צלצול טלפון לאחר 60 שנה

[rifka1]

צלצול טלפון לאחר 60 שנה

כן, הצלצול הגיע לאחר 60 שנה, כמה חבל, למה לא צלצל הטלפון לפני 60 שנה או אפילו לפני 30 שנה.נכון, טוב מאוחר יותר מאשר בכלל לא. היה זה באחת השבתות בתחילת קיץ שעבר, נשארתי לבד בבית ליד האינטרנט כשצלצול הטלפון הקימני ממקומי . - הלו - עניתי, - כן שלום - ענה קול של גבר באנגלית מהצד השני של הטלפון , - שמי מורלס, אני מצרפת ורוצה לדבר עם רבקה. -כ, זו אני -עניתי. - אני מחפש - המשיך בספרדית - משפחה בשם אלבלנסי האם את מכירה ?. - כן אני ממשפחת אלבלנסי - עניתי באנגלית ומיד בשמחה עברתי לדבר בלאדינו (זה היה בשבילי אתגר לדבר עם משהו בלאדינו שאינו מבין עברית). השיחה נמשכה ומתברר שאשתו של מורלס מחפשת את משפחת אמה אשר אבדה בשואה. מסרתי לו את שם סבי וסבתי כאשר אני שומעת באופק את קולה של אשתו - כן, כן, תשאל........ השיחה נמשכה כשעה כשלא הכל מובן, וגם מוזר, לכן הצעתי כדי לאמת ולברר דברים רצוי שנדבר באינטרנט. החלפנו כתובות ובזאת הסתיימה השיחה. נשארתי מופתעת וכולי נרגשת עם ספק גדול, האם נכונים דברי האיש, ואולי באמת האשה שייכת למשפ' אלבלנסי שאבדה בשואה. מיד, עוד באותו היום שלחתי אימל כדי ליצור קשר ושנוכל יותר בפרוטרות לאמת דברים. הימים עברו והשבועות חלפו ותשובה לא הגיעה. לאחר חדש וחצי צלצל שובהטלפון ושוב מורלס על הקו. התקוה בלבי התעוררה מחדש, אולי באמת מישהו שרד מהשואה ?. הפעם השיחה היתה קצרה ושוב החלפנו כתובות אינטרנט ויותר במדוייק. המשך יבוא.

 

[may55]

rifka1 מעניין

מחכה להמשך

 

[אביב וסתיו]

מסקרן

אחרי שישים שנה...

 

[SuzieRS]

...מחכה להמשך...

 

[תצפרדי]

זה סיפור שחוזר על עצמו לצערנו הרב

 

[tsiporganeden]

נוווו, מה ההמשך? תחליפו כתובות, וטלפונים, ככה

אם לא תשמעי מהם שבוע מיד תתקשרי, חבל לפספס אחרי 60 שנה.

 

[rifka1]

המשך......צלצול טלפון לאחר 60 שנה

עבר עוד כחדש ואז הגיע האימל הראשון מאליס אשתו של מורלס, עם הרבה שאלות ו- 2 תמונות. -בת מי אני ? מי הם בני משפחתי ? דודי, ודודותי, ואיכן גרו ? .......... ועוד מבקשת אליס שאשתדל לזהות אנשים בתמונות, כי רק 2 תמונות אלו נותרו לה ממשפחת אמה, ובהן ציינה שתי דמויות : את אמא שלה - ויקטוריה, ואת אחותה הקטנה - אירנה. - אמא שלי עכשיו היא מאד זקנה - כתבה - וזכרונה אבד, לפעמים היא שמחה ולפעמים עצובה, אך כשאנו שואלים אותה לבנות דודות שלה שאהבה כל כך היא שמחה ונדמה שזכרונה שב אליה, ובפרט כשמזכירים את אמליה בת דודתה המועדפת עליה. אני חפשתי בתמונות דמות מוכרת ולהפתעתי גיליתי את דמותה הצעירה של אמי אמליה. כולי נרגשת קראתי לבעלי כדי שגם הוא יאמת את דמות אמי ואכן כן. - אסון השואה - כותבת אליס - במשך כל כך הרבה שנים אמי הייתה מאד עצובה על אובדן משפחתה. ועוד מוסיפה - משפחת אבי לא הרשתה לדבר עליהם ולהזכירם את משפחת אלבלנסי, ובגלל זה, האמת, שלא פגשנו ולא הכרנו אותך קודם.כמה רעה ההיסטוריה. - עכשיו, לפני 6 חדשים נפטר אבי ואני החלטתי לשבור את השתיקה הארוכה - ממשיכה וכותבת - ולחפש אינפורמציה ולחקור על משפחת אמי משפחת אלבלנסי. אליס ואני המשכנו להתכתב, לשאול שאלות, לברר פרטים, לקבל תשובות, לאמת ולסדר את הדברים ולשמחתי הבנתי כי נוספו לי עוד בת דודה של אמא שלי ושתי בנותיה אליס ואחותה הבכירה מרי למשפחת אלבלנסי. בשנים הראשונות של תחילת המאה הקודמת יעקוב (סבא של אליס) אחיו של סבי נסע מיוון לתורכיה בקשר לעבודה. שם פגש אשה, התחתן ונולדו לו 2 בנים אשר לא שרדו בגלל המצב ו- 2 בנות מרי וויקטוריה. מאחר ובשנות העשרים התרכים התאכזרו אל היוונים והרגו בהם, חזר יעקוב עם משפחתו ליוון אל העיר קאוואלה בתנאים קשים, ושם נולדה לו בת נוספת אירנה. המשפחה חיה והתקדמה עם הזמן וגם הייתה בקשר הדוק עם משפחת סבי אחיו של יעקוב שגם היא גרה בקאוואלה. עוד לפני המלחמה התאהב בחור ממוצא יווני נוצרי בנערה ויקטוריה (אמא של אליס) אך היה ברור שאהבה זו בלתי אפשרית. השנים עברו ובשנת 1942 הבחור היווני שעבד בסלוניקי הכבושה ע"י הגרמנים בא לביתם של משפ' אלבלנסי עם הודעה קשה על מצב האימה השורר בסלוניקי ושזה הולך לקרות גם בקאוואלה, ואותו מעבירים לעבוד באתונה. לכן הוא מבקש מההורים להציל את ויקטוריה ולעבור איתה לאתונה. וכך היה, ויקטוריה עברה לגור באתונה עם מסמכים של תושבת חוזרת נוצריה מתורכיה ליוון, והתחתנה עם הבחור. ומאז אסור היה לדבר ולהזכיר את משפחת אלבלנסי. האבא יעקוב, האמא אלגרה, האחיות מרי ואירנה ז"ל כולם נספו בשואה. גם משפחת סבי בניו ובנותיו ז"ל נספו בשואה. לאחר המלחמה נולדו מרי ואליס שהיום הן בנות דודות שניות שלי. בחרף זה הלכה לעולמה ויקטוריה אלבלנסי ז"ל. - הרגשתי - כותבת אליס - שהיא מחכה ומאד רוצה להצטרף אליהם.

 

[tsiporganeden]

ולזה אומרים סוף טוב הכל טוב, או כמו שדודתי

שרה היתה אומרת בלאדינו: "אי איוס טנגאן ביין אי מוזוס טאמיין"

 

[idika]

סיפור יהודי

יש לי סיפור מהסוג הזה שקרה במפחתו של בעלי .

 

[rifka1]

אידיקה ספרי, מעניין לדעת

 

[rifka1]

הייתה לי אפשרות לפגוש את ויקטוריה

הבת דודה של אמי, אך הגורל קבע אחרת, וזה כואב. פעמים רבות הייתי ביוון ולא ידעתי על קיומה של ויקטוריה. אמי כשבקשה לדעת אם משהו מהמשפחה שרד לאחר השואה, - תמיד נענתה -" לקחו את כלם ואף אחד לא חזר". לכן היה ברור שאין מה לחפש, אך זה ניקר תמיד בלב הספק אולי מישהו שרד. באחת הפעמים שנסעתי ליוון לפני יותר מ- 20 שנה החלטתי להקציב זמן חופשי לחיפוש משפחת אמי. אחי ואני הגענו לבית הכנסת באתונה ועם הרב ישבנו וחיפשנו במסמכים ובספר את שמות אחי אמי. רק שם אחד נמצא. ועוד כדי לעזור לנו, הוא היציע לנו לגשת לכתובת מסויימת לפגוש אשה אחת בשם ויקטוריה שהיא גם ממשפחת אלבלנסי ואולי תוכל לעזור לכם. -אך דעו לכם שהיא לא מדברת על השואה ואולי גם לא תרצה לדבר ולקבל אותכם. אנו התחלנו לחפש את הכתובת, אך מיכיוון שהיה כבר מאוחר והייתה לי התחייבות כלפי הקבוצה שלקחתי עמי לטיול החלטנו לחזור למלון במטרה להגיע מחר. למחרת הייתי חייבת להמשיך עם הקבוצה, ובכך החמצתי את הפגישה עם ויקטוריה הבת דודה של אמי. הפעם השניה שהחמצתי לפגוש את ויקטוריה, שלא הספקתי לנסוע השנה ליוון והיא נפטרה.

 

[may55]

ריף

הסיפור מרגש כניראה כמו שכתבת "אך הגורל קבע אחרת" האם את הבת שלה פגשת ???

 

[rifka1]

עדיין לא פגשתי, אך אנו מתכוונות להפגש

אליס בתה של ויקטוריה גרה בצרפת ומרי הבת הבכורה של ויקטוריה גרה בסלוניקי שתיהן הזמינו אותי ואת משפחתי למפגש משפחתי ביוון בקיץ בחופש. אני היזמנתי אותן כולל המשפחה לכאן לישראל לפגישת וגם כדי להמחיש להם עד כמה שאפשר את הצד היהודי המקומות וארץ ישראל.

 

[רותי ב.]

קוראת אותך, ככה כל פעם שרשמת

וגם עכשיו ברצף, ועצוב הפספוס הזה, שלא הצלחת לפגוש את ויקטוריה, ובאמת אולי הגורל רצה אחרת, וכל כך מקווה שהפגישה בקיץ עם אליס, אכן תתקיים. מה שאמר לך אותו אדם שהציע לעזור, ושתגשי לכתובת מסויימת לפגוש את ויקטוריה, בהוסיפו "אך דעו לכם שהיא לא מדברת על השואה ואולי גם לא תרצה לדבר ולקבל אותכם" כל כך צבט לי בלב. ואני כל כך שמחה שמצאת את הכוחות לכתוב את הסיפור הזה .

 

[rifka1]

תודה רותי ותודה לכל מי שמעודד ומתעניין

בספור משפחתי. הלואי שהפגישה המשפחתית תתקיים.

 

[idika]

ובכן זה הסיפור

כשפרצה מלחמת העולם השנייה חמותי היתה נשואה לקצין בכיר בצבא הסובייטי וגרו בקייב (היום אוקראינה). ב1941 נולדה ביתם ושבוע לאחר הלידה הגרמנים החלו להפגיז את קייב וסביבתה השמועות על מה שקורה עם היהודים באירופה החלו להגיע גם לשם. בעלה של חמותי ניצל את מעמדו כדי למלט את משפחתו מהתופת. כך חמותי עם התינוקת אחותה הגדולה עם שתי בנותיה (בעלה גוייס לצבא) האחות הצעירה שהיתה בת 16 ואימן הועברו במשאיות לאוזבקיסטן. חמותי ספרה שהגרמנים הפציצו כל הזמן את המשאיות למזלן המשאית בה נסעו לא נפגעה. אוזבקיסטן היתה מלאה בפליטים מרחבי אירופה והיה קשה להשיג מזון ומגורים. כל המשפחה מצאה מקלט במחסן ללא כל שרותים וכולם יצאו לחפש עבודה כדי לאכול. גם כשהיה כסף להשיג מזון לא היה דבר פשוט. במרוצת הזמן מתו מרעב הסבתא , האחות הגדולה וביתה הצעירה.אח"כ חמותי קבלה הודעה מהממשל הרוסי שבעלה נהרג בקרב סטלינגרד וביתה הוכרה כיתומת מלחמה. אביו של בעלי ברח מורשה, פולין והגיע לאוזבקיסטן יחד עם חבר גם הוא יהודי מפולין. שניהם התחתנו עם שתי האחיותו בתום המלחמה עברו דרך בריה"מ לפולין והשתקעו בשוידר עיר קיט ליד ורשה.שתי הבנות הקטנות : הבת של חמותי שאביה נהרג ואחייניתה שנותרה יתומה הוכנסה למוסד של הג'וינט שקלט ילדים יתומים מרחבי אירופה והם לא חסרו... בתחילת שנות החמישים השתחרר אביה של הילדה מהצבא האדום והחל לחפש את משפחתו שממנה נותרה רק ביתו הגדולה (פשקה בפי כל).הוא מצא אותה בבית היתומים והחליט לעבור עימה לבריה"מ. לפני שנפרדו ציידה אותה דודתו של בעלי (האחות הצעירה של חמותי) בתמונה משפחתית ואמרה לה "תמיד תזכרי שיש לך משפחה" פשקה עברה לבריה"מ ושתי האחיות עם משפחותיהן שבינתיים התרחבו עלו ארצה ב1957. הקשר נותק לגמרי... בתחילת שנות -90 כשהתחילו להגיע העולים ממדינות חבר העמים פגשה הדודה עולים שהגיעו מקייב ושאלה אותם אם הם מכירים אחת בשם כזה וכזה ואת שם המשפחה של אביה של פשקה הם אמרו שהם לא מכירים. אבל אמרו יש שם איזה יהודי שעובד בטיאטוי רחובות ומכיר את כולם.. נתנו לדודה את הכתובת היא כתבה אבל לא קיבלה תשובה. כתבה שנית ואז גם הכניסה למכתב שטר של 10$ התשובה הגיעה. הוא הכיר את פשקה שכבר היתה בשנות השישים של חייה נשואה לגוי, אמא וסבתא .. החלה התכתבות בין הדודה לפשקה הדודה שאלה אותה איך אדע בודאות שזאת את שאני מחפשת? ואז פשקה אמרה כי שמרה כל השנים את התמונה שהדודה נתנה ושלחה אותה אליה. מיד כל המשפחה התארגנה והביאה אותה ארצה לביקור. ההתרגשות היתה ענקית ..כולנו בכינו וכל מי שהיה בסביבה הצטרף אלינו. כיום פשקה גרה באחת הקריות שליד חיפה יחד עם בנה אשתו ונכדותיה,

 

[rifka1]

אידיקה ריגשת אותי עד דמעות

איזה יסורי רעב ניתוק ופירוק משפחות גרמה המלחמה. התרגשתי ושמחתי לקרא את הסוף הנהדר שפשקה חזרה אל חיק המשפחה.

 

[רותי ב.]

קראתי והתרגשתי ..

ובעיקר למקרא הפגישה שבסוף ..