חושבת חיובי 10
New member
צער גידול הורים...
ערב טוב לכולם!
כותבת בפורום הזה בפעם הראשונה. מרגישה צורך עז לשפוך את הלב, כועסת וממורמרת...
אני נשואה, 40 פלוס, 2 מתוקים בבית. גרה במרכז בעוד הוריי גרים בדרום. אחות אחת לידם, אח במרכז ועוד אחות שכרגע חיה תקופה זמנית בחו"ל. מאז שהתחתנו כולם והבאנו ילדים, התחילה אימי להתייחס בצורה לא אחידה אלינו הילדים וגם לנכדים... כן, היא אוהבת את כולם, אבל שונה... כשדיברתי איתה על זה, היא טוענת שהכל אצלי בראש. העובדה שהיא אף פעם לא אהבה את בעלי והרגישה תמיד שמגיע לי מישהו יותר טוב, גם לא תורמת לעניין. אני מרגישה הרבה פעמים שהיא קצרת רוח כלפינו וגם מאוד ביקורתית ושיפוטית כלפי החינוך שלי את הילדים שלטענתה הוא רך ולא עקבי. אי לכך, אני מרגישה שהרבה שבתות היא נמנעת מלהזמין אותנו כדי לא ליצור איתי חיכוכים על החינוך ולהתעצבן, חגים מושפעים מזה, ועוד... מיותר לציין שכבר מס' שנים (מאז שנולדו הנכדים), שיש לי משקעים רבים ומרירות. המרירות הזאת משתלטת על חיי ומשפיעה לי על הכל.. אני כועסת על כך שמצד אחד הילדים שלי אוהבים אותה וחשוב לי לשמר קשר איתה ומצד שני אני מרגישה שהיא נוהגת בחוסר מחשבה ורגישות. אבא שלי, מלאך לעומתה, שיוויוני מאוד עם כולם וילדיי משוגעים עליו. הוא הרבה פעמים נאלץ לקבל ממני את כל האש כי איתה קשה לי יותר לדבר, ומה לעשות שהם זוג והוא חלק מהמתרחש?
אגב, התחלתי ללכת לטיפול, אבל היה יקר והפסקתי וגם אינני עובדת עכשיו מה שמשאיר לי הרבה זמו פנוי להיות מוצפת במחשבות המטרידות ובלחץ מזה...
היום קרה משהו שפתח לי את הסכר...אבא שלי הודיע לי שהם טסים לפסח לאחותי להולנד (למרות שיש עוד זמן). אצלינו לא עושים כל שנה עם משפחה של אחד הצדדים, היות ולבעלי אין אמא ולכן יוצא שכל שנה בודקים מחדש איפה לעשות....ההורים שלי יודעים את זה. אמרתי לאבא שלי שתהיה להם נסיעה טובה, אבל שציפיתי שלפחות יוודאו איתי שיש לנו עם מי לעשות את החג. להראות שחשבו עליי ושאכפת... האמת שאנחנו עושים עם גיסתי ואין בעיה, שנה שעברה עשינו עם הוריי והם תיארו לעצמם שנסתדר כמו תמיד, אבל העובדה שהודיע לי על התוכניות בלי לוודא בחג כזה חשוב שאנחנו מסודרים, הותירה אותי עם תחושת כעס ויתמות...אמרתי לו את זה ושמעתי בקולו שנפגע....ובעצם הכעס שלי הוא בעיקר עליה...ומחר הם מתוכננים לבוא אליי ועליי להתנהג כאילו כלום....
נורא רוצה לשמוע עצה, מילה טובה, הסתכלות אולי קצת אחרת במבט אובייקטיבי וגם לשאול - האם אינני צודקת בהקשר לפסח? ובכלל - איך חיים עם המשקעים וממשיכים הלאה למען שלום בית?.....
תודה למי שקרא עד הסוף וערב נעים לכולם....
ערב טוב לכולם!
כותבת בפורום הזה בפעם הראשונה. מרגישה צורך עז לשפוך את הלב, כועסת וממורמרת...
אני נשואה, 40 פלוס, 2 מתוקים בבית. גרה במרכז בעוד הוריי גרים בדרום. אחות אחת לידם, אח במרכז ועוד אחות שכרגע חיה תקופה זמנית בחו"ל. מאז שהתחתנו כולם והבאנו ילדים, התחילה אימי להתייחס בצורה לא אחידה אלינו הילדים וגם לנכדים... כן, היא אוהבת את כולם, אבל שונה... כשדיברתי איתה על זה, היא טוענת שהכל אצלי בראש. העובדה שהיא אף פעם לא אהבה את בעלי והרגישה תמיד שמגיע לי מישהו יותר טוב, גם לא תורמת לעניין. אני מרגישה הרבה פעמים שהיא קצרת רוח כלפינו וגם מאוד ביקורתית ושיפוטית כלפי החינוך שלי את הילדים שלטענתה הוא רך ולא עקבי. אי לכך, אני מרגישה שהרבה שבתות היא נמנעת מלהזמין אותנו כדי לא ליצור איתי חיכוכים על החינוך ולהתעצבן, חגים מושפעים מזה, ועוד... מיותר לציין שכבר מס' שנים (מאז שנולדו הנכדים), שיש לי משקעים רבים ומרירות. המרירות הזאת משתלטת על חיי ומשפיעה לי על הכל.. אני כועסת על כך שמצד אחד הילדים שלי אוהבים אותה וחשוב לי לשמר קשר איתה ומצד שני אני מרגישה שהיא נוהגת בחוסר מחשבה ורגישות. אבא שלי, מלאך לעומתה, שיוויוני מאוד עם כולם וילדיי משוגעים עליו. הוא הרבה פעמים נאלץ לקבל ממני את כל האש כי איתה קשה לי יותר לדבר, ומה לעשות שהם זוג והוא חלק מהמתרחש?
אגב, התחלתי ללכת לטיפול, אבל היה יקר והפסקתי וגם אינני עובדת עכשיו מה שמשאיר לי הרבה זמו פנוי להיות מוצפת במחשבות המטרידות ובלחץ מזה...
היום קרה משהו שפתח לי את הסכר...אבא שלי הודיע לי שהם טסים לפסח לאחותי להולנד (למרות שיש עוד זמן). אצלינו לא עושים כל שנה עם משפחה של אחד הצדדים, היות ולבעלי אין אמא ולכן יוצא שכל שנה בודקים מחדש איפה לעשות....ההורים שלי יודעים את זה. אמרתי לאבא שלי שתהיה להם נסיעה טובה, אבל שציפיתי שלפחות יוודאו איתי שיש לנו עם מי לעשות את החג. להראות שחשבו עליי ושאכפת... האמת שאנחנו עושים עם גיסתי ואין בעיה, שנה שעברה עשינו עם הוריי והם תיארו לעצמם שנסתדר כמו תמיד, אבל העובדה שהודיע לי על התוכניות בלי לוודא בחג כזה חשוב שאנחנו מסודרים, הותירה אותי עם תחושת כעס ויתמות...אמרתי לו את זה ושמעתי בקולו שנפגע....ובעצם הכעס שלי הוא בעיקר עליה...ומחר הם מתוכננים לבוא אליי ועליי להתנהג כאילו כלום....
נורא רוצה לשמוע עצה, מילה טובה, הסתכלות אולי קצת אחרת במבט אובייקטיבי וגם לשאול - האם אינני צודקת בהקשר לפסח? ובכלל - איך חיים עם המשקעים וממשיכים הלאה למען שלום בית?.....
תודה למי שקרא עד הסוף וערב נעים לכולם....
