צרות בגן העדן
אז בעלי שיחיה החליט לעשות סדר בבית, ובין שאר המציאות מצא את המחבוא הסודי שלי של הכדורים. שלח את הילדה לישון אצל חברה, וחיכה לי עם פרצוף מאשים. אל תשאלו, צרחות וצעקות עד לב השמיים. כל הלילה רבנו. אפשר לחשוב שמכרתי את הנסיכה תמורת מנות הרואין לפי התגובה שלו, ולא שלקחתי קצת יותר מדי כדורים נגד דיכאון כדי לעבור את התקופה שהוא היה כל כך חולה. כבר היה לנו עימות על רקע שימוש-היתר שלי בכדורים, לפני שנה בערך, ואז נגמלתי לגמרי בלי עזרה מאף אחד חוץ ממנו. אבל כשהוא היה חולה אז "חזרתי לסורי". אני משתדל לראות את הצד שלו, כמה שהוא מאוכזב ממני, ואני משתדל לא לגרום לו להתרגז, אבל כשהוא מתחיל לצעוק עלי שאני סתם חתיכת ג'אנקי דפוק ואני לא יכול לעשות דברים כאלו כשיש לי ילדה... אז מצד אחד בא לי לבכות ולהתחנן שיסלח לי ולהבטיח שאני אגמל, ומצד שני בא לי לצרוח עליו שילך להזדיין, ויעזוב אותי בשקט, ולצאת מהבית ולא לחזור. אני לא אומר שאני בסדר. אני יודע שאני לא. אני לא מושלם, יש לי בעיה כבר לא מעט שנים. אבל אני יודע איך זה כשאני מגזים. הייתי שם. ועכשיו אני בכמויות יחסית מתונות. ואני מתפקד ככה. זה לא שאני ישן שעות או הייפר. עובדה שאפילו הוא שרגיש מאד לכל סימן אצלי של הדרדרות לא שם לב עד שהוא לא מצא את המחבוא. ואני אבא טוב. גם ככה. אולי בעיקר ככה. וזהו. הוא הוציא ממני הבטחה שאני אלך לפגישות תמיכה, והסכים לתת לי הזדמנות ולא להתעקש על גמילה מחוץ לבית. ואני צריך להתחיל מהיום. הוא זרק לי את על המאגר, וקבע לי תור לרופא (כי גם להפסיק במכה זה מסוכן). אז אם תראו שאני עצבני, זה למה. ג'יימס
אז בעלי שיחיה החליט לעשות סדר בבית, ובין שאר המציאות מצא את המחבוא הסודי שלי של הכדורים. שלח את הילדה לישון אצל חברה, וחיכה לי עם פרצוף מאשים. אל תשאלו, צרחות וצעקות עד לב השמיים. כל הלילה רבנו. אפשר לחשוב שמכרתי את הנסיכה תמורת מנות הרואין לפי התגובה שלו, ולא שלקחתי קצת יותר מדי כדורים נגד דיכאון כדי לעבור את התקופה שהוא היה כל כך חולה. כבר היה לנו עימות על רקע שימוש-היתר שלי בכדורים, לפני שנה בערך, ואז נגמלתי לגמרי בלי עזרה מאף אחד חוץ ממנו. אבל כשהוא היה חולה אז "חזרתי לסורי". אני משתדל לראות את הצד שלו, כמה שהוא מאוכזב ממני, ואני משתדל לא לגרום לו להתרגז, אבל כשהוא מתחיל לצעוק עלי שאני סתם חתיכת ג'אנקי דפוק ואני לא יכול לעשות דברים כאלו כשיש לי ילדה... אז מצד אחד בא לי לבכות ולהתחנן שיסלח לי ולהבטיח שאני אגמל, ומצד שני בא לי לצרוח עליו שילך להזדיין, ויעזוב אותי בשקט, ולצאת מהבית ולא לחזור. אני לא אומר שאני בסדר. אני יודע שאני לא. אני לא מושלם, יש לי בעיה כבר לא מעט שנים. אבל אני יודע איך זה כשאני מגזים. הייתי שם. ועכשיו אני בכמויות יחסית מתונות. ואני מתפקד ככה. זה לא שאני ישן שעות או הייפר. עובדה שאפילו הוא שרגיש מאד לכל סימן אצלי של הדרדרות לא שם לב עד שהוא לא מצא את המחבוא. ואני אבא טוב. גם ככה. אולי בעיקר ככה. וזהו. הוא הוציא ממני הבטחה שאני אלך לפגישות תמיכה, והסכים לתת לי הזדמנות ולא להתעקש על גמילה מחוץ לבית. ואני צריך להתחיל מהיום. הוא זרק לי את על המאגר, וקבע לי תור לרופא (כי גם להפסיק במכה זה מסוכן). אז אם תראו שאני עצבני, זה למה. ג'יימס
