ציפור פצועה

[נציב המים]

כשמתגבשת דעה לגבי אדם, מה נדרש בכדי לשנות אותה?

אני לא טוען לרגע שדעתך שגויה, אלא שההודעה אליה הגבת לא הדגימה אותה.
כמובן שאין בעיה לפרש כל הודעה בהתאם לדעה הזו, אך ההודעה עצמה לא באמת "הפגינה" את הכוחניות והאלימות עליהן דיברת.
מן הסתם רצף ההודעות הביא לגיבוש דעה כלשהי, אבל לאחר שהתגבשה דעה, האם הודעות חדשות מסוגלות בכלל להשפיע עליה?
נדמה כאילו שמת אותו באיזו "קטגוריה", כך שכל מה שיכתוב יתפרש אצלך בהתאם לקטגוריה הזו.
&nbsp
עלו בי כמה שאלות לגבי זה, שאינן קשורות ספציפית אליך, אך הן אולי מעניינות:
האם ניתן בכלל לשנות את דעתנו על מישהו, לאחר שכבר גובשה?
האם ניתן לעשות זאת לשני הכיוונים (כלומר מדעה "חיובית" ל"שלילית" ולהפך)?
האם אחד מהכיוונים קל או "אוטומטי" יותר מהשני?

 

[Mist2]

לא ממש מעניינות

כדי לשנות את דעתנו, עלינו ללמוד מי ואיך דעה כזו או אחרת גובשה בתוכנו, כלומר מי בתוכנו גיבש את הדעה.
האם אותו אחד שגיבש את הדעה יכול גם לשנות אותה? כן, אבל השינוי יהיה באותה רמה נמוכה, ללא כל הבנה או מודעות. כלומר אין לכך כל ערך.
כתבתי על כך בפוסט ״תרגיל – גירוי ותגובה״...
&nbsp
בגדול הבעיה לא נמצאת במקום עליו אתה מצביע.
הבעיה נמצאת אצלך, חוסר היכולת שלך לזהות את הטפל ולהתמקד בעיקר.
וזו הסיבה שדבריהם של ״פיפס״ מוצאים חן בעיניך או משעשעים אותך.
לפעמים אני לא בטוח האם לא מדובר בניק נוסף של מנהל הפורום, ואם לא, אז אולי קשר אליו.
&nbsp

 

[נציב המים]

כל אחד עם תחומי העניין שלו

באופן אישי, מעניינים אותי תהליכים המתרחשים בתוכי.
לא בכדי להסביר אותם, אלא בכדי להכיר אותם.
אחד מהתהליכים האלה הוא הופעתן והשתנותן של דעות.
אלה שאלות שעשויות להצביע (עבורי לפחות), על התהליכים שתיארת.
&nbsp
בעניין "הבעיה" - אני לא בטוח על איזו בעיה אתה מדבר.
אני גם לא בטוח מה זה "העיקר" או "התפל" בהקשר הנוכחי.
נדמה לי, עם זאת, שמה ש"עיקרי" עבורך אולי "תפל" עבורי, ולהפך.
בכל מקרה, אני "מתמקד" במה שמעניין אותי בהודעות, ועל כך אני שואל.
אם אתה מוצא בכך בעיה, זה כבר עניין שלך.
&nbsp
בעניין סוף דבריך - תוכל לבדוק ולגלות כי נרשמתי לתפוז בערך שנתיים לפני שמצאתי את הפורום הזה, והייתי פעיל בכל מיני פורומים אחרים לפני כן.
אני מקווה שזה מניח את דעתך כי אין לי קשר קודם למנהל הפורום, ולבטח אינני "ניק נוסף" שלו.

 

[Mist2]

אין קשר

זה שאתה מתמקד במה שמעניין אותך, זה לא קשור לכך שאתה מתמקד בטפל.
וזה גם לא קשור שנדמה לך שמה שעיקרי לך יכול להיות טפל בעיני.
אתה שואל שאלות, כדי לענות על שאלות אלה ולהכיר בדבר שהינך רוצה להכיר, עליך להתמקד בעיקר. הבעיה שאתה מחשיב טפל כעיקר.
&nbsp
בעניין הניק והקשר, תסלח לי אבל אני לא אבדוק שום דבר, זה לא באמת מעניין אותי.
&nbsp

 

[נציב המים]

הצבעת על הקשר בהודעתך הקודמת

כל מה שכתבת בחלק הראשון של הודעתך הקודמת, קשור לשאלות שלי.
הוא אמנם לא עונה עליהן עדיין, אבל הוא מצביע על הדרך הנדרשת בכדי לעשות זאת.
כל שלושת השאלות דורשות היכרות עם תופעת ה"דעה" ואופן היווצרותה.
או, כפי שכתבת, "ללמוד מי ואיך דעה כזו או אחרת גובשה בתוכנו"
במילים אחרות, נדרש מעבר דרך ה"עיקר" בכדי לבחון את השאלות הללו באופן מעשי.

 

[רועי החושב]

תבין

מיסט הוא מישהו שלא עבר את השלב ההתפתחותי שבו מבינים שהכל יחסי.
זה לא הופך אותו לאדם רע אבל מבחינתו יש "עיקר" אבסולוטי שאינו תלוי בסובייקט ולכן כל ניסיון לבסס איתו הסכמה על בסיס המודעות ליחסיות הידע רק יענה מצידו בהודעות כמו "אין קשר לעיקר" בלי שיתפוס כי בכך הוא מבליע את ההנחה שהוא יודע מה "העיקר" בהא הידיעה.
ולדעתי זה לא נושא שהוא יכול להתמודד איתו רציונלית אלא זה משהו ברמה גופנית.
אני חושב שיש איזור במוח שתופס יחסיות של ידע ואצל חלק מהאנשים הוא לא מתפקד.
ושוב, זה לא הופך אותם לאנשים רעים ואפילו לא לאנשים טיפשים. רק שהתודעה שלהם מוגבלת לתחום צר של רפרנסים.
אני מניח שבעתיד ימצאו דרך להחזיר את התיפקוד הגבוה הזה לפעולה על ידי איזשהו גרוי עיצבי...
ואגב, גם ללוקי אותה בעיה, אולי ברמה נפשית קצת יותר מגופנית. זה גורם לאנשים להיות די דפוקים. ברורה גם משיכתם למדיטציה- למדיטציה הסיכוי להפעיל את היכולת האבודה הזו אצלם. זו משיכה אינסטנקטיבית למשהו שאולי יבריא אותם.
הבעיה שגם את המדיטציה אפשר לפרש באופן דוגמטי ומוחלט ולעקר אותה כך שאין ערובה להבראה. בדרכ אנשים כאלו מתרפאים ספונטנית או נשארים במצבם.

 

[לIקי]

קח, תחליף את תמונת הפרופיל בפייסבוק

אי אפשר כל הזמן אותו דבר, צריך לרענן מדי פעם

 

[לIקי]

ואם בא לך זוית שונה

אז יש גם את זה

 

[לIקי]

והנה אתה אחרי האוכל

אז יש לך עכשיו מבחר
תחליט מה בא לך

תהנה

 

[רועי החושב]

וואו תודה

והנה שלך

 

[לIקי]

רועי מתחיל עם בת זוג פוטנציאלית

 

[לIקי]

ואז

שומע לא

 

[רועי החושב]

חבל, אני אוהב בלונדיניות

 

[Mist2]

לא הבנתי, בשביל מה פרסמת הודעה זו?

יש דרכים שונות ללמוד או לדעת את עצמי.
אתה לא יכול לשאול שאלה ולענות עליה או לצפות לראות או להבין או כפי שרשמת להכיר את התופעה. והסיבה היא פשוטה, כדי להבין דבר מה עליך להבין הרבה דברים לפני כן, זו הסיבה שהדברים שמעניינים אותך הם לא באמת העיקר. זו רק עוד דרך של האגו המזויף שלך להרגיש טוב עם עצמו ולהעצים את עצמו.

 

[נציב המים]

לא יודע אם זה כזה מסובך

בסופו של דבר, מתרחשים בי כל מיני תהליכים.
אם אני זוכר להתבונן, אני יכול להכיר אותם.
היווצרות, "שימור" ושינוי של דעות זה משהו שקורה בתוכי.
לא בטוח שצריך "להבין הרבה דברים" בכדי לראות את זה קורה.
אי אפשר פשוט להסתכל ולראות?
נראה לי שהחלק ה"מסובך" כאן הוא בעיקר לזכור לעשות זאת.

 

[Mist2]

מישהוא די מזמן רשם בפורום

על מקרה של צייד ששכב בשקט בין השיחים, ובזווית עיניו קלט עורב.
העורב פתח את פיו, ונישמעה שאגה גדולה.
הצייד לא האמין למה שהוא רואה ושומע, אבל הוא לא חלם, הוא ראה ושמע את הדברים.
מה דעתך קרה שם? יש מצב שגם לך זה קורה?
&nbsp
אני אפתח שרשור חדש בנושא...

 

[נציב המים]

אין ספק שגם לי זה קורה

אני, כמו כל אחד אחר, נמצא במקום מסוים מבחינה "תודעתית".
במקום הזה אני מסוגל לראות רק את מה שאני מסוגל לראות.
אם כרגע מצבי מאפשר לי לראות עורב ולשמוע אריה, זה מה שאראה ואשמע.
לתחושתי לפחות, זה בעיקר עניין של "רציפות תשומת הלב" - ככל שאני מצליח להיות בתשומת לב באופן רצוף יותר, כך אני שם לב ליותר ממה שמתרחש.
כמובן שמופיעים הסברים ורצונות ושיפוטים כאלה ואחרים, אך אלה אינם "התבוננות צלולה", ואם אני "נסחף" לתוכם, הרי שתשומת הלב עשויה להיעלם.
לא אמרתי שזה פשוט "להחזיק התבוננות" לאורך זמן, מן הסתם נדרשת הנחיה מסוימת ובעיקר אימון רב בכל מיני מצבים.
רק טענתי שאין צורך בשום "ידע מוקדם" או "הבנה" - ניתוחים שכליים לא מועילים להתבוננות, הם בעיקר נוטים להסיט את תשומת הלב למחוזות דמיוניים, ו"לנתב" את מה שנדמה לי שאני רואה בהתאם למה שאני מאמין שאני אמור לראות.

 

[Mist2]

קרא את השרשור החדש שפתחתי

 

[בן טל-שחר]

התבוננות.

דומה שהתבוננותו של אדם מאפשרת לו יותר מכל לאשר או להפריך את מה שכבר יודע.

אני קורא לזה לפעמים "התבוננות דרך טופס".
יותר משזוהי התבוננות, זהו מעין "מבחן אמריקאי" שאנחנו עושים למציאות, באופן שלא מאפשר לנו לקלוט משהו אחר, מלבד האפשרויות הידועות מראש שבתודעתנו.
דומה שלא סתם המלה "FORM" באנגלית היא גם "טופס".

זה אומר שמישהו יכול להסתכל על משהו הנמצא מול פרצופו ממש (או בתוכו) ולא לראות זאת או לראות משהו אחר לגמרי. לראות אריה כנמלה או משהו-שאין-לדעתו כמשהו נדוש ומוכר.

יש לי הרבה זכרונות מילדותי, ממגוון גילאים.
אחלוק את אחד מהם, מסביבות גיל 4 אני מאמין:

אמא הורידה את מיצי מחלון קומת הקרקע שבו התגוררנו, אל האדמה שבחוץ. שם היא הניחה לה מיד צלוחית חלב. "תראה, היא צוהלת", אמרה לי אמא. כהרף עין ראיתי במו-עיני את מיצי החתולה מניפה את ראשה אל-על וצוהלת, רגע לפני שהחלה ללקק את החלב. זה התמיה אותי. קלטתי שזה קרה רגע אחרי שאמא אמרה לי זאת וחשדתי, בלי מלים, שמלותיה של אמא השיאו אותי "לראות" זאת. גם מחשבה של ממש הצליחה לחלוף בתודעתי, משהו כגון: "צוהלת? שמחה? אבל היא לא מכונה? היא ממש כמונו, בני-האדם?"

התפישה מאד מורכבת. נדמה לי שזוהי תמימות להאמין שהתפישה היא פשוט אור שנכנס ואנחנו קולטים את מה שיש פה באמת, בפשטות, בלי מסננות. לא. בלי ה"מסננות", אפשר שלא היינו קולטים הרבה. מלכתחילה התפישה האנושית מעובדת מאד, מסוננת מאד, מוטה מאד, מבחינות רבות, גם כשהיא "טהורה" יחסית.

בהתבוננותנו הרגילה, המוח הפיזי מעורב בוודאות. מה שאנחנו יודעים ומאמינים ומתורגלים לראות, משפיע על התבוננות זו. אנחנו מלכתחילה רואים, כך נראה, את מה שאנחנו יודעים / רוצים / מתכוונים / רגילים לראות. אנחנו מעין רובוטים.

מצב שבו התבוננות היא נטו, מופרדת מסיפורים, פרשנויות ועריכות, האם בכלל אפשרי? מנסיוני ולהבנתי הוא אפשרי במידה מסויימת, יחסית, אולם לא נגיש כמעט לאף אדם כיום. אם בכלל קיים - הוא מתערבב ללא הרף.
אישית, יש רגעים שבהם זה קורה לי או שעולה בידי לאפשר זאת. ברגעים רבים אחרים, יש בכוחי כיום להפריד או להיות מודע לשכבות שונות של תפישה, ברמה שמלים ומחשבות לעולם לא תוכלנה לברור, לשקף או לנהל.
יחד עם זאת, אינני יכול לסמוך רק על כך, מפני שאני אדם ואני זקוק (אם רצוני להתפתח באמת) לכלים ולמיומנויות שיאפשרו לי, בהדרגה, לצמוח לתוך מצבים אלה. אינני יכול להתחיל מהמצב הזה. כשהוא מתחיל להיות קיים, הוא יכול לשמש כנקודת-ייחוס, כאמת-מידה, אך רחוק ונדיר המצב שבו הוא יכול לשמש כבר כקרקע יציבה לשהות בה.

האדם הוא מכלול פלאי אמין ומורכב ביותר של רבבות פעולות, אותות ושיתופי פעולה. התופעה המרצדת והבלתי-אמינה החושבת שהיא האדם הקורא עכשיו את המלים האלה, ובכן, גם היא עושה את תפקידה נאמנה בתוך האדם אך היא אפילו לא יודעת מהו. היא תוצאה, לא גורם. אין לה את השליטה שנדמה לה שיש לה; וגם לא תהיה לה לעולם, למרבה המזל.

 

[נציב המים]

הכל עובר דרך מסננות

אפילו ברמה הביולוגית, יש מסננות של צבעים וצלילים אותם אני מסוגל לקלוט.
כל אחד רואה את מה שהוא מסוגל לראות במצבו, דרך המסננות שאינו מודע אליהן.
ככל שההתבוננות "צלולה" ורצופה יותר, כך ניתן לראות יותר ממה שמתרחש, כלומר להבחין ביותר ויותר "מסננות" כאלה.
לכן ה"תהליך", מבחינתי לפחות, אינו עוסק בהבנה ונימוקים ותיאורים וחלוקות, אלא פשוט ב"העמקת הצלילות" - ללמוד כיצד, ובעיקר לתרגל, את "מצב התודעה" הזה.
ככל שאני מצליח בכך יותר, כך מתגלות לי יותר מסננות, והסינון עצמו הופך לתהליך "מודע" מעט יותר.