כל מה שרצית לדעת על קלפטר, ועוד
אך קודם כל, לגבי האלבום של יידוב, אני הייתי מנמיך ציפיות. "הפעם הראשונה" הוא אומנם יצירת מופת, אבל כל דבר שיידוב עשה לאחר מכן, ובייחוד האלבום האחרון שלו שאת שמו שכחתי, מעיד על כך שהוא לא מתכוון לחזור למחוזות הללו בזמן הקרוב. מי יתן ואתבדה. אבל האלבום האחרון שלו היה לא יותר מאשר ערימה משעממת של לחנים לא מעובדים ומבוצעים בחוסר חדווה מדכא. ומכאן, סליחה על האופטופיק, קלפטר: קלפטר ידוע בכנות שלו. אולי כי אין לו מה להפסיד, אולי כי הוא פשוט כזה בנאדם, וכל התחכום, הליקוק והפוזה של עולם השואוביז לא כל כך קורצים לו. לקרוא אותו מדבר על תקופת כוורת זה לא פחות ממסמך אנושי מזעזע (אפשר ומומלץ לעשות את זה כאן: http://listen.to/kaveret , וסליחה על היחצון הבוטה). איך הוא הגיע למצב הזה? מה שאורי ציין (מצבו הבריאותי המדורדר ומצב המוסיקה הישראלית המדורדר לא פחות) זה נכון, אבל זה בעצם הסוף של הסיפור. ההתחלה היא ברגשי נחיתות קשים (ולא מוצדקים) שהתפתחו בימי כוורת, המשך באלכוהוליזם שהוביל למספר אישפוזים בבתי חולים לחולי רוח, וכלה בהחלטות לא מוצלחות ומזל לא מוצלח גם כן. האפיל התקשורתי שלו לא גבוה, ולמעשה שמעתי שכלי התקשורת מעוניינים לראיין אותו רק כשיש לו משהו מעניין וסנסציוני (או פורנוגרפי) להגיד על תקופת האישפוזים שלו. זה עצוב ומרושע, אבל ככה זה, כנראה. כיום, אגב, הוא במצב יציב יחסית, למיטב ידיעתי. הוא אומנם זקוק לכסף (מי לא?), אבל הוא כן מרוויח מתמלוגים וכן מופיע. ואיחודים למינהם מייצבים לו את החשבון אחת לכמה שנים (על האיחוד של כוורת ב-98 הסתובבו שמועות על סכומים דיי גדולים). ניתוח הסרת הגידול מהמוח שהוא עבר ב-2000 הסתיים בהצלחה מלאה. מהאלכוהוליזם הכרוני הוא נפטר, למרות שאתה עדיין יכול למצוא אותו כמעט מידי ערב ב"שופטים" או אחד הפאבים האחרים באבן גבירול.
