צירוף מקרים???? כן? לא?
אחרי שיחה עם בן אהרון, החלטנו להביא בפניכם סיפור ..... שהתרחש בתחילת השנה............ הועתק מהארכיון של נוסטלגיה...... ינואר 02 צירוף מקרים?????? magy / נוסטלגיה 8.1.02 אוי, איך שוכבת תמונתם של אימי וסבי מעל חצי מאה שנים אצל בן אהרון ומגיעה לידי בימים האחרונים. אחרי שגילינו בהתכתבות שנולדנו באותו מקום, התחלנו להעביר תמונות מאותה תקופה. הוריי , סבי וסבתי ואני, בת חצי שנה..התגוררנו במחנה מסוים בגרמניה. כשהוכרז על עצמאות המדינה, קיבלו את הידיעה כל הפליטים , העקורים, ניצולי השואה ששהו במחנות מעבר , כשהיעד הסופי הוא, פלסטינה. הציעו לאבי להניף דגל במצעד שהתקיים.....וכך היה. אבי, בן 25 בבגדים לבנים, מכנסיים קצרים....מניף דגל עם עוד מספר אנשים בשיירה ארוכה של אנשים , שנודע להם, שנולדה להם מולדת... ואין צורך שיחזרו לאירופה, או ארצות הברית..... הרי הוא לפניכם..בתמונה ***************************** פרק נוסף בצרוף המקרים - magy / נוסטלגיה 8.1.02 על גב התמונה הקודמת מצויין ברומנית, שההפגנה היא לכבוד הכרזה על מדינה ליהודים בפלסטינה , שהתקיימה בסאדאן קסרנה בעיירה , אולם.. ומצויין תאריך....15.5.948 ואז שולח לי בן אהרון תמונה של אביו נואם באותו מקום, אולי בנסיבות אחרות (תמונה רצופה) אבל מתחת לתמונת אביו.....אני מגלה עוד תמונה...ובה...תהלוכה , שהיא המשך התהלוכה הראשונה, שיש לי בבית.....בה מופיע רק אבי..ומה אני מגלה לתדהמתי הרבה? אני רואה את אימי מחייכת בבהירות רבה, בת 21, אחרי לידה.. וכל כך יפה... ועל ידה, אביה, (לא זיהיתי אותו בגלל שהיה רזה - כולם היו אחרי מחנות ריכוז)....וממש על ידם, ילד קטן מניף דגל..... התמונה נשלחה בגלל הילד הקטן.....שהוא אחיו הבוגר של בן אהרון....ואביו אהרון ז"ל. זו תמונה מאותה הפגנה.....אבל מזוית אחרת..... עם קהל שונה. סיפרתי לאבא שלי....על התמונה.....כשהגיע אתמול.....וראה.. כמעט נחנק...התחיל לצעוק......"זו אמא ........זה סבא........" אין טעות......הוא אפילו לא זכר או ידע, שהם צועדים רחוק מאחוריו לולא ראה את התמונה אתמול.... יצרנו קשר עם בן אהרון.......מיד...... אבי רצה לדבר איתו, להשוות גירסאות. לבדוק מכרים משותפים.... השיחה הייתה נרגשת לפחות מצד אבי, לא ראיתי את בן אהרון ותגובותיו. תוך כדי שיחה. הבאתי מים לאבי......בכל זאת , בן 78, קצת נחנק, קצת השתעל.....והוא אדם בריא.........אבל.......זה החזיר אותו אחורה....במכה..... פתאום, אבא שלי הבין.....מה זה אינטרנט...........ומה הפלא הטמון בו. וזה היה גילוי מפתיע...הוא קלט את צמצום המרחקים , ואת צירופי המקרים שיכולים לקרות בגלל המכשיר הזה........ששמו ......מחשב+אינטרנט... היה מרגש מאדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדד. בן אהרון...............גירסתך................ ****************** מצעד הדגל... בן אהרון / נוסטלגיה 8.1.02 שיחת הטלפון, עם אביה של מגי, החל בסיפורו, על הנסיבות אשר הביאו אותו, לשורה הראשונה, במצעד, שנערך עם הוודע הידיעה, על הכרזת קום המדינה. מישהו, תקע לו את הדגל ביד, אמר לו : קדימה צעד! מצעד הצדעה למדינה, שזה עתה קמה. אותו צלם , הנציח את הארוע, כאשר צילם את אבי צועד ומאחורי כתפו, אמה של מגי וסבה. התרגשותו עלתה, כאשר דיבר על אשת נעוריו, אשר נפטרה בצעירותה, בגיל 37 . ככל הנראה, בשלב הזה , מגי הגישה לו כוס מים. דיבר עליה בכאב רב. ממאן להשלים עם אובדנה. סיפר על עלייתו ארצה, ועיסוקו בבניין. מסלול דומה שעבר אבי . הבטחתי לו ביקור, בהזדמנות ראשונה. זה היה דור ההורים. שרידי שואה, אשר נקבצו מכל רחבי אירופה. ישבו במחנות עקורים, מחפשים אחר קרובי משפחה,אבודים, אוספים כל פיסת מידע על משפחותיהם ההרוסות. מנסים לשקם את חייהם מחדש, מתחתנים, מולידים ילדים. מחכים בציפיה , לפתיחת גבולות הארץ. עלייתם ארצה ובנית בית. להם ולעם היהודי. גם אבי עסק בבנין. למרות עיסוקיו הפוליטיים, בטרם עלה ארצה. היה יו"ר וועד העקורים, במחנה סדאן-קסרנה באוּלם. שם צולמו התמונות. לפני המלחמה, נבחר למועצת עיירת הולדתו. נציג היהודים בתפקיד סגן ראש העיירה. רצה לעסוק בארץ רק בבנין.מתוך הכרה וחלוציות צרופה. עבד עד גיל 70, אז פרש לכתוב את ספריו, על קורות חייו ובני משפחתו. אלה ששרדו ואלה שאינם. דור אחרון לשעבוד, ראשון לגאולה.
אחרי שיחה עם בן אהרון, החלטנו להביא בפניכם סיפור ..... שהתרחש בתחילת השנה............ הועתק מהארכיון של נוסטלגיה...... ינואר 02 צירוף מקרים?????? magy / נוסטלגיה 8.1.02 אוי, איך שוכבת תמונתם של אימי וסבי מעל חצי מאה שנים אצל בן אהרון ומגיעה לידי בימים האחרונים. אחרי שגילינו בהתכתבות שנולדנו באותו מקום, התחלנו להעביר תמונות מאותה תקופה. הוריי , סבי וסבתי ואני, בת חצי שנה..התגוררנו במחנה מסוים בגרמניה. כשהוכרז על עצמאות המדינה, קיבלו את הידיעה כל הפליטים , העקורים, ניצולי השואה ששהו במחנות מעבר , כשהיעד הסופי הוא, פלסטינה. הציעו לאבי להניף דגל במצעד שהתקיים.....וכך היה. אבי, בן 25 בבגדים לבנים, מכנסיים קצרים....מניף דגל עם עוד מספר אנשים בשיירה ארוכה של אנשים , שנודע להם, שנולדה להם מולדת... ואין צורך שיחזרו לאירופה, או ארצות הברית..... הרי הוא לפניכם..בתמונה ***************************** פרק נוסף בצרוף המקרים - magy / נוסטלגיה 8.1.02 על גב התמונה הקודמת מצויין ברומנית, שההפגנה היא לכבוד הכרזה על מדינה ליהודים בפלסטינה , שהתקיימה בסאדאן קסרנה בעיירה , אולם.. ומצויין תאריך....15.5.948 ואז שולח לי בן אהרון תמונה של אביו נואם באותו מקום, אולי בנסיבות אחרות (תמונה רצופה) אבל מתחת לתמונת אביו.....אני מגלה עוד תמונה...ובה...תהלוכה , שהיא המשך התהלוכה הראשונה, שיש לי בבית.....בה מופיע רק אבי..ומה אני מגלה לתדהמתי הרבה? אני רואה את אימי מחייכת בבהירות רבה, בת 21, אחרי לידה.. וכל כך יפה... ועל ידה, אביה, (לא זיהיתי אותו בגלל שהיה רזה - כולם היו אחרי מחנות ריכוז)....וממש על ידם, ילד קטן מניף דגל..... התמונה נשלחה בגלל הילד הקטן.....שהוא אחיו הבוגר של בן אהרון....ואביו אהרון ז"ל. זו תמונה מאותה הפגנה.....אבל מזוית אחרת..... עם קהל שונה. סיפרתי לאבא שלי....על התמונה.....כשהגיע אתמול.....וראה.. כמעט נחנק...התחיל לצעוק......"זו אמא ........זה סבא........" אין טעות......הוא אפילו לא זכר או ידע, שהם צועדים רחוק מאחוריו לולא ראה את התמונה אתמול.... יצרנו קשר עם בן אהרון.......מיד...... אבי רצה לדבר איתו, להשוות גירסאות. לבדוק מכרים משותפים.... השיחה הייתה נרגשת לפחות מצד אבי, לא ראיתי את בן אהרון ותגובותיו. תוך כדי שיחה. הבאתי מים לאבי......בכל זאת , בן 78, קצת נחנק, קצת השתעל.....והוא אדם בריא.........אבל.......זה החזיר אותו אחורה....במכה..... פתאום, אבא שלי הבין.....מה זה אינטרנט...........ומה הפלא הטמון בו. וזה היה גילוי מפתיע...הוא קלט את צמצום המרחקים , ואת צירופי המקרים שיכולים לקרות בגלל המכשיר הזה........ששמו ......מחשב+אינטרנט... היה מרגש מאדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדד. בן אהרון...............גירסתך................ ****************** מצעד הדגל... בן אהרון / נוסטלגיה 8.1.02 שיחת הטלפון, עם אביה של מגי, החל בסיפורו, על הנסיבות אשר הביאו אותו, לשורה הראשונה, במצעד, שנערך עם הוודע הידיעה, על הכרזת קום המדינה. מישהו, תקע לו את הדגל ביד, אמר לו : קדימה צעד! מצעד הצדעה למדינה, שזה עתה קמה. אותו צלם , הנציח את הארוע, כאשר צילם את אבי צועד ומאחורי כתפו, אמה של מגי וסבה. התרגשותו עלתה, כאשר דיבר על אשת נעוריו, אשר נפטרה בצעירותה, בגיל 37 . ככל הנראה, בשלב הזה , מגי הגישה לו כוס מים. דיבר עליה בכאב רב. ממאן להשלים עם אובדנה. סיפר על עלייתו ארצה, ועיסוקו בבניין. מסלול דומה שעבר אבי . הבטחתי לו ביקור, בהזדמנות ראשונה. זה היה דור ההורים. שרידי שואה, אשר נקבצו מכל רחבי אירופה. ישבו במחנות עקורים, מחפשים אחר קרובי משפחה,אבודים, אוספים כל פיסת מידע על משפחותיהם ההרוסות. מנסים לשקם את חייהם מחדש, מתחתנים, מולידים ילדים. מחכים בציפיה , לפתיחת גבולות הארץ. עלייתם ארצה ובנית בית. להם ולעם היהודי. גם אבי עסק בבנין. למרות עיסוקיו הפוליטיים, בטרם עלה ארצה. היה יו"ר וועד העקורים, במחנה סדאן-קסרנה באוּלם. שם צולמו התמונות. לפני המלחמה, נבחר למועצת עיירת הולדתו. נציג היהודים בתפקיד סגן ראש העיירה. רצה לעסוק בארץ רק בבנין.מתוך הכרה וחלוציות צרופה. עבד עד גיל 70, אז פרש לכתוב את ספריו, על קורות חייו ובני משפחתו. אלה ששרדו ואלה שאינם. דור אחרון לשעבוד, ראשון לגאולה.
