צמחונות ללא הכוונה

[כנרת יפה שלי]

צמחונות ללא הכוונה

הכרתי (הכרות שטחית מאד), אשה מבוגרת שספרה על הצמחונות שלה. התחילה בגיל 8 , ללא הכוונה, ובאדישות מסוימת של ההורים. ילדה 3 ידלים. מהם גם תאומים , שכבר גדלו יפה. ועדיין היא בריאה. מעולם לא חשבה על הערך התזונתי של המזון, ובעצם גדלה על מזון מזדמן שנלווה לארוחות הבשריות המאד המקובלות בארגנטינה. מה אומרים על זה המומחים כאן?

 

[נעמי66]

כנראה שהיתה לה אינטואיציה, חוש...

למזון בריא, ולא אכלה יותר מדי ג'אנק-פוד, ממתקים וכדומה. אולי היא לא אהבה גם קפה ואלכוהול, ויצא שאכלה בצורה בריאה, מבלי להתאמץ יותר מדי.

 

[כנרת יפה שלי]

לדבריה גדלה על ג'נק פוד

וגם ממשיכה עם זה כל ימיה. גם שותה. ובכל זאת, הבדיקות, כולל בהריון התאומים , היו טובות. הילדים בסדר. והיא היום מבוגרת למדי, ובריאה! כן, מערערת על כל מה שידעתי.

 

[freearth10]

מזון הוא רק חלק אחד בכל המכלול

מזון הוא מרכיב חשוב בבריאות האדם, אבל הוא רק מרכיב אחד והיא בטח למדה לפצות עליו. עשיה של דברים אותם אנחנו אוהבים, עניין בחיים, סביבה תומכת ומעשירה, מרחב אישי, מימוש עצמי, פעילות גופנית כל אלה לא פחות חשובים וכשיש אותם בשפע - הגוף ידע להתמודד ולפצות.

 

[עירית פרידמן]

../images/Emo45.gif

 

[עירית פרידמן]

ותוספת מהכיוון ההפוך...

אמי ז"ל הפכה לצמחונית כשעוד לא ידעו לאיית את המילה....היא אכלה רק מה שבריא מאד. אוכל מלא, ומותאם. בקרה אצל כל היועצים הטבעוניים הבכירים בארץ וקבלה מהם תפריטים בריאים וגם יישמה אותם ביומיום. אבל הבריאות היתה ממנה והלאה. אמנם ללא בתי חולים אבל תמיד "לא טוב".... ולכן אני בהחלט מסכימה עם מאיה-אוכל זה לא המתכון היחיד/עיקרי לבריאות..... חג שמח עירית

 

[כנרת יפה שלי]

אני נוטה לקבל את הגישה הזו

ובכל זאת. יש עדויות של אנשים שחיים אתנו, או מתו בשנים האחרונות. אנשים שעברו 2 מלחמות עולם. וכשהיה אוכל, הוא כלל מרכיבים שלא היינו מתקרבים אליהם. . ראו לדוגמה בספרה של אלונה פרנקל, ילדה. והחיים היו קשים ללא נשוא. רבים כמובן מתו מוות קשה. אבל אחרים שרדו. נראה שהנושא הזה מורכב מאד.

 

[freearth10]

שרדו - זו מילת המפתח.

אנשים אלה סיגלו לעצמם את דפוס ההישרדות. היו במצב של היכון כל הזמן. וגם כשהיו/כשהם מאוד חולים הדפוס הזה דירבן/מדרבן אותם לחיות, לא משנה איך, כי אין דבר חשוב יותר מהחיים. אמא שלי, זכרונה לברכה, חיה כשכבר לא היה בשביל מה והכוח שהיה לה לחיות היה טבוע בה כל כך חזק שהוא פשוט לא רצה לשחרר לא משנה כמה שזה היה קשה. היכולת לשרוד זה דבר חשוב, אבל האם זה כל מה שאנחנו רוצים בחיינו? לדורות שאחרי, אין כבר את היכולת הזאת. רובם חיו בתקווה שהחיים שלנו יהיו קלים יותר. נתנו לנו את כל מה שהם יכלו ומנעו מאיתנו את ההתמודדות הזאת. כך למדנו להיות הורים והילדים שלנו אפילו עוד פחות נחשפו לאפשרות שיש בהתמודדות. לצערי גלשנו קצת יותר מידי להגנת היתר והילדים שלנו עוד יותר מפונקים מאיתנו. יש להם אבל דבר שהיה חסר לנו ולהורינו - תמיכה וזו מפצה על הצורך להילחם, כי יש לך מי שהולך איתך ולא נגדך ואתה מרגיש חזק הרבה יותר. אקיצר, חזרנו לאיזון שהיא דרך המלך. להגיע אליה זה תהליך ארוך, תהליך שימשך נראה לי כל עוד אנחנו חיים.

מאיה

 

[כנרת יפה שלי]

דברים יפים.

 

[Fistandantilos]

יפה מאוד

אך אני חושש שהאמרה שלכם ולהוריכם, לא הייתה תמיכה גולשת אולי לפן אישי שלך. איך הגעת למסקנה כל כך נחרצת שלהוריכם היה חסר תמיכה וגם לכם היה חסר תמיכה? תמיכה מניצול שואה לא נחשבת תמיכה? תמיכה בזמן אסון לא נחשבת תמיכה? הרחקת לכת בהגזמה במשפט "הולך איתך ולא נגדך?".

 

[freearth10]

ניצולי השואה

מצאו את עצמם יום אחד ללא הורים, ללא אחים, ללא אחיות - לבד בחברה שמאוד לא תומכת ושממנה צריך להישמר. על איזו תמיכה אתה מדבר??? אלה שניצלו עמדו בסכנת חיים ולא רק פעם אחת בחיים, מה שלימד אותם שהחיים הם קשים וכדי לשרוד בהם צריך להילחם. השואה ואותותיה, היתה "חיידק" שפגע בכל מי שחי באותה התקופה. כשאין לך בטחון בסביבה בה אתה חי ורואה בכל הסובבים אותך רק אוייבים קשה לך לתמוך במקום הזה בילדיך ואתה מלמד אותם את מה שאתה השכלת לעשות - לשרוד. ולי היתה אמא לדוגמא, אישה שהלכה מיפו עד צפון תל אביב ברגל כדי להשיג בעבור הילדה הקטנה שלה אנטיביוטיקה. וכל מה שאני ואתה כותבים הוא רק הביטוי של החוויות אותן עברנו ושל הסביבה בה חיינו.

 

[Fistandantilos]

לאנשי הרפואה המשלימה קשה להתמודד

עם המושג גנטיקה, ככל שאני חוקר יותר בנושא אני רואה שיש קשר חזק מאוד בין גנים לבין תוחלת החיים. מי חי חיים טובים\מספקים יותר זה רק אינדיבידואל יכול להעיד.. אני זוכר שבזמנו בדקתי מה ההבדל בתוחלת החיים בארצות בהן המודעות לרפואה משלימה גבוהה ואפילו מאומצת כדרך חיים והופתעתי לרעה.. גם בהתחשב בתנאים הסניטריים הצפיפות וכו' הנתונים לא היו מאירים פנים. לטוב ולאושר ועושר אין גבול, צריך לדעת מתי להסתפק במה שיש

 

[מיכל הלב]

עם זה אני מסכימה

יש לי כמה דברים לומר בנושא: קודם כל, גנטיקה, סיפוק, אושר ואהבה הם דברים שפעמים רבות עושים את ההבדל בין אדם בריא לאדם חולה. גם פעילות גופנית, מתי הולכים לישון ומה עושים בחיים, סיפוק אישי ויצירתיות, משחקים תפקיד עצום. דבר שני, יש מחקרים ידועים שמראים כיצד עכברים שחיו בתת תזונה חיו חיים ארוכים לעומת עכברים שאכלו הרבה. כשלמדנו את זה בשעורי הרפואה המערבית, סיפר לנו המרצה שאוכל נחשב לגורם המוות והחולי הראשון. רובנו אוכלים יותר מידי. הדבר השלישי והאחרון שרציתי להזכיר הוא שתמיד בא מישהו ומספר על הזקן בן המאה שכל החיים שלו מעשן, שותה קפה ואוכל בשר אדום והוא לא סובל מכלום. יש אנשים עם גנים, או ג'ינג, או צ'י של כליות, חזקים במיוחד, ואוכל/רעלים/אורח חיים מזיק לא משפיע עליהם. הרבה פעמים הם מסוג האנשים שגם בודקים את הגבולות שלהם בכל מיני דרכים, למשל לוקחים סמים או בוחרים באורח חיים קיצוני או עושים ספורט אקסטרים. יש להם סיכוי או לחיות עד גיל מאה בבריאות ובצלילות דעת, או לחטוף התקף לב בגיל צעיר. איך יודעים? לא יודעים...

 

[עירית פרידמן]

גנטיקה

דרך הפריזמה ההומאפתית נראית ככה- רוב המחלות והרגישויות מקורן גנטי. השאלה שלי כהומאופתית היא מה גרם להן לפרוץ בשלב זה או אחר בחיים. מה גרם להם להתקע ולא לחלוף כשהשתנו התנאים וכד'. למשל, ילד שנולד עם רגישות גנטית לחדירה ועם חולשה גנטית במערכת העצבים יגיב בעוצמה לזריקה ויחלה במערכת העצבים. אדם שהגיע לעולם עם חולשה ב"אני" ועם צורך חזק לאהבה, יחלה כילד, כשייולד לו אח חדש או יחלה כמבוגר כשחברה שלו תעזוב אותו. הסימפטומים שלו יהיו במערכות שהן חלשות גנטית אצלו. ההסתכלות הזאת בהחלט רואה את הכיוון הגנטי. גדולת ההומאופתיה ביכולת שלה "לתקן" את השורש החלש ובעקבותיו גם החולשה הפיזית מתחזקת. עירית

 

[שלומלומי]

דווקא לא קשה בכלל

גנטיקה משפיעה על אורח החיים, וגם על איכותם. כמו שנכתב מעלי, יש השפעה על איכות המזון, וגם (אבל פחות) לכמויות שאנו אוכלים. חיים טובים זה בהחלט מושג אינדיבידואלי, והוא מושפע מגנטיקה, אורח חיים (וזה אומר בעיקר תזונה וסטרס). יכול להיות שקיימת במקומות רבים מודעות לרפואה משלימה, זה לא אומר שכל אחד חי באורח חיים בריא. זה לא משפר את הגנטיקה, ובמדינות מתקדמות- גם אין השפעה על הסטרס. אם הגנטיקה שלך לא משהו בכלל, ואתה חי נכון- כלומר נמנע מרעלים, מסטרס ומתזונה לא בריאה, בהנחה שלא נולדת עם מום מסויים, חלילה- הסיכויים ל"התפרצות" המחלה- נמוכים יותר. ואפשר להפוך את זה בכל דרך- אם אתה אוכל נכון, והגנטיקה שלך מצויינת, אבל הבוס שלך מטריף אותך, אישתך מתכסחת איתך, והשכן מרביץ לך- כנראה ש"בריא" אתה לא תהיה. ואם אתה שאנטי מלידה, והגנטיקה שלך מהממת, אבל תאכל כולסטרול, סוכר, והמון מזון מעובד... הסברתי את עצמי? הרעיון הוא לחיות נכון. איך שנכון לך. ואם לאכול בריא מלחיץ אותך, אז אולי עדיף שתרשה לעצמך איזה סטייק מדי פעם. אני לא חושב שזה משהו שהוא בר הגדרה הצורה מאוד פשוטה, אבל בשביל זה אנחנו מטפלים, לא? להסתכל על האדם, ולראות איך אנחנו יכולים לעזור לו להגיע לבריאות טובה יותר...

 

[freearth10]

גנטיקה בדיוק כמו תזונה או מודעות

הוא רק מרכיב אחד בכל המכלול הזה שנקרא אדם. לפני 10 שנים הייתי אדם שכל הזמן היה חולה,חלש ונדבק מכל "וירוס" שהיה בסביבה. היום כבר שנים כל מי שנמצא בסביבתי הקרובה חולה ורק אני לא נדבקת. מה? הגנטיקה שלי השתנתה לפתע? לאן נעלמו כל החולשות? הורי בגילי היו כבר חולי סכרת, לחץ דם גבוהה... ואצלי בדיקות הדם טובות מאי פעם... איך תסביר שילדים "דיסלקטים" כשהדיסלקציה עברה אצלהם בתורשה, פתאום משתנים. מתחילים לקרא אפילו הופכים לתולעת ספרים, הכתב משתנה וכו... מילות המפתח בסרט סיפורו של אביר: A man can change his start. - מלוות אותי כבר שנים רבות. אותו הילד העני שלא היה לו שום סיכוי לפרוץ את חומת העוני הפף לאביר, בזכות הנחישות שלו, החלום שלו, החכמה שבו והאנשים אותם הוא פגש. כל אחד מאיתנו יכול לשנות את עולמו ולא משנה מה אכל עד היום,מה הוא נשם, עם איזה נתונים גנטיים הוא הגיע או איפה הוא גר. גנטיקה היא לא סיבה לחסימה, היא רק סיכון שיתכן ויתממש ויתכן ולא.

 

[0 אור 0]

יותר מזל משכל

יש אנשים שמצליחים להשאר בריאים למרות תזונה לא מספקת - יש לזה אולי חלק לחושים בריאים, אולי למזל ואולי לגנטיקה. אבל הסלט שמוגש כנלווה למזון הבשרי בארגנטינה הוא בדרך כלל מאד מוגבל (הסלט הכי עשיר שנתקלתי בו אחרי שהתעקשתי שיתנו לי את הסופר דלוקס כלל חסה, ביצה, בצל עגבניה ופעם אחרת נתקלתי גם בתירס). כך שכנראה לא מזה היא חיתה אלא משפע הירקות, הפירות ומוצרי החלב שניתן להשיג שם בכל סופר וחנות ירקות.