צ'מעו סיפור מוזר
בשתיים וחצי לפנות בוקר צלצל הפלא שלי. הייתי בטוחה שהאיש אמר לי שזה אבא שלי. תוך שנייה קפצתי מהמיטה ועניתי "אבא?!?!" הוא עונה "כן". מייד שאלתי מה קרה. הוא נשם נשימה עמוקה. אני על סף בכי שואלת שוב "אבא?? מה קרה?!?!?" פתאום הוא מתחיל "חמודה שלי.. מתוקה שלי.." לא אבא שלי, ולא נעליים. ניתקתי את המכשיר, והוא צלצל שוב. "מתוקה שלי". ניתקתי מייד. לשתי השיחות שנכנסו אח"כ נתתי לאיש לענות, והן שתיהן נותקו. כיבינו את המכשיר. אני כבר לא הצלחתי לישון יותר. בשבע בבוקר הוא התקשר שוב. ביקש לדבר עם איזו מישהי, לא לפני שאמר שוב "מתוקה.. בלה בלה בלה" אמרתי לו שאין פה כזאת ומאז שקט, לא התקשר יותר. אין לאנשים מה לעשות בשתיים וחצי לפנות בוקר?
בשתיים וחצי לפנות בוקר צלצל הפלא שלי. הייתי בטוחה שהאיש אמר לי שזה אבא שלי. תוך שנייה קפצתי מהמיטה ועניתי "אבא?!?!" הוא עונה "כן". מייד שאלתי מה קרה. הוא נשם נשימה עמוקה. אני על סף בכי שואלת שוב "אבא?? מה קרה?!?!?" פתאום הוא מתחיל "חמודה שלי.. מתוקה שלי.." לא אבא שלי, ולא נעליים. ניתקתי את המכשיר, והוא צלצל שוב. "מתוקה שלי". ניתקתי מייד. לשתי השיחות שנכנסו אח"כ נתתי לאיש לענות, והן שתיהן נותקו. כיבינו את המכשיר. אני כבר לא הצלחתי לישון יותר. בשבע בבוקר הוא התקשר שוב. ביקש לדבר עם איזו מישהי, לא לפני שאמר שוב "מתוקה.. בלה בלה בלה" אמרתי לו שאין פה כזאת ומאז שקט, לא התקשר יותר. אין לאנשים מה לעשות בשתיים וחצי לפנות בוקר?
