צניחה חופשית
בכיתה יא´, וזה היה לפני המון שנים אימי הכינה לי את בגדי הגדנ"ע, שהיו כבר ישנים יצאנו לשבוע אימונים מטעם הגדנ"ע, רחוק מהבית רחוק מהחברים, ושם ראינו בעצם איך יתחיל השרות הצבאי שלנו, לא ידענו כמובן, היכן ואיך זה יגמר. אני רוצה להתמקד על קטע מאד חשוב באותו שבוע גדנעי.... שבו האירוע "ההוא" מהדהד במוחי עד היום. זה לא כמו "האופנוען המעופף" עם "מרסדס" הדיילת עם השדיים ולא כמו עם השבוי "שלי" בנו של סאדאת.... כאן היה לי אירוע שלא אוכל, מה לא אוכל.... הוא חוזר אלי כל הזמן, כל יום, וגם ברגע זה. השעה 22.30 יום שישי אני כותב במהירות את הסיפור.. (שכבר פורסם על ידי בעבר). אז ככה....... בשיעורי גדנ"ע יש את הקפיצה מגובה של כ-3 מטר וכל החברים שלך מותחים את הברזנט, ואתה אמור לקפוץ לתוכו. הגיע תורי.... קפצתי כמו חתול למטה, שום בעייה, צחוקים וממשיכים. במחזור השני של הקפיצות, אמר "המפקד" שצריך עכשיו להוסיף כ-1/2 מטר של מדרגה, כדי "להגביה" קצת את הבמה שממנה קפצנו. עמדתי למעלה, על הבמה המוגבהת, חברי למטה מותחים את הברזנט.. ואני... ואני.... קפאתי במקומי..... סחרחורת.... לא יכול לזוז.... הרגליים רועדות.... איזה גובה!!!!!! (בסך הכל .. הוסיפו חצי מטר) באותו רגע גיליתי שיש לי פחד גבהים... הורדתי את ההגבהה וקפצתי למטה בקלילות חתולית. כל הנושא נשכח..... התגייסנו כולנו לצ.ה.ל כל החברים התפזרו ביחידות השונות. כדי לקצר את הסיפור.... זכיתי בקורס צניחה. הצלחתי "לעבוד" על עצמי שהכל בסדר איתי... לא ידעתי מה מחכה לי. עברתי את האימונים בקלילות חתולית (כרגיל) עלינו למטוס "נורד" למי שזוכר, זהו מטוס צנחנים שיוצר בצרפת, והיה "המטוס" לצניחות. קרן הייתה מקפלת המצנחים ביחידה. היא הייתה לידי בזמן העלייה למטוס.... המדריך בדק את החיבורים, ואז החליט מי שהחליט לקשור לי מצנח רזרבי אוטומטי, שחובר לי לאיזור החזה. (לאחר שנים התברר שקרן מקפלת המצנחים, דרשה בתוקף שיקשרו לי את המצנח הרזברי.) עלייה למטוס.... ישבנו על הדרגשים ב-2 שורות.... המדריך עבר ובדק שכולם מחוברים וחיים. הטיסה הייתה באיזור חולות יבנה/ראשון לציון. 2 דקות לצניחה. האור הירוק נדלק.... הייתי ראשון לקפוץ..... "קפוץ" צועק לי המדריך.... קפוץ חתולון קפוץ..... התעוררתי בבית החולים שיבא......... את ההמשך סיפרו לי החברים, הטייס, המדריך וקרן מקפלת המצנחים. כשראיתי שאני צריך לקפוץ למטה.... קיבלתי "בלאק-אאוט" רציני פחד אלוהים, הביצים שלי (סליחה) עמדו להתפוצץ. אבל הייתי חייב לקפוץ כי אני מעכב את כולם. המדריך החליט לזרוק, לדחוף אותי החוצה, והייתי כבר מחוסר הכרה. המצנח לא נפתח!!!!!!!! באותם הימים, היה לנו בקסדה, מכשיר קטן שמחובר למדריך... הוא טוען שצעק לי.... "חתולון" תתעורר!!!! חתולון!!!!! "תפתח את המצנח הרזרבי" ואני מחוסר הכרה ונופל כמו אבן. ואז זה הגיע..... המדריך קפץ מיד מהמטוס, בצניחה חופשית אני הייתי ילדון בן 19 מידת מכנסיים 38 הוא היה בן 35 הר אדם... ומשקלו כפול ממני. הוא החל לצלול למטה בעקבותיייייייי. כמובן שאני מחוסר הכרה.... אני עצמי התרגשתי כשסיפרו לי את הסיפור לאחר שבוע וחצי ללא הכרה. המדריך הצליח להגיע אלי.... כשהוא היה באויר, דפק לי בחזה, והמצנח שלי נפתח, כשהוא רצה לפתוח את מצנחו, התבלבלו החוטים שלנו... נשארנו צמודים, עד שנחתנו על האדמה החולית שלחוף הים. משם הגענו, אני מחוסר הכרה. לבית החולים, עם יד שמאל שבורה ובתרדמת. והוא עם 2 רגליים שבורות. הוא הציל את חיי.... ונתן לעצמו ליפול מטה כשהוא מחבק אותי שלא אפגע!!!!! לקרן הייתה הרגשה רעה לגבי.... אבל הכל בסדר.... את קרן לא ראיתי המון שנים.. ביתי הבכורה, שנולדה ביום כיפור- נקראת קרן. ביתי קרן השתחחרה מצה"ל לפני שנה. שבת שלום לכולם
בכיתה יא´, וזה היה לפני המון שנים אימי הכינה לי את בגדי הגדנ"ע, שהיו כבר ישנים יצאנו לשבוע אימונים מטעם הגדנ"ע, רחוק מהבית רחוק מהחברים, ושם ראינו בעצם איך יתחיל השרות הצבאי שלנו, לא ידענו כמובן, היכן ואיך זה יגמר. אני רוצה להתמקד על קטע מאד חשוב באותו שבוע גדנעי.... שבו האירוע "ההוא" מהדהד במוחי עד היום. זה לא כמו "האופנוען המעופף" עם "מרסדס" הדיילת עם השדיים ולא כמו עם השבוי "שלי" בנו של סאדאת.... כאן היה לי אירוע שלא אוכל, מה לא אוכל.... הוא חוזר אלי כל הזמן, כל יום, וגם ברגע זה. השעה 22.30 יום שישי אני כותב במהירות את הסיפור.. (שכבר פורסם על ידי בעבר). אז ככה....... בשיעורי גדנ"ע יש את הקפיצה מגובה של כ-3 מטר וכל החברים שלך מותחים את הברזנט, ואתה אמור לקפוץ לתוכו. הגיע תורי.... קפצתי כמו חתול למטה, שום בעייה, צחוקים וממשיכים. במחזור השני של הקפיצות, אמר "המפקד" שצריך עכשיו להוסיף כ-1/2 מטר של מדרגה, כדי "להגביה" קצת את הבמה שממנה קפצנו. עמדתי למעלה, על הבמה המוגבהת, חברי למטה מותחים את הברזנט.. ואני... ואני.... קפאתי במקומי..... סחרחורת.... לא יכול לזוז.... הרגליים רועדות.... איזה גובה!!!!!! (בסך הכל .. הוסיפו חצי מטר) באותו רגע גיליתי שיש לי פחד גבהים... הורדתי את ההגבהה וקפצתי למטה בקלילות חתולית. כל הנושא נשכח..... התגייסנו כולנו לצ.ה.ל כל החברים התפזרו ביחידות השונות. כדי לקצר את הסיפור.... זכיתי בקורס צניחה. הצלחתי "לעבוד" על עצמי שהכל בסדר איתי... לא ידעתי מה מחכה לי. עברתי את האימונים בקלילות חתולית (כרגיל) עלינו למטוס "נורד" למי שזוכר, זהו מטוס צנחנים שיוצר בצרפת, והיה "המטוס" לצניחות. קרן הייתה מקפלת המצנחים ביחידה. היא הייתה לידי בזמן העלייה למטוס.... המדריך בדק את החיבורים, ואז החליט מי שהחליט לקשור לי מצנח רזרבי אוטומטי, שחובר לי לאיזור החזה. (לאחר שנים התברר שקרן מקפלת המצנחים, דרשה בתוקף שיקשרו לי את המצנח הרזברי.) עלייה למטוס.... ישבנו על הדרגשים ב-2 שורות.... המדריך עבר ובדק שכולם מחוברים וחיים. הטיסה הייתה באיזור חולות יבנה/ראשון לציון. 2 דקות לצניחה. האור הירוק נדלק.... הייתי ראשון לקפוץ..... "קפוץ" צועק לי המדריך.... קפוץ חתולון קפוץ..... התעוררתי בבית החולים שיבא......... את ההמשך סיפרו לי החברים, הטייס, המדריך וקרן מקפלת המצנחים. כשראיתי שאני צריך לקפוץ למטה.... קיבלתי "בלאק-אאוט" רציני פחד אלוהים, הביצים שלי (סליחה) עמדו להתפוצץ. אבל הייתי חייב לקפוץ כי אני מעכב את כולם. המדריך החליט לזרוק, לדחוף אותי החוצה, והייתי כבר מחוסר הכרה. המצנח לא נפתח!!!!!!!! באותם הימים, היה לנו בקסדה, מכשיר קטן שמחובר למדריך... הוא טוען שצעק לי.... "חתולון" תתעורר!!!! חתולון!!!!! "תפתח את המצנח הרזרבי" ואני מחוסר הכרה ונופל כמו אבן. ואז זה הגיע..... המדריך קפץ מיד מהמטוס, בצניחה חופשית אני הייתי ילדון בן 19 מידת מכנסיים 38 הוא היה בן 35 הר אדם... ומשקלו כפול ממני. הוא החל לצלול למטה בעקבותיייייייי. כמובן שאני מחוסר הכרה.... אני עצמי התרגשתי כשסיפרו לי את הסיפור לאחר שבוע וחצי ללא הכרה. המדריך הצליח להגיע אלי.... כשהוא היה באויר, דפק לי בחזה, והמצנח שלי נפתח, כשהוא רצה לפתוח את מצנחו, התבלבלו החוטים שלנו... נשארנו צמודים, עד שנחתנו על האדמה החולית שלחוף הים. משם הגענו, אני מחוסר הכרה. לבית החולים, עם יד שמאל שבורה ובתרדמת. והוא עם 2 רגליים שבורות. הוא הציל את חיי.... ונתן לעצמו ליפול מטה כשהוא מחבק אותי שלא אפגע!!!!! לקרן הייתה הרגשה רעה לגבי.... אבל הכל בסדר.... את קרן לא ראיתי המון שנים.. ביתי הבכורה, שנולדה ביום כיפור- נקראת קרן. ביתי קרן השתחחרה מצה"ל לפני שנה. שבת שלום לכולם
