צמתם?

צמתם?

אני לא רואה טעם לצום... היא החזיקה אותי בצום- שיחקנו קלפים, וטיילנו, ודיברנו ושיגעתי אותה, והיה לה משעמם ולי היה משעמם והלכנו לבית הכנסת ועשינו כל מינ דברים. כבר שנתיים שאני לא צמה... ות'אמת לא באמת איכפת לי כי אני ואלוהים כבר המון זמן לא חברים... הרי הוא לוקח לי כל הזמן את הדברים שאני צריכה... לא משאיר לי שום דבר שאני אוהבת איתי. את ראש השנה ביליתי בש.ג, מבחירה. בשביל מה לחגוג בבית כשאני לא מדברת עם אחי, שתי האחיות שלי ובקושי עם אבא שלי? כשלפני 3 חודשים כמעט עזבתי בעצתם את הבית? אני רוצה למות, אני בת 20 ואני רוצה למות... ונמאס לי ורק לי ואני רוצה את אימא שלי חזרה!!! אני עושה שטויות, דברים רעים, תשומת לב תקראו לזה... ואני מצטערת, כל פעם מחדש. אני שונאת את אבא שלי, הוא המשיך, מבלה, יוצא, יש לו חברה, חולצות חדשות... הוא חושב שזה פיקניק להיות עם ילדה בת 20... ואני עושה דווקא, דווקא עם כסף, עם הנקיון של הבית, דווקא עם כל דבר שמעצבן אותו. ואני מצטערת כי סכ"ה הוא משתדל... אבל למה הוא לא השתדל לפני 3 שנים...? למה אז הוא סיכסך? אני לא יכולה לנשום פה... אני מתה לעזוב אבל אין לי לאן. חלמתי שאני טסה אחרי הצבא לאיזשהו מקום, ומצליחה שם... ולא חוזרת לכאן... אני... שיש לה מפה של א"י, ודגל, ואוהבת את המדינה הזאת בכל ליבי, רוצה לעזוב...! לברוח... לא לראות את הבית הזה יותר בחיים. עליתי 20 קילו, והבטחתי לה שאני ארד במשקל ואהיה יפה... גזרתי פעמיים את השיער... אבל זה לא עוזר,לאף אחד לא איכפת כל עוד את מחייכת. לא מדברת. אני לא יודעת איך אני עולה לבית העלמין. אין לי מושג. היחידה שאיתי גרה עכשיו בחו"ל, ו... אני לבד שם. פרקתי... קצת... תודה. נחמד שאפשר לכתוב פה. שיהיה לנו שבוע טוב... ונסבל.
 

LostInTheSky

New member
../images/Emo23.gif

אולי תחליטי שאת "מתחילה מחדש"? למרות הכאב העצום הזה - האבל, ולמרות הכאב שאבא שלך "שכח" (הוא לא באמת שכח ואת יודעת את זה...)... התחילה עכשיו שנה חדשה, אולי זה הזמן להתחיל מחדש. לנסות לשפר את ההתנהגות ואת החיים. כואב לקרוא אותך ככה סובלת.
 
למעלה