תראי מה זה חוכמה של בן אדם....
לפני שנים רבות חי בבבל יהודי עשיר, אשר נהג לנדוד לארצות רחוקות לצורכי מסחרו ואליו נלווה בקביעות משרתו הנאמן והמסור, ויהי היום, בעת שהותו בארץ רחוקה הגביר חש לפתע ברע ובטרם פרחה נשמתו הספיק להפקיד שטר בידי משרתו ובו כתב , "כל נכסי למשרתי המוכשר, אלא אם יתבע בני ירושה, ינתן לבן כמה שירצה המשרת". בנו יקירו של העשיר הבין, כי אביו התכוון בוודאי שכספו הרב יועבר אליו, אך לא היה בידיו או בידי מי ממקורביו הרבים לפעול מאומה נגד השטר שהחזיק בידיו המשרת, כאשר הגיע הדיון אל בית דינו של רבינו סעדיה גאון, הציץ רבי סעדיה בשטר ופנה אל המשרת , "כיצד הנך מבקש לנהוג בממונו של העשיר"?, "לעצמי אני לוקח את כל הסכום ולבנו היקר של האדון אני נותן באצילותי אלף דינרים". "יפה", השיב רבי סעדיה, "טול לעצמך אלף דינרים ואת כל הירושה תן לבן אדונך", המשרת כמעט התעלף כאשר המשיך רבי סעדיה "הרי כך נאמר מפורשות בצוואה , "ינתן לבן – כמה שירצה המשרת" - את אותו סכום שהמשרת רוצה לעצמו, כך ייטול הבן... הא????