או קיי
אמנם לא קראתי את הספר, אבל במסגרת לימודי באוניברסיטה עשיתי קורס במבנה החברתי של ישראל, ויש לי קצת אינפורמציה "היסטורית" שיכולה לקדם אותך בניתוח. לאחר קום המדינה החלה העלייה הגדולה של שנות ה 50. העולים בה היו בעיקר שורדי מלחמת העולם השניה - פליטים ועקורים. המדיניות בארץ היתה מדיניות "כור ההיתוך", שפירושנ שלילת הגולה. המשמעות של זה היא שנוצרה דמות ה"צבר" הגדול והחזק, שכלום לא עומד בדרכו, לעומת דמות היהודי מהגולה - חלש, גלותי, שונה, שהלך כצאן לטבח. המדיניות כללה נסיון לשלול את זהותם של העולים, ע"י שיוני שמותיהם ונסיון להאדיר את הצבר בעיניהם. עם זאת היו בעיות בשיטה זו כי בעצם לא היה קונצנזוס לאומי על מי הוא הצבר. מבחינת היחס לשואה, בהתחלה היה חוסר רצון מצד הישראלים לשמוע, וחובר רצון של העולים לשתף. היחס היה לגבורה מנקודת מבט מאוד מצומצמת - רק הפרטיזנים היו גיבורים. יום השואה נקבע, בהתאם לכך, ביום פרוץ מרד גטו ורשה. עם השנים השתנה היחס. נקודות השינוי היו משפט אייכמון, מלחמת ששת הימים ומלחמת יום הכיפורים. במשפט אייכמן נשמעו לראשונה עדויות אישיות של ניצולים. ביום כיפור היה לראשונה איום ממשי על מדינת ישראל, וה"צבר" החזק האדיר מצא את עצמו לפתע מפוחד וחסר אונים - חיילים בשבי וכו´. מקווה שעזרתי במשהו. לדעתי כדאי לך לנסות לבנות את הניתוח שלך עפ"י העובדות - פשוט למצוא אסמכתאות לדברים בספר. זה ייקל עליך מאוד. בהצלחה!