צריך להבדיל בין שנים
בין החשש שהדרך בה "מושכים אנשים לדת" לא תשאיר אותם שם (-"אני חוששת מחוסנה של אמונתו בעתיד") ובין ה"ניצול של חולשת הנמשך". אם במקרה א' עסקינן - אזי שהבעיה שלך אם תפישת היהדות החסידית שמושכת את אותם אנשים. קרי - אינם עושים מלאכתם נאמנה והמאמינים החדשים לא יציבים מספיק באמונתם. אני מניח שהתשובה שתתקבל במדור התלונות הלז תהיה "אחרי המעשים נמשכים הלבבות", או אולי - "וגם אם הצלנו נפש אחת - היה כדאי". אני לא לוקח צד. אני משער זכאלה תהינה התשובות. בכל מקרה, אם כך, ודאי שהבעיה אינה עצם הענין, אלא הספקות ביעילות שלו לתווך רחוק, ובהתחשב בעובדה שאנחנו לא המשקיעים - מה לנו כי נלין שההשקעה אולי לא יעילה. אם במקרה ב' עסקינן - זו טענה שבמהותה היא בעייתית. למה? כי לפי טענה זו, אסור למי שתפישת עולמו ברורה לעזור למישהו במצוקה שתפישת עולמו שונה - כי אז הוא אשם או לפחות חשוד בניצול חולשת האחר, להשפעה על תפישת עולמו. לכן בדיוק טענתי שאם באמת הם יקבלו את התמיכה שחסרה להם בעולמם הנוכחי מהחסידים הנ"ל - מה רע?