צעקות במקום דיבורים

[michlyh]

צעקות במקום דיבורים

אני אמא לשלוש בנות 7.5 + 5.5 + 1.5 שמאוד רוצה שהבנות יכבדו את מה שאני מבקשת מהן לעשות מבלי שאני יצטרך לבקש 20 פעם ובסופו של דבר לכעוס ולצעוק כדי שיעשו את מה שאני מבקשת ומדובר בדברים יום יומים כמו להתלבש כאשר כל פעולה שקשורה להתלבשות מתפרקת להמון זמן כאשר אני צריכה לואמר מה השלב הבא בהתלבשות וכך זה גם עם המקלחת וכך גם עם השיעורים הכל נמשך המון זמן כשאני זו שתמיד דוחפת מאחור כדי שהדברים יתנהלו מהר יותר, כואב לי שאני מתעצבנת מאוד מכל הסיטואציות האלה והחלטתי עם הבנות שמהיום והלאה אנחנו כולנו ננסה לא לצעוק ורק לדבר אך מאז שאני התחלתי להשתדל הבת הגדולה שלי צועקת יותר מכל ואני מצליחה לרסן אותה רק עם צעקה, מה לעשות?

 

[droli]

ניסיון

 

[droli]

טיפ שלמדתי לאחרונה. עדיין לא כל כך

עובד, אבל אני מנסה להשתמש בו. בכל פעם שהבת מרימה את הקול. לומר לה שאני מבינה שהיא כועסת, וכשתרגע שתחזור אלי ונדבר.

 

[תרי קלינמן]

עצה שלא עובדת תגובה../images/Emo24.gif

שלום רב, אני לא מאמינה בטיפים. אלא בדרך חינוך. אבל כעצה, כולנו בני אדם והכי חשוב הוא להבין שאיננו מושלמים. לכעוס זה נורמלי וכך גם לצעוק(במידה). לכן, אני בהחלט מתחברת לעצתך.מותר לנו לכעוס וכך גם לילדנו, ואחרי שנרגעים חשוב לדבר.

 

[נעמי המקורית האחת]

הי לחבריי הפורום

ומה עושים כשהם לא חוששים מצעקה ? ? ? שהם מגיבים בצעקה בחזרה ? ? ?

 

[תרי קלינמן]

ומה עושים כשל חוששים../images/Emo24.gif

שלום רב, מה עושים??? דרך האווירה המשפחתית, הילד מוצא את התשובה לשאלה האם כדאי לו להמשיך בהתנהגות "המפריעה" או לא? חשוב לך שלא יצעקו??? תאמרי בשקט:"אצלנו בבית לא צועקים". תרי

 

[תרי קלינמן]

צעקות במקום דיבורים תגובה../images/Emo24.gif

שלום רב, מדברייך עולה, כי מאוד חשוב לך שבנותייך יכבדו את מה שהנך מבקשת מהן לעשות מבלי שתצטרכי לבקש זאת שו ושוב ובסופו של דבר לכעוס. נשאלת כאן השאלה מהי בעצם תפיסתך ההורית לגבי התפקיד ההורי שלך ומהן מטרות החינוך שלך? האם חשוב לך יותר לגדל ילדים שירצו אותך וינהגו לפי הלך רוחך- ובכך ישלמו מחיר של יצירתיות למשל- או לגדל ילדים באווירה טובה ולדאוג ליחסים טובים? כי חשוב לדעת : בכדי ליצור בבית אווירה טובה ויחסים טובים הורים צריכים לדעת גם לוותר.אחד הדברים שמשפיעים על המושגים של הילד , הוא האווירה המשפחתית שבתוכה הוא חי. את האווירה קובעים ההורים בהתנהגותם, בדעותיהם ובמנהגם, בסגנון החיים שלהם .הילד, שגדל בבית מאמין שמה שהוא רואה בבית- אלה הם החיים הוא מוציא מסקנות על מהו העולם. לכן חשוב שהאווירה בבית תהיה של שלום ושיתוף פעולה . הנך מייחלת למתן כבוד מצד בנותייך. ומה בנוגע למתן כבוד להן??? לעיתים קורה, שבבית בו האווירה היא מהסוג שתארת כולם מבקרים את כולם וכל אחד מתאמץ להעלות את עצמו ע"י זה שהוא מוריד את השני. כך קורה שילד אחד הופך ל"מרדן" ובוחר לעשות דווקא למשפחה. מה לעשות??? חשוב לבנות מערכת יחסים טובה המבוססת על כבוד הדדי, שיתוף, התיעצות והתמודדות משותפת עם משימות היום יום. כל זאת במסגרת של חוקים ברורים. לערוך שיחות והסכמים. אני חשה שהנך פתוחה לשינוי, אך יש לזכור כי שינוי כרוך בתהליך.

 

[עלה חדשה]

מיכ

לדעתי צעקות לא מועילות בשום דבר, הן אפילו רק מפחיתות את ערך המילים. מה שיש לך להגיד ישמע בכל מקרה, אז לא עדיף שזה יקרה בדרך נעימה? אני מבטיחה לך ואת בטח יודעת, כשתתייחסי אל בנותייך בכבוד והבנה, גם הן יעשו זאת כלפייך, סך הכל הן אוהבות אותך ורוצות שיהיה טוב. יש גם את הפרמטר של זמן.. ואם הן לא יודעות את זה, את יודעת. בהצלחה

דינה

 

[קונסולה]

דברי על רגשות..

לפני כשבוע הייתי בהרצאה של יובל דור "דרך הלב" שם, הוא גם התייחס לנושאים שכאלה.. אחת הבעיות שהועלתה שם היא שהילדים שלנו אולי שומעים אותנו.. אבל לא מקשיבים לנו. אנו לא רוצים שהם ישמעו בקולנו אלא "את קולינו.." וההבדל בין הדברים האלו היא במקום שימוש בשכל, שימוש בלב.. הוא הציע לדבר לילדים ב"גובה העיניים" - בקול שיהיה להם נעים לשמוע אותו להסביר להם מה את מרגישה שאת צריכה כל יום לאמר את אותו הדברים שוב ושוב מבלי שהם נשמעים לך, דברי על רגשות... שהבנות יבינו שזה מתסכל אותך להגיד להם שוב ושוב מה לעשות מבלי שהם נענות לך, מתוך כבוד והבנה של מערכת היחסים שביניכם אולי הן יתרצו יותר

 

[yalyul]

גישה אחרת לגמרי....

קודם כל קחי נשימה... את אמא עייפה ולחוצה את רוצה שהכל יתפקד בדיוק ברגע שאת מבקשת ובקצב שלך עצרי רגע.... הבנות שלך ילדות קטנות , לכל אחת הקצב שלה , הרצון שלה את לא מנהלת מפעל שצריך לעמוד בזמנים. הכניסי קצת הומור- גם לך יהיה הרבה יותר נעים במקום לצעוק תהיי יצירתית למשל בבקר שלושתן צריכות להתלבש? קחי את הבת הגדולה יותר ותגידי לה רוצה תחרות? אני מלבישה את האמצעית ואת את הקטנה... או לפי איזה סדר שנראה לך ... בחיוך בנועם, כן גם אם את קצרה בזמן זה יקח הרבה פחות זמן מצעקות שמכניסות ללחץ את כולם. הבנות שלך יסתכלו עליך כאילו שהשתגעת ודווקא יאהבו את נוכחותך ... בבקר אחר הציעי צ´ופר למי שמסתדרת תוך 10 דקות אחרי צהריים או בערב תכננו מה לובשים מחר בקיצור, במקום להיות בלחץ נתבי את המחשבות לכוון כיף ולא לכיוון מלחיץ לסיום : הרבה הומור, הרבה סבלנות, להבין שכל אחת ואחת היא איש קטן ואי אפשר לחיות עם סטופר שמתאים לכולם בהצלחה

 

[סימה40]

חיים שלווים יותר

היי לך,אני אמא לשתי בנות אחת בת 6.5 והשנייה בת 4.5. לעניות דעתי,ראשית יש לבדוק האם האיטיות הזו של הבנות היא משהו תורשתי,ואני לא צוחקת,גם ביתי הגדולה יש לה את הזמן שלה אם זה,בלבוש בבוקר,ואם זה בארוחות,ובכל הדברים,מצד אחד אני מאושרת עד הגג,משום שיש לה חיים יותר שלווים מצד שני אני לפעמים יוצאת מדעתי.....גם בן זוגי הוא איטי,יש לו חיים רגועים ושלווים,בסופו של דבר הוא מספיק לעשות את כל מה שתכנן לפרטים מבלי להלחץ....אני יודעת שביתי היא בדיוק באופי שלו. יש לקבל את זה איך שזה,החיים נעשים מאוד פשוטים......תאמיני לי. לגבי הצעקות,הרי ידוע שזו חולשה שלנו,אנו בבית כמעט ולא צועקים,וזה לא אגדה זה על באמת.....צריך להחליט ולבצע ולרצות לא לצעוק....ולבנות אורח חיים כזה בבית.....כשאני לפעמים מרימה את הטון,ביתי הגדולה מעירה לי על כך,שהיא לא מקשיבה.....ואני רק מודה על זה....וגם לעשות בתוך הבית הסכמים..... יום נפלא....

 

[סוזסקה]

צעקות במקום דיבורים

נשיקות במקום צעקות: לאמא המודאגת כדאי מאוד שתשתני כי כל האושר שלנו זה הילדים שלנו ובמקום לריב איתם ולהתעצבן עדיף לנשק ולחבק,בשבוע שעבר ניפטרה דנה חברה של בתי מהגן והשכונה. ביגלל רשלנות של אבחנת רופא. ומאז אני לא מפסיקה לחבק ולנשק את ילדי כמובן צריך להציב גבולות אבל אין צורך לגרום למצב של חוסר שליטה ברגע שאנו כועסים ומתעצבנים על ילדנו לפי דעתי כאשר הילד אינו רוצה להתלבש או להכין שעורים יש צורך לומר לו שזו האחריות שלו ואים הוא לא רוצה להתקלח אז שלא התקלח שפשוט ילך לישון מלוכלך יום יומיים לא קורה שום דבר, אבל תוך כדי כך להסביר לא בעדינות את המסר למה צריך להתקלח.... כאשר בני בן ה8 לא רוצה להכין שעורי בית אני בכלל לא רבה איתו או מתעצבנת . פשוט אומרת לו שמחר לא ההייה לא נעים בכיתה כשהמורה תראה שלא הכין שעורי בית....כמובן ליד כל תלמדי הכיתה וכו.. תאמני לי אחרי שקוברים ילדה בת 5 הכל נראה אחרת !! פתאום רואים כמה הכל שטויות שאנו פשוט סתם מתעצבנים על הילדים ובמקום לצעוק פשוט נחבק ונדבר אליהם כמו שנירצה שידברו אלינו בדיוק באותו כבוד.

 

[מלמלה]

גם אני מצאתי עצמי צועקת (ארוך)

צועקת וצועקת על הבנות ואז קרה משהו ששינה לי את הסתכלות על החיים בדקתי את עצמי וגיליתי שיש הרבה מאוד דברים שאני מבקשת מהבנות אך לא עושה בעצמי למשל כאשר הןמבקשות עזרה לוקח לי הרבה זמן עד שאני מתפנה מהעיסוקים שלי ובאה לעזור להן ושטיפת כלים (אני)לא יותר חשובה מציור או פזל (הבנות) או שאני מפריעה להן באמצע שהן רואות טלויזיה עם שאלות או בקשות שיכולות להמתין למועד מאוחר יותר אז הפסקתי לצפות מהן לנהוג אחרת ממה שהן רואות בבית ועוד גיליתי לגבי צעקות שכאשר אני צועקת זה בכלל לא משחרר אותי מהעצבים אלא רק להפך בעוד וכאשר אני מדברת בשקט אפילו שכל הבפנים שלי רוצה לצעוק השקט הזה נכנס גם פנימה עוד רעיון זה לשאול אותן- מה הן מציעות לעשות כי לי הגדולה (5) אמרה שאני צריכה להגיד לה "בבקשה" כדי שהיא תעשה וכשאני אומרת בבקשה והיא לא עושה אני מזכירה לה את הבקשה שלה, בדרך כלל זה מספיק היא אפילו מתנצלת לפעמים ומיד עושה

 

[neoM]

אז צועקים, אז מה.....

הבעיה היא שהצעקה מאבדת את האפקטיביות שלה, ואז הצועקים צריכים להסלים את האמצעים על מנת להשיג "משמעת" או "ביצוע". בשום פנים ואופן לא הייתי ממליץ לעבור לשיטת ההסברים והנימוקים, כי היא פתח לעוד ועוד פטפטת מעצבנת ומיותרת. הבעיה היא פעמים רבות בסמכות ההורית. הורה צריך לדעת שהוא הורה. אין כאן ענין של דיונים מורכבים ומסובכים, ובוודאי אין בהיות הורה סוג של מרד בהורים שלנו או ניסיון לחקותם. פתרון ה"שקט" מזכיר לי סיפורי אימה די רציניים מחברי שגדלו עם ה"שקט" שאת מתארת כאן. אינני יודע מדוע שטיפת כלים זהה למשחק ב"לגו" או ב"פאזל". נכון שפאזל חשוב מאוד להתפתחות הילד, אבל בית מלוכלך או כלים מלוכלכים משקפים הרבה יותר, ובעולם יש סדרי עדיפויות. אני לפחות חושב שיש כמה "קווים אדומים" מובהקים, שילדים צריכים להכיר. אם כניסה למקלחת בשעה מסויימת זה "קו אדום" אז יש להבהיר זאת לילדים. ובכלל, חינוך הוא תהליך הדרגתי, ויש לקבוע סדרי עדיפויות הוריות. מניסיוני, ילדים מזהים מהר מאוד את החשוב ואת השולי והטפל.

 

[מלמלה]

פזל מול שטיפת כלים

כוונתי היתה שאם אני שוטפת כלים, קוראת עיתון או כל דבר אחר והן מבקשות ממני משהו אני לא מיד מתפנה אליהן וזה מאוד הגיוני ולפי אותו הגיון אם הן עסוקות בפזל או דבר אחר אין זו סיבה להפסיק עכשיו ולכת למקלחת והשקט שלי היום הוא אמיתי הדברים נראים לי פחות חשובים מבעבר ולא אין אצלי בבית ויכוח על מקלחת, אוכל, הליכה לישון והילדות מתרחצות כל יום, אוכלות מסודר, והולכות לישון בשעה קבועה.... ואם יום אחד הן מבקשות לוותר אין לי בעיה עם זה כאשר צריך להפעיל סמכות הורית אני מפעילה אותה ונכון אני מרימה את הקול לפעמים אבל היום הרבה פחות מבעבר

 

[neoM]

הבנתי

אבל, שטיפת כלים, ניקוי הבית או שאר המטלות החיוניות לתפקודו הפיזי של הבית קודמות לדברים אחרים.. לכן אולי הייתי משווה קריאת עיתון למשחק בפאזל, למרות שלדעתי מגיע גם לי זמן מנוחה, ולא רק בלילה. כלומר, אפשר בהחלט לקבוע זמן מנוחה "משפחתי" בו אוכל לקרוא עיתון ללא ציפייה של ילדיי שאתפנה מייד כשיקראו לי. במלים אחרות - לוח זמנים מוסכם על ידי כולם, מתוך הבנה הדדית לצרכים של כולם, תוך התפשרות במידת הצורך (וכמובן, סביר להניח שאנחנו נוותר יותר, הרי אנחנו המבוגרים) יאפשר גם לשחק בפאזל וגם לקבל את אימא או את אבא וגם יאפשר לקרוא עיתון בניחותא.

 

[fortune]

אני מסכימה ורוצה להוסיף

שאצלנו סדרי העדיפויות ברורות - קודם חובות ולאחר מכן זכויות. חובות הם ארבעת הנושאים שהגענו אליהם לאחר שנים של מחשבה והבנה: נקיון הגוף נקיון הסביבה (חדר, אמבטיה, בית, חצר) עזרה בבית (זבל, מכונת-כילים, שאיבת-אבק, ספונג´ה) לימודים האיסורים המוחלטים הם שלושה (הן לא נפתח במלחמת עולם על כל דבר) סמים שקרים טרמפים (כולם קטינים אצלנו) על שבעת הנושאים המוזכרים כאן אנו צורחים עד חורמה, מענישים ביד קשה בהחלט ואני חוזרת על משפט המפתח: על אלה אנו צ ןו ע ק י ם עד שמתקלף הצבע מהקירות!!!!

 

[fortune]

מנסה הקפצה (איך עושים את זה?)

 

[מלמלה]

איך עושים?

אני שיניתי סדרי עדיפות ציינתי כבר שעברתי משבר אישי ובעקבותיו השתנו סידרי עדיפויות ואחד מהם לא צריך משבר אישי מספיק תמונות האימה מכל פיגוע ופיגוע כדי להכניס את הדברים לפרופורציה אחרת מה כל כך חוב בשטיפת כלים ?!?!?! זה אפשר להצטרף לפזל הרכבתו תגמר הרבה יותר מהר ואז יש זמן להכנס למקלחת. נכון הכלים מחכים בכיור אז מה?!?!?! ואם הם יתרחצו עוד רבע שעה?? הכוונה גם לכלים וגם לילדים

ושטיפת הכלים היא רק דוגמא מה יותר חשוב???? האוירה הטובה במשפחה הכבוד ההדדי הדרך בה אני פונה אל בני הבית חשובה לי מאוד לא רוצה שיפנו אלי בצעקות עצרי רגע ודמיני עצמך מול הצעקות האם כך תפעלי יותר טוב? אוכאשר פונים אליך ברמת קול סבירה גם אם המילים הן אותן מילים? ואני מודה שלא תמיד אני מצליחה לפעמים אני עייפה, מרוגזת על הבוס, או כל דבר אחר ונכון אני צועקת אבל רושמת לי בלב נקודה לתיקון בפעם הבאה