צעקוווווווותתתתת

[שייך למיעוט]

הרבה שנים לא הבנתי, יש שלם לא מושלם

חושב ששלומית התייחסה לזה בביחד, להיות שלמים במשפחה ביחד
ויש שמחפשים את המושלם שזה סוג של פנטסיה שעדיין לא נכתבה

 

[schlomitsmile]

 

[dina199]

אין לי בעיה עם חלקים

שמרכיבים את השלם, יש לי בעיה כשרוצים שוויון בין חלקים לא שווים של השלם הזה.
ואז כשאומרים 'גם המבוגר הוא בן אדם' מה שמשתמע מזה שיואיל הילד ויתחשב במבוגר, כי המבוגר מתחשב בילד (לי אישית נראה שמבוגרים לא כל כך מתחשבים בילדים גם כשהילדים הם נ"טים

). והעניין שאף ילד (כולל נ"ט ) לא מתחשב במבוגרים כי זה לא המהות שלו. גם המבוגר הוא בן אדם, וגם הילד הוא בן אדם, ועדיין כפי שאמרת הם שני בני אדם שונים שמרכיבים את השלם, הם לא צריכים להיות בני אדם שווים ( מבחינת חובות וזכויות) בשביל זה. רצוי מאוד שהמבוגר יזכור בשביל עצמו שהוא בן אדם, אבל אין לערב את הילד בתובנה הזאת.

 

[schlomitsmile]

או שמשתמע מזה שזה בסדר שהמבוגר מחפש מענה גם לצורך שלו

 

[dina199]

המצב האופטימלי הוא שכל אחד יספק את הצורך שלו.

אבל ברגע שאדם החליט להביא ילד לעולם , הרבה יותר קשה לספק את הצרכים שלו עצמו. ילד באמת לא מתחשב באף אחד, כי סיפוק הצרכים של הילד זו ההשרדות שלו. והמבוגר פשוט צריך לזכור שהוא אכן צריך לדאוג לצרכים של עצמו (וזה מאוד מומלץ

) רק שברגע שיש ילד זה הרבה 0 יותר קשה (כל ילד , נ"ט או א"ס)

 

[schlomitsmile]

מובן שאינם שווים- הורים נושאים באחריות, ילדים לא
והאתגר הוא להבין וגם ליישם שזה לא או או,
לא צריך לוותר על עצמנו (ע"ע שירשור פעמיים כי טוב המיותם...)
ובודאי לא להכפיף את טובת הילד לנוחותנו.
זה חייב להיות גם וגם- לילד לא יהיה טוב אם ההורה יסבול,
וגם להורה לא יהיה טוב אם הילד יסבול.

 

[dina199]

פשוט לא נראית לי הטענה

'גם ההורה בן אדם' כשהיא מופנית כלפי הילד. הילד הוא זה שתלוי במבוגר, איך הוא יכול לענות לטענה כזאת?. נכון המבוגר לא צריך לשכוח את עצמו, אבל אין שום הגיון לדרוש מילד (שהוא חסר ישע , והמבוגר הוא האפוטרופוס) את המשאווה הזאת. מבוגר הוא אדם עצמאי, שמחליט בשביל עצמו (כולל ההחלטה להביא ילד לעולם

) וילד הוא אדם חסר ישע, שתלוי במבוגר. שניהם בני אדם, אבל אין ביניהם שוויון .

 

[schlomitsmile]

א)היא לא מופנית כלפי הילד, היא נכתבת בתוך שיח בין מבוגרים
ב)תלוי בילד וביכולותיו, אבל בעקרון, נראה לי חשוב בשבילו ללמוד בהדרגה,
שכן- גם אמאבא הם בני אדם, גם להם יש צרכים, וגם בהם נכון להתחשב.
&nbsp
כשה

היה קטן, עד גיל 3 בערך,
הוא היה נרדם רק תוך כדי עיסוי של קרקעית העין שלי.
היה תוקע לי אצבע בעין, זה היה מרגיע אותו.
(העין ראי הנשמה- אולי החיבור הזה אליי נתן לו את תחושת הבטחון
שהזדקק לה על מנת להרפות שליטה ולהרדם)
הרשיתי לו.
כיום אני לא בטוחה שנהגתי נכון.

 

[dina199]

אני מבינה את זה

אסביר מה מפריע לי. יש לי הרגשה שכשהורה אומר למשל 'נמאס לי שהוא צורח,גם אני בן אדם' למעשה הכוונה להגיד 'נמאס לי שהוא צורח, אני כל הזמן מתחשב בו, למה הוא לא מתחשב בי, למה הוא לא מבין שגם אני בן אדם'. אני מודה שזה לא מחוייב המציאות וזו רק הפרשנות שלי, אבל זו אכן הפרשנות שלי.
ואני מאוד בעד ללמד ילדים (אפשר לנסח בנוסח שאני לא אוהבת 'לשים להם גבולות') אבל לא על ידי טענה 'גם אני בן אדם'. לדעתי גם
כשלא אומרים את הטענה הזאת לילד בצורה מפורשות, הוא עדייןממרגיש . אותה .ואילו עבור ילד הורה הוא מעבר לבן אדם, הוא בערך אלהים

 

[יפחוצית מצויה]

מסכימה מאוד.

גדול עליי לנסח כרגע מה אני חושבת על זה. מסכימה ויותר ממסכימה.

 

[שייך למיעוט]

את יוצרת לעצמך מרחב שקט לבד ?

ומה דעתך על התשובות שקבלת ?
כי לי לא לגמרי ברור אם הדגש עליו או על הקושי שלך שבטוח שקיים אבל הפתרון לא כרוך בהכרח בו.

 

[kerench]

קראתי את כל התגובות ותודה על כך...

לא היה לי איטרנט כמה ימים...כן..היה קשה..אבל תוקן...
מאז היו לי שיחות עם כל המטפלים הפרטיים שלנו וצוות הגן..
ראשית חשוב לי להבהיר ...כפי שנכתב כאן... אני חושבת ויעידו עליי מכריי שאומרים שאין אדם יותר סובלני וקשוב ממני לבן היקר והמהמם שלי
הסביבה לרוב ממש לא מעניינת אותי עם תגובותיו או מבטיו אם הבן שלי חש במצוקה או צועק חזק אני יורדת על ברכיי ולא אכפת לי מהסביב מסתכלת עליו מחבקת אותו מנגבת את דמעותיו אם הוא בוכה או לא מסכים להיות באיזה מקום מדברת אליו מחבקת אותו ומרגיעה אותו עד שהוא נרגע
כפי שרשמתי לא אכפת לי מהסובבים אני רוצה להגיע לפתרון על מנת שהבן שלי לא יצור מצב כמו צעקות סתמיות ואז כולם יסתכלו עליו כבן אדם מוזר ובטוחה גם שאגיע לפתרון ולדרך כזו כמו הרבה דברים אחרים שנפתרו דרך טיפול
בשיחה עם הקלינאית הוחלט שאעשה רשימה של מתי איך ולמה הוא צועק ואז נמשיך הלאה אני חושבת שמדובר באמת בסוג של שפה שמתפתחת..רק שצריך לעשות ויסות קולית אפשר לעשות אהההה גם בקול חלש יותר ולא חייב להיות חזק
היום הייתה לי תקרית הלכתי איתו לסופר השכונתי הייתי חייבת לקנות מספר מוצרים ולא הייתה לי ברירה.הבן שלי לא רצה להיכנס ומהרגע שנכנסנו הוא רק בכה צעק בקול שהרעיד את הבניין לא היה אחד שלא הסתכל אבל אני המשכתי איתו והבהרתי לו שחייבים לקנות כמה דברים
אני לא אמנע מלעשות דברים שאני חייבת בגלל בכי או צעקות שלו..הוא צריך ללמוד כי יש דברים שחייבים לעשות.
מעניין שדווקא לפני כשהלכנו להחליף את המודם של האינטרנר וכשראיתי שיש עוד 20 תורות לפני מיד ניגשתי למוכרת ואמרתי לה בשקט, תשמעי הבן שלי מסיים את הקרטיב ויתחיל תיכף לצעוק כאן אז תקבלי אותו עכשיו בבקשה לפני כולם, אתם יודעים כפי שהחוק מחייב, אמרתי לה הבן שלי אוטיסט..מיד קיבלה אותי ונתנה לי תוך דקות ספורות את המוצר
פעם ראשונה שהשתמשתי בזה...

 

[שייך למיעוט]

הצעקות זה לימוד עצמי מבחינתו, אפשר לעזור לו ללמוד לווסת אבל לא להפסיק ולבטל את התקשורת שמנסה לארגן לעצמו.

 

[dina199]

טוב שיש אפשרות לא לעמוד בתור.

בדיוק למקרים האלה שאי אפשר 'להתחשב בכולם' והם אלה שצריכים להתחשב באוטיסט (וגם עושים את זה על פי חוק

)

 

[אמא מודאגת3]

אם זה קרה סופר

אין ספק שהרעש, הגירוי התחושתי החזק בסופר גרמו לו לצעוק,
סופר זה מקום מאוד מלחיץ לילד על הספקטרום, וכל ילד מגיב אחרת לסבל שהוא עובר שם, וכן יש סבל ממשי מבעיות התחושתיות והרגישות התחושתית.
הוא לא רצה להכנס לסופר כי כנראה זוכר את הביקור הקודם בסופר ואת הסבל התחושתי שעבר שם.
גם אם קבלת לעבור ללא תור בנך את החוויה הלא נעימה כבר ספג.
הפתרון להימנע מלהגיע איתו לסופר גם אם חסר לך מוצרים, למצוא דרך לעשות קניות ללא הילד,

 

[חייבתלהגיב]

זה לא רק הרעש שבעייתי בסופר

סופר יכול להיות עינוי מבחינות רבות למי שסובל מרגישויות תחושותיות שונות - ריחות לא נעימים, טמפרטורות מתחלפות ולא נעימות, תאורה בעייתית, וכו׳ וכו׳. אני מאוד בעד לחשוף ילדים לסיטואציות שהם מסוגלים לעמוד בהן, אבל נראה שדווקא סופר, או לפחות סופרים ספציפיים עבור ילד ספציפי (לא יודעת אם זה המצב עם הילד הזה והסופר הזה), הוא בסיכוי גבוה משהו שהילד לא יכול כרגע לסבול ורצוי להימנע ממנו במידת האפשר.

 

[dina199]