו אחרי חצי שעה. או שעתיים) או את האקולליה שנמשכה לאורך כל היום.
אנחנו לא עשינו aba אבל אם אתם בעניין אולי זה הזמן להתחיל. זה עשוי הן לשפר לה את המוטוריקה , הן ללמד אותה לדבר והן להרגיע את עניין הצרחות. אנחנו לא עשינו כלום. חיבקנו , נישקנו, הרגענו, שיחקנו, זרמנו. וזה לא עבר. בכיתה ו׳, הילד היה מסוגל לצרוח בבית הספר עד שאיבד את קולו.
אופטיסימיסט
New member
עדיף לא לוותר ולהיכנע
כל עוד אתם מנסים לעכל את הבשורה, אל תהיו ותרנים מדי, כי זה יפגע בהמשך - הרגלים "רעים" קשה יותר לשנות מאשר למנוע, כך שעדיף להיות גמישים רק במידה מסויימת - ולהציב גבולות ברורים. אפשר לומר שזה לא יהיה קל, אבל התמדה ואורך רוח - לנסות להסביר ולא להיכנע לכל צרחה.
כל עוד אתם מנסים לעכל את הבשורה, אל תהיו ותרנים מדי, כי זה יפגע בהמשך - הרגלים "רעים" קשה יותר לשנות מאשר למנוע, כך שעדיף להיות גמישים רק במידה מסויימת - ולהציב גבולות ברורים. אפשר לומר שזה לא יהיה קל, אבל התמדה ואורך רוח - לנסות להסביר ולא להיכנע לכל צרחה.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.