ציידי הנפשות

[תם ונישלם]

ציידי הנפשות

ערב שבת מרכז שוסטר, רמת אביב ג' שעה אחת עשרה בלילה. כמדי שבוע מגיעים חסידי חב"ד , פותחים שולחנות, פורסים כסאות, מגישים תקרובת צנועה ומתחילים בשיחות עם ילדי השכונה. גן עדן וגיהנום, גאולת הנשמה, ריקנות חיי האדם החילוני לעומת העגלה המלאה של המצוות. גדולתן של הרבע המשיח, וכיתד כל אחד יכול להגיע לאור ולגאולה. הבנים יושבים ליד השולחן, הבנות עודות פעורות פה מנגד. ילדים בני 10 - 14 . הערב מתלהט. חצות הילדים והחסידים פורצים בשיר "שיח משיח משיח, אי איי איי איי אייי!" חסיד צנום לוקח בילדו ילד שמנמן כבן 12, ופוצח עמו במחול. הילד , לחייו משולהבות , מביט בחסיד בהערצה. אצלו בבית, אני משוכנע, איש לא מעניק לו תשןמת לב כזו, תקווה כזו. התרוממות רוח שכזו. אי איי איי איי אייי יייי

 

[mucool2]

יא מצביע שינוי!

 

[תם ונישלם]

פחחחחחחחחחחחח

פחחחחחחחחח

 

[תרנגולת ערומה]

הילד המשולהב בן ה-12 מזכיר לי

את הבחור מבית הכנסת של התרנגול. התרנגול סיפר לי יום אחד על בחור אחד, ממגורשי גוש קטיף (מהשבים לארץ, תיקנתי אותו), שמתפלל איתו בבית הכנסת. על התיק יש לו סרטים כתומים, והתפילין שלו ארוזים בתפידנית (צידנית לתפילין, מסתבר), זכר לימים שהוא וחבריו היו תרים את הארץ לאורכה ולרוחבה כמנהגם של נערי גוש קטיף המצויינים. עיניו כבויות, רואים שהוא לא השלים עדיין עם הגזירה שנחתה עליו. אמרתי לתרנגול: "נו, אז יאללה, תזמין אותו אלינו לארוחת ערב, נעזור לו להתאקלם בעירנו. אני מבטיחה לא לקרוא לו מתנחבל". כמה בקרים אח"כ התרנגול ניגש לאותו בחור, דיבר איתו והסתבר שהוא בכלל רחובותי מיום היוולדו. "טוב, אז לפי התפידנית בטח היית שריונר" אמר התרנגול המאוכזב. "לא, דווקא הייתי בנח"ל".

 

[מוגג]

נו,

ואם הוא ילד רחוב, עאכ"ו מצוה להזמינו לסעודת שבת.

 

[Raffael]

../images/Emo13.gif

 

[אלי ו.]

מסכן הילד

אם באמת בבית הוא לא מקבל תשומת לב. בעיני זה החלק הכי עצוב בסיפור הזה.

 

[shellyland]

נכון.

 

[מוגג]

אני מקווה

שהם לא שכחו

.

 

[mucool2]

../images/Emo6.gif היית חייב

לתקוע את זה, הא?

 

[שבולת ירוקת העין]

כבר כמה זמן

שאני מתאפקת מלשאול אותך, תם ונשלם, מניין לך הנחרצות והכתיבה היודעת-כל שלך, בכל מיני עניינים שאתה כותב עליהם פה - המו"מ לשחרור החיילים החטופים ("הממשלה לא עושה וגו'*) - התשלום לעובדי העיריות ("לא נעשה דבר בכיוון") ועוד כהנה וכהנה ועכשיו "אצלו בבית, אני משוכנע, [הדגשה שלי] איש לא מעניק לו תשןמת לב כזו, תקווה כזו. התרוממות רוח שכזו." - זאת מניין לך? *הציטוטים מהזיכרון. לא בהכרח מדוייקים מילוליתאבל ברוח הדברים.

 

[תם ונישלם]

אני משוכנע שאת צודקת

אהמממ זה הסגנון שלי.

 

[אלי ו.]

במקרה הזה זה מתבקש

|לוקח את תפקידו של מסורתי| לא יכול להיות שהילדים סתם נמשכו לדת שממלאת אצלם צורך כלשהו, ברור שהחסידים נתנו להם תשומת לב אותה אינם מקבלים בבית.

 

[תם ונישלם]

ככה זה נראה

מצד שני, לו היו נותנים לנערי החרדים להסתובב בחוץ ואיזה נערות חילוניות היו משוחחות איתם, מי יודע לאיזה תהומות זה היה מדרדר

 

[אלי ו.]

כתבת כאן שאתה הולך לבית כנסת

רפורמי. האם זה בגלל תשומת הלב שנותנים לך שם ואינך מקבל בבית או בגלל הכיבוד?

 

[פגע רע סדרתי]

|אאוץ'|

 

[תם ונישלם]

בגלל החזיר בשמנת

ובגלל הרבצן

 

[אלי ו.]

קודם כל סליחה על התוקפנות

זו לא היתה הכוונה. רציתי לפתח דיון ולא לתקוף אבל ירדתי לפסים אישיים בלי אזהרה מראש. מה שניסיתי לומר זה שלא תמיד ניתן לתרץ התקרבות לדת בתשומת לב (בשכונות מבוססות) או בממתקים (בשכונות עוני). האמונה והפולחן משרתים צורך מסויים מעבר ל"הטבות" שהן בד"כ די שוליות.

 

[mucool2]

סליחה על התוקפנות?

מה חשבת שיקרה כשלקחת את תפקידו של מסורתי?

 

[masorti]

זה דווקא ברור...

זה בגלל התענוג שהוא חש לדפוק את הדוסים השחורים בעצם הפגנת התמיכה ברפורמים.