צעיר ושתי בחורות...
ילד נכנס למכונית ונוסע, הוא הנהג. הוא אינו רשום כילד, אולם הוא ילד, הכל קוראים לו `` ילד `` בחיבה, בהתרסה, בלעג, בסלחנות, במידה של הבנה. וכשהוא עולה על הכביש, חמוש במכונית, הוא מעמיד פני איש. הסטטיסטיקה אינה משקרת, הכביש הוא זירת קרבות אכזרית, לא מקום לילד להסתובב בו. ולמרות זאת, החוק מתיר זאת, וגם אבא, וגם אימא, למרות שהיא מודאגת. והוא אומר לעצמו`` יש כל כך הרבה נהגים מחורבנים בעולם, מה ישנה עוד אחד?`` ואז הוא נוסע. הילד נוסע למקום בלתי מוגדר. מתפנק ברוח שהחלון הפתוח מתיר, תובע ממערכת הסטיראו המשוכללת להלום בקול מחריש אזניים. ולעניו משקפיים, להגן מפני השמש ולהסתיר את המבט בעניו. ועל שפתיו חיוך – המהירות היא עסק משכר, `` כיף``. כיף לו במלחמה. הוא נוסע מהר, כמה מהר שהוא נוסע. הוא נוסע מהר יותר ממה שיצרן הרכב ממליץ, ממה שמיומנותו מאפשרת, ממה שהחוק מתיר. ולימינו מכוניות אחרות, הוא עוקף אותן במהירות. מי יוכל לגבור על מרכבת הסילון האוטומטית שתכנן עבורו מהנדס ביפן? הוא פונה בצומת במהירות מסוכנת, אולם הוא בר מזל – דבר לא אירע. רכבו יציב כשהיה, משקפיו לא הוסטו מאפו, והחיוך לא מש משפתיו. ולאן הוא נוסע? איש אינו יודע גם הוא לא. ואת הצפירות מכל עבר שמשמיעים אנשים הנחרדים למראה דהירתו המטורפת הוא אינו שומע – מערכת הסטיראו מעמידה מסך מוסיקלי בינו לבין המציאות, והנה בצד שתי בחורות. טרמפיסטייות, והן צעירות למראה, ילדות גם כן, בנות גילו, אולי פחות מכך. ולמרות שתחילה הוא חולף על פניהן בסערה, הוא נעצר בצד הדרך, חוזר לאחור, מסיע למטה את החלון החשמלי ושואל, `` לאן? `` והן עונות, `` לאן שאתה מגיע`` והוא אומר, `` לשם בדיוק אני נוסע``. והן מצטופפות שתיהן במושב הנהג, הוא אינו מנמיך את המוסיקה, והם מוצאים עצמם מנהלים דו שיח חסר סיכוי בין קולות הגרון האנושי, לבין ארבעת הרמקולים המשוכללים. אחת צועקת `` אתה נוסע מהר מאוד!`` היא אומרת זאת כמחמיאה , לא כמבקרת והשניה מהנהנת בראשה לקצב מכונת התופים שמשמיע הסטריאו. והוא מחייך ומגביר את מהירות הנסיעה, והוא מסיע את החלונות למטה בכדי לתת לרוח לעשות שמות בשערן של הבנות. והן מצטווחות ומצטעקות, במשובת נעורים, לא באימה. . . . . . . . . . . . . . . . . נהג האמבולנס ניסה להחיותו, אולם לשווא, הוא כיסה את פניו בסדין ואמר לחובש `` בו ניגש לשאר, אולי שם יש עוד סיכוי`` ושם, שתי גופות מעוכות בתוך מכונית. והם קבעו את מותם. צעיר ושתי בחורות.
ילד נכנס למכונית ונוסע, הוא הנהג. הוא אינו רשום כילד, אולם הוא ילד, הכל קוראים לו `` ילד `` בחיבה, בהתרסה, בלעג, בסלחנות, במידה של הבנה. וכשהוא עולה על הכביש, חמוש במכונית, הוא מעמיד פני איש. הסטטיסטיקה אינה משקרת, הכביש הוא זירת קרבות אכזרית, לא מקום לילד להסתובב בו. ולמרות זאת, החוק מתיר זאת, וגם אבא, וגם אימא, למרות שהיא מודאגת. והוא אומר לעצמו`` יש כל כך הרבה נהגים מחורבנים בעולם, מה ישנה עוד אחד?`` ואז הוא נוסע. הילד נוסע למקום בלתי מוגדר. מתפנק ברוח שהחלון הפתוח מתיר, תובע ממערכת הסטיראו המשוכללת להלום בקול מחריש אזניים. ולעניו משקפיים, להגן מפני השמש ולהסתיר את המבט בעניו. ועל שפתיו חיוך – המהירות היא עסק משכר, `` כיף``. כיף לו במלחמה. הוא נוסע מהר, כמה מהר שהוא נוסע. הוא נוסע מהר יותר ממה שיצרן הרכב ממליץ, ממה שמיומנותו מאפשרת, ממה שהחוק מתיר. ולימינו מכוניות אחרות, הוא עוקף אותן במהירות. מי יוכל לגבור על מרכבת הסילון האוטומטית שתכנן עבורו מהנדס ביפן? הוא פונה בצומת במהירות מסוכנת, אולם הוא בר מזל – דבר לא אירע. רכבו יציב כשהיה, משקפיו לא הוסטו מאפו, והחיוך לא מש משפתיו. ולאן הוא נוסע? איש אינו יודע גם הוא לא. ואת הצפירות מכל עבר שמשמיעים אנשים הנחרדים למראה דהירתו המטורפת הוא אינו שומע – מערכת הסטיראו מעמידה מסך מוסיקלי בינו לבין המציאות, והנה בצד שתי בחורות. טרמפיסטייות, והן צעירות למראה, ילדות גם כן, בנות גילו, אולי פחות מכך. ולמרות שתחילה הוא חולף על פניהן בסערה, הוא נעצר בצד הדרך, חוזר לאחור, מסיע למטה את החלון החשמלי ושואל, `` לאן? `` והן עונות, `` לאן שאתה מגיע`` והוא אומר, `` לשם בדיוק אני נוסע``. והן מצטופפות שתיהן במושב הנהג, הוא אינו מנמיך את המוסיקה, והם מוצאים עצמם מנהלים דו שיח חסר סיכוי בין קולות הגרון האנושי, לבין ארבעת הרמקולים המשוכללים. אחת צועקת `` אתה נוסע מהר מאוד!`` היא אומרת זאת כמחמיאה , לא כמבקרת והשניה מהנהנת בראשה לקצב מכונת התופים שמשמיע הסטריאו. והוא מחייך ומגביר את מהירות הנסיעה, והוא מסיע את החלונות למטה בכדי לתת לרוח לעשות שמות בשערן של הבנות. והן מצטווחות ומצטעקות, במשובת נעורים, לא באימה. . . . . . . . . . . . . . . . . נהג האמבולנס ניסה להחיותו, אולם לשווא, הוא כיסה את פניו בסדין ואמר לחובש `` בו ניגש לשאר, אולי שם יש עוד סיכוי`` ושם, שתי גופות מעוכות בתוך מכונית. והם קבעו את מותם. צעיר ושתי בחורות.
תודה על ההודעה. לא קל לכתוב את האמת הזו... t@gel, מנהלת פורומים