David Hillel
New member
צלילה
לכל רעולי הפנים, חברי הפורום הבלתי נראים. 1.החלטתי לא להתייחס לדעות של "רעולי פנים". 2.קשה להגיב לדעה שמביעה אינו מוכן לעמוד מאחוריה. צלילה מעיקרה היתה פעם עיסוק של הרפתקנים. בכל העולם נראו המועדונים כצריף על החוף-עם קומפרסור. מבחני כניסה לקורס צלילה ברמה התחלתית היה קשה יותר ממבחני מדריכים... הציוד היה כבד ופרימיטיבי. היו הרבה מקרי מוות, מהרבה גורמים. חוסר ניסיון קולקטיבי, הדרכה גרועה, דרך הרגליים, טבלאות צלילה היו בגדר המלצה,(טבלאות לא תעזורנה אם אין מד לחץ, מד עומק, ושעון). הצולל הסתמך על יכולת פיזית... והרבה מזל. השינוי התחיל כאשר חברות הציוד התחילו בייצור המוני, והתאונות הרקיעו מעמקים. התאחדויות לרוב נוצרו, כל מועדון הנפיק לעצמו "תעודת חבר", התאונות המשיכו. לאט ובעיקביות נכנסו סטנדרטים, שתעשיית הצלילה אימצה, ושכללה, בכל הנושאים. טבלאות הצלילה הואחדו פחות או יותר, מיכשור טוב יותר הגיע, שיטות ההדרכה השתפרו, והיו כמה שנים טובות לצלילה, מחד, לא היו יותר מידי צוללים, מצד שני גם לא היו הרבה מועדונים, והשוניות היו בתולות. הספורט עמד במצב של גידול קטן אך עקבי, נקודת המפנה הגיעה עם PADI והגישה של "כל אחד יכול" ועם סיגנון פנייה לממוצע הנמוך (מבחינת יכולת). המהפכה לא פסחה גם עלינו, והנה, הורדו הסטנדרטים בכל הרמות כשהיכולת לשלם החליפה את היכולת. אצלנו התווסף גם הסממן הפוליטי ביורוקרטי כדי לסבך יותר דבר שהיה אמור להיות עיסוק לשעות הפנאי. אז באו וועדות, אז באו מפלגות, והרסו את ההתאחדות הצנועה, השכנה של שלוי בנמל תל-אביב, כאשר הריחו את התבלין היהודי, ריח הכסף, הצטרפו לחגיגה גם אנשי הממון, והנה לכם המתכון ההרסני, פוליטיקה+ממון+ביורוקרטיה= אתם תחליטו. מה נשאר ומה ניתן לעשות? בפרק הבא.
לכל רעולי הפנים, חברי הפורום הבלתי נראים. 1.החלטתי לא להתייחס לדעות של "רעולי פנים". 2.קשה להגיב לדעה שמביעה אינו מוכן לעמוד מאחוריה. צלילה מעיקרה היתה פעם עיסוק של הרפתקנים. בכל העולם נראו המועדונים כצריף על החוף-עם קומפרסור. מבחני כניסה לקורס צלילה ברמה התחלתית היה קשה יותר ממבחני מדריכים... הציוד היה כבד ופרימיטיבי. היו הרבה מקרי מוות, מהרבה גורמים. חוסר ניסיון קולקטיבי, הדרכה גרועה, דרך הרגליים, טבלאות צלילה היו בגדר המלצה,(טבלאות לא תעזורנה אם אין מד לחץ, מד עומק, ושעון). הצולל הסתמך על יכולת פיזית... והרבה מזל. השינוי התחיל כאשר חברות הציוד התחילו בייצור המוני, והתאונות הרקיעו מעמקים. התאחדויות לרוב נוצרו, כל מועדון הנפיק לעצמו "תעודת חבר", התאונות המשיכו. לאט ובעיקביות נכנסו סטנדרטים, שתעשיית הצלילה אימצה, ושכללה, בכל הנושאים. טבלאות הצלילה הואחדו פחות או יותר, מיכשור טוב יותר הגיע, שיטות ההדרכה השתפרו, והיו כמה שנים טובות לצלילה, מחד, לא היו יותר מידי צוללים, מצד שני גם לא היו הרבה מועדונים, והשוניות היו בתולות. הספורט עמד במצב של גידול קטן אך עקבי, נקודת המפנה הגיעה עם PADI והגישה של "כל אחד יכול" ועם סיגנון פנייה לממוצע הנמוך (מבחינת יכולת). המהפכה לא פסחה גם עלינו, והנה, הורדו הסטנדרטים בכל הרמות כשהיכולת לשלם החליפה את היכולת. אצלנו התווסף גם הסממן הפוליטי ביורוקרטי כדי לסבך יותר דבר שהיה אמור להיות עיסוק לשעות הפנאי. אז באו וועדות, אז באו מפלגות, והרסו את ההתאחדות הצנועה, השכנה של שלוי בנמל תל-אביב, כאשר הריחו את התבלין היהודי, ריח הכסף, הצטרפו לחגיגה גם אנשי הממון, והנה לכם המתכון ההרסני, פוליטיקה+ממון+ביורוקרטיה= אתם תחליטו. מה נשאר ומה ניתן לעשות? בפרק הבא.
