צרות בצרורות....

[שלא תדעו]

צרות בצרורות....

היום בכיתי, מצאתי את הפורום הזה היום, והדמעות התחילו להשפך... אני בן 25 איבדתי אח לפני 7 שנים בתאונת דרכים... כאילו שזה לא הספיק, אחותי הגדולה נהרגה לפני 7 חודשים גם בתאונת דרכים אני מקווה שזה המקום שיוכל להוציא ממני את כל מה שעד עכשיו היה תקוע עמוק בפנים

 

[einat המקורית]

אני מקווה שתמצא בפורם הזה בית

אני איבדתי את אחותי הקטנה לפני כמעט 4 שנים ואני יודעת כמה קשה, אני שמחה על הפורם הזה ומוצאת בו מאין בית נוסף

 

[פשוש]

מילים ועוד מילים...

אני חושב שהגעת למקום הנכון עבורך. [כמעט] כולם כאן הגיעו לכאן בנסיבות דומות ואני בטוח שתוכל למצוא כאן אנשי שיחה מעניינים בתחומים שהפורום עוסק בהם ובתחומים אחרים. לבכות זה בסדר. זו הדרך של הגוף שלך לנקות החוצה את כל מה ש"תקוע" בפנים ולא מוצא דרך. אני חושב שאני יכול להבין את מה שאתה עובר. תן לדברים לצאת החוצה. כתוב כאן את המחשבות שלך, פתח בלוג ושפוך שם את ליבך. תן לדברים לצאת החוצה ואני מקווה מאוד שתמצא בכך איזו הקלה. אני משתדל תמיד לשמור על ניצוץ כלשהו שגם בשעות הקשות ביותר [ויש הרבה כאלו] תמיד אפשר לחשוב עליו ולנסות למצוא את הסיבה לחייך. אני כותב לך ומוחק מייד, מנסה שוב וכלום לא נראה לי הגיוני לכתוב. הקלישאות של "חייבים להמשיך הלאה" נאמרות בד"כ מאנשים שלא יכולים להבין אותך אבל הנה אני אומר לך את זה ואני חושב שאני כן יכול להבין. אם תרצה קישור לבלוג שלי אוכל לשלוח לך במייל או במסרים.

 

[solitaryshell]

../images/Emo24.gif

אני מקווה שנוכל להקל מעט את הכאב, אנחנו כאן בשבילך... בנוסף, ביום שני הקרוב נפתחת קבוצת תמיכה לאחים ואחיות שכולים במרכז הארץ. (קבוצה שהייתה אמורה להיפתח לפני כשבועיים). למיטב הבנתי מרבית חברי הקבוצה שכלו את אחיהם בתאונות דרכים. אם אתה מעוניין להשתתף, תפנה לעמותת יד הנקטפים - טל: 09-7492337

 

[רחל גלאם]

חבר באתי לתמוך

אני איבדתי אח לפני 5 חודשים בנסיבות טרגיות {הוא קיבל דום לב בעבודה} אני כ"כ מבינה ללבך איך המשפחה מתפרקת איך הנפש שלך משתנה איך אתה נהיה רגיש לכל דבר קטן מסתובב עם כאב עמוק למרות הצחוק בחוץ. אני כאן בשבילך לתמוך לעזור ולתת כתף. בהצלחה.

 

[רעוּת]

...

נכון שזה נדמה שמה שקרה כבר קרה, ועכשיו צריך "רק" להתמודד עם זה? ללמוד לחיות עם זה? ואז קורה משהו אחר, נורא, וזה הופך את הכל מחדש? אני לא איבדתי שני אחים..אני לא יודעת מה הייתי עושה אם הייתי מאבדת גם את אחותי, אבל אני כן קצת מבינה אותך- כשאח שלי נהרג חשבתי שלא יכול לקרות לנו עוד אסון. כי אמור להיות איזה צדק קוסמי כזה, שלא ייתן למשפחה אחת להיפגע פעמיים. אמור להיות. לפני שנתיים בן דוד שלי נהרג בתאונה, הוא לא היה אח שלי, אבל אהבתי אותו כמו אח, רבתי איתו כמו עם אח, ואני מתגעגעת אליו כמו אל אח.

 

[ד י ק ל ה היחידה]

אוי..

אני יודעת שאני אמורה לחזק אותך ולהגיד שיהיה בסדר אבל ההודעה שלך באמת הצליחה לשבור אותי. בתור אחת שיועת מה זה לאבד אח.. לא רוצה לחשוב מה זה לאבד שניים.. איבדתי את אחי רועי ז"ל לפני שנתיים ושבוע ולפני 4 חודשים נרצחה אחותה של אימי בפיגוע טרור.. דודה שהיתה לי כמו אחות עקב הפרש הגילאים הקטן וכאבתי את מותה כאב גדול.. כך שאני גם איבדתי בתקופה קצרה שי אנשים יקרים לי אין מילים בפי שיצליחו לנחם ויודעת ששום דבר לא באמת יתליח להעביר את הכאב.. אז רק אומר שכולנו פה איבדנו קרובים לנו ומחזקת את ידך ככל שאוכל

 

[My Dragonfly]

שלא תדע עוד צער...

לצערי אני כל כך מבינה את תחושותייך... אבי נפטר לפני 10 שנים כשהיה רק בן 39. אחי היה בן 10 ואני בת 12. אחי נהרג לפני 4 חודשים... הוא היה בדיוק חודשיים אחרי יום הולדתו העשרים ונהרג במהלך פעילות מבצעית מאש כוחותינו... כשנכנסתי לפורום הזה לראשונה זו הייתה הפעם הראשונה שממש בכיתי והרשתי לעצמי להמשיך... הרגשתי שכאן כשאני לבד מול המחשב אבל בעצם נמצאת בחברת אנשים שבאמת יודעים, לצערי, איך אני מרגישה, אני יכולה לבכות באמת. יש כאן אוזניים קשובות והמון מקום לשתף ולהוציא את מה שקבור עמוק בפנים מקווה שהשיתוף ייקל אפילו במעט על הכאב הנורא שלא תדע עוד צער...

 

[ntg]

אין מילים

אין לי מילים קראתי את מה שכתבת והרגשתי שנמעך לי הלב מקווה שתמצא את הדרך לפרוק את הכאב מקווה שתמצא את הכח להמשיך איתך בכאבך העצום

 

[שוקיליקה]

מבינה כל כך

קראתי את מה שאתה כותב וממש הצלחתי להרגיש את הכאב שלך ,אני גם איבדתי לפני 9 חודשים את שני האחים הקטנים שלי, תאומים בני 10 בתאונת דרכים והכאב הזה הוא כל כך עצום... אני חושבת שהפורום הזה זה באמת דבר טוב אני קוראת כאן דברים ובוכה ובוכה והאמת שזו הפעם הראשונה שאני מגיבה פה פשוט הרגשתי צורך להגיד שאני מבינה עד כמה הקושי הוא גדול ומקווה שתמצא כאן מקום לשתף ולרוק את מה שעל הלב ... תחזיק מעמד