בהודעות ג'-
השמש עמדה כבר במרכז השמיים וקפחה על ראשיהם של שני השדים שישבו זה לצד זה. "נה.. קוגה.." גינטה התחיל, אך קוגה השתיק אותו, מניח אצבע על פיו. שד הזאב מצמץ בעיניו בתמיהה. קוגה נעמד על רגליו, מביט סביבו בחשדנות. עיניו התכווצו, ואפו החל לרחרח סביב. גינטה נעמד אחריו, מרחרח סביב. אך הוא לא הריח דבר יוצא דופן. לעומת זאת, קוגה שוטט סביב בחוסר מנוחה, כזאב המוטרד מריח אויב שפלש לטריטוריה שלו. זה הצחיק את גינטה. הרי, אין להם טריטוריה. קוגה המשיך להביט סביבו, חסר מנוחה עוד מספר דקות לאחר מכן, ואז נרגע. "קוגה, מה קרה?.." גינטה שאל, מביט עליו בתמיהה. "היית חסר מנוחה. אני לא מבין למה, לא היה שום ריח יוצא דופן באוויר." "חשבתי ש.. חשבתי שהרחתי באוויר את ריחו של נאראקו, לא, לא חשבתי. הייתי בטוח שהרחתי את הריח שלו." "אבל, קוגה.. נאראקו נעלם ממזמן, אין לו סיבה לחזור עכשיו, נכון?.." היה שמץ של פחד בקולו. נסיך השדים רצה כל-כך לחבק אותו עכשיו, לקרב את שפתיו לאוזנו וללחוש לו בשקט- 'אל תדאג, גינטה. אני שומר עלייך..' אך, הוא לא עשה זאת. "גינטה, זה שהוא נעלם, זה לא אומר שהוא לא יחזור. לא הבסנו אותו, הוא שם איפשהו, מחכה לרגע שבו לא נהיה מוכנים, לרגע שבו נאבד את הערנות שלנו. ואז, הוא יתקוף, עם כל הכוח שלו. הוא לא מת גינטה, אני תוהה, אם אי-פעם הוא ימות." השד הצעיר הביט על מנהיגו בחמלה, הוא ידע כמה כואב לו, כמה הצלקות שנותרו בלבו מאז שורפות. לפעמים, כשקוגה היה מביט על השמיים כך, בכאב. גינטה רצה לחבק אותו, לקרב את שפתיו אל אוזנו וללחוש לו בשקט- 'קוגה, אל תדאג. אני פה, אני תמיד אהיה פה.' אך, הוא מעולם לא עשה זאת. "אתה יודע למה שלחתי את האקקאקו?.." הנסיך המשיך לפתע. "לא. האקקאקו לא אמר לי דבר וגם אתה לא.." גינטה חש איך ליבו מתעצב, איך דבריו משאירים טעם חמוץ בגרונו. הם הסתירו ממנו את זה, למה? הם לא מאמינים בו מספיק? הוא לא נאמן מספיק?.. "ובכן, שלחתי אותו לראות מה קורה בצפון.." מבטו הופנה אל השמיים הבהירים, "לנסות לראות מה הם צעדיו הבאים של נאראקו.." "אז, למה לא שלחת גם אותי?.." השאלה יצאה מפיו לפני שהספיק לעצור בעדה. קוגה הביט בפניו של גינטה, מחייך חיוך עייף. "למשימה הזאת, מספיק רק אדם אחד.." הוא תירץ את זה בדרך הטובה ביותר, הרי, הוא לא יכול היה לומר לו שהוא רצה אותו פה, קרוב אליו. "אני מקווה שהאקקאקו בסדר." השד הצעיר אמר, מביט על השמיים הכחולים, על ההרים באופק. "גם אני.." מבטו הופנה אל ההרים. יודע שאיפשהו שם, האקקאקו נמצא, אולי מתחמק מסכנת חיים ואולי, באמצע של אחת.
אוהבת אותך! תהני בסמינר ותחזרי מהר! ^_^ ~תודה לזוהר ולכל מי שלחץ עליי להמשיך את הפאנפיק, אני אוהבת אתכם ^^ ~תודה לקטי-צ'אן שמתרגמת לי אותו :] לאב יו~! וזהו בעיקרון, המ.. כע, תודה לאימא, לאבא ולאחותי, לאח שלי לא מגיע, הוא סתם רשע. תודה לגינטה ולקוגה שחיים בתוך הראש שלי. ולפאנפיק-> שם: "צללי זאב", פרק ב'- אורות, מצלמה ואקשן. דירוג: G כנראה P= טיזר: "גינטה, זה שהוא נעלם, זה לא אומר שהוא לא יחזור. לא הבסנו אותו, הוא שם איפשהו, מחכה לרגע שבו לא נהיה מוכנים, לרגע שבו נאבד את הערנות שלנו. ואז, הוא יתקוף, עם כל הכוח שלו. הוא לא מת גינטה, אני תוהה, אם אי-פעם הוא ימות." מי שרוצה את פרק א' שיבקש ^^
