צעקות ונשיכות

מאמאיה

New member
צעקות ונשיכות

אני אמא לילדה מקסימה בת שנה וחודשיים. מאיה ילדה בכורה ונמצאת בבית עם מטפלת (כ20 שעות בשבוע) ואיתי, כך שאין לה תחרות על צעצועים וכו'. בעבר כאשר חבר היה לוקח לה צעצוע מהיד היא היתה נדהמת ונשארת ללא תגובה, אם היו דוחפים אותה היתה באה אלי שאני "אגן עליה". בתקופה האחרונה היא החלה להגיב, היא תופסת את החבר בחולצה צועקת בקולי קולות ונושכת.אני בתגובה מפרידה את הסיטואציה לוקחת אותה אלי ואומרת לה שאסור לנשוך וזה לא נעים וכו'.. בנוסף בתקופה האחרונה היא החלה לצרוח גם לא כל סיבה נראית לעין( זאת אומרת לא רעב, כאב, עייפות וכו') היא נעמדת וצועקת חזק. אני לא חושבת שלהתעלם זה הפתרון, כי לפי דעתי היא רוצה להגיד בצעקות משהו, אבל כל תגובה שאני מנסה לא עוזרת ( להגיד זה לא נעים לי כשאת צועקת, למה את צועקת את רוצה משהו ומנסה לברר מה וכו') 1. האם נתקלתן בתופעת נשיכות בגיל כזה? ומה עשיתן? 2. מה ניתן לעשות לגבי הצעקות?
 
זה שלב כזה, וזה חולף (שניהם)

לגבי הנשיכות (לפעמים מגיעות גם המכות) - הכישורים החברתיים בגיל הזה רק מתחילים להתפתח, וכשמצרפים לכך את העדר התקשורת הורבלית - מתכון בטוח לשימוש בגוף כדי לתקשר ולהביע תסכול, כעס, אכזבה, אהבה וכו'. הם גם מגלים שאם הם נושכים או מרביצים, זה מעורר מאד את הסביבה - יש הרבה אקשן מסביב בעקבות המעשים שלהם, וזה כל כך כיף להפעיל את כולם מסביב, לא? חוצמזה, יכול להיות שבוקעות לה שיניים וזה מציק לה, אז בני האדם הופכים לנשכנים מוצלחים... ומה עושים? קודם כל מבינים שזה שלב התפתחותי תקין, ולא חושבים שגדלה מפלצת בבית
. מעבר לכך, להפריד כמובן. לתמלל עבורה את התחושות (את כועסת כי X לקח לך את הצעצוע), לומר בקצרה שאסור לנשוך ושזה לא נעים/כואב. בנוסף, לנסות ולעצור את התהליך רגע קט אחד לפני. רואים לפעמים על הפנים שלהם "שהנה זה בא", אז להסיח תשומת לב, להציע משהו אחר. אפשר גם להציע תחליפים לנשיכה - אסור לנשוך את Y, אפשר לנשוך את הכרית. לגבי הצעקות - גם זה שלב התפתחותי. נראה לי שהם מגלים את אפקט הצעקה שלהם, ז"א שהם מבינים שהם צועקים (בשונה מתינוק קטן שאולי צועק אבל לא מבין מה הוא עושה). בעיני זה דוקא שלב חינני והוא בעיקר העלה אצלי חיוך. גם את השלב הזה אני תופסת כחלק מתהליך התפתחות התקשורת המילולית, אם כי כמובן כשלב די פרימיטיבי (במובן ראשוניות). אם זה מאד מפריע לך וקשה לך לקבל את הצעקות כשלב שיעבור, אז פשוט תגידי לה בנינוחות שלא נעים לך וזהו. זה יחלוף (ואומרים שיחזור בגיל ההתבגרות
).
 
כנ"ל אצלנו

עידו בן שנה ו-3 שבועות וזאת הדרך שלו להביע את עצמו. כשאחותו הגדולה לוקחת לו צעצוע, הוא קופץ עליה ונושך אותה. לפעמים הוא נושך אותי בכתף וצוחק מזה למרות שאני כועסת ואומרת לו שזה כואב. תחשבי שאין להם מילים עדיין, אז התקשורת מתבצעת דרך צלילים, אינטונציות וצעקות. שימי לב אם צועקים סביבו והוא מחכה את האינטונציה. עידו יכול לעמוד ולנאום ככה דיי הרבה זמן
 

מאמאיה

New member
שחר וחגית תודה על התשובות

אני אכן מגיבה כך על הנשיכות הבעיה היא שעוד לא החלטתי מהי התגובה הטובה ביותר לצעקות. נראה לי שהיא נהנית יותר לצעוק כשאני אומרת לה שאסור. האם להתעלם? לא להגיב? לשנות את הסטואציה? אשמח לעוד רעיונות.
 

אפרתש

New member
למה לא לתת לה לצעוק?

זותומרת - אני מבינה שזה מפריע לך באוזניים, אבל מעבר לזה - האם היא עושה את זה כדי להפריע? האם זה מבטא רצון שלה להפריע או להביע מורת רוח? אם זו דרך התבטאות שלה, היא גילתה את מיתרי הקול שלה - למה להפריע לה? אני מציעה לתת לה לצעוק כשזה לא מאד מפריע לך. שתיהנה. כשזה באמת מפריע - תסבירי לה שזה מפריע. אני מאמינה שאם מפעם לפעם היא תוכל "להתבטא", אז היא גם תסכים להשתתק לפעמים. כשאני רוצה שהיא תפסיק (יש לי בת בדיוק באותו גיל) אני שמה ידיים על האוזניים שלי, מצביעה על הפה שלה (לוודא שהיא מבינה שאני עכשו מדברת על הפה שלה, אני עוד לא בטוחה לגבי אוצר המלים שלה), מתחילה לדבר בשקט - כל מיני סימנים להסב את תשומת ליבה שהקולות שהיא מוציאה מפריעים לי. והמסר עובר. כמו אצלך - זה מאד מצחיק אותה. מאחר ואנחנו מדברות בשפת סימנים, בדרך כלל זה מתגלגל לזה שאנחנו מתחילות להתגלגל ביחד ולהתדגדג ולצחוק וכ"ו. היא נפגשת עם ילדים אחרים? ילדים נהנים מלעמוד ולצעוק ביחד. השד יודע למה. אם תפגישי אותה עם ילדים אחרים הם יצעקו להנאתם, ואולי זה יהיה מספיק בשבילה.
 

מאמאיה

New member
כי השכנים ישנים!!!

סתם!! ברור שאני מאפשרת לה לצעוק מדי פעם אבל לפעמים זה באמת מוגזם גם משך הזמן וגם עוצמת הקול. היא נפגשת כמעט כל יום עם חברים חלקם בני גילה וחלקם מעט קטנים או גדולים יותר. על הקטנים שאינם מהווים איום היא לא צועקת רק על מי שלוקח לה משחק. אני אנסה להתייחס לצעקות סתמיות בשיטה שלך. יש למישהו רעיונות נוספים?
 

לאה_מ

New member
נשיכות וצעקות

לגבי הצעקות, זו תופעה מאד אפיינית לגיל. אני מסכימה עם מה שכתבה לך אפרת, ועם ההצעה לצעוק יחד איתה. זה מה שאני עשיתי עם הילדים שלי, וזה עבד מצויין. וכשזה לא נעים לך, את יכולה לדבר איתה ממש ממש ממש בשקט - אצלנו על פי רוב זה היה מנטרל איכשהו את הצעקות. לגבי הנשיכות - גם תופעה מוכרת בגיל הזה, אם כי מאד מאד מתסכלת. אני מצרפת לך קישור לאוסף של דיונים על נשיכות, תוכלי למצוא שם הרבה רעיונות לתגובות, ואת, כמובן, מוזמנת להוסיף ולשאול.
 
למעלה