ציטטת איקידו

[isaacl]

זו דוגמא אחת

והיא מעידה על חוסר רגישות. גם שני ישראלים המשוחחים על אדם אחר ומתלוצצים מתנהגים בחוסר רגישות.

 

[Tonjin]

מסכים..

אבל אם שני הישראלים האלו נמצאים בדוג'ו ביפן, בוא נניח שהיפנית שלהם לא משהו וגם אם ידברו אנגלית ביניהם במקום עברית התוצאה תהיה די זהה (אף אחד מסביב לא ממש מדבר אנגלית), האם זה כ"כ נורא...? עכשיו הפוך את הדוגמא על-פיה ודמיין שני מורים יפנים בארץ.. ברור שזה לא מצב אידיאלי והוא מעיד באיזשהו מקום על חוסר רגישות.. השאלה היא לדעתי איך זה נעשה, איפה אתה מעביר את הגבולות וכמובן גם ביחס הכללי שאתה מקרין ביחס לכל שאר מה שקורה בדוג'ו.. לפעמים הרגישות מעבירה אותנו על דעתנו (כמו הקורא של "הארץ" היום שהתלונן על מחקר פורץ-דרך במיפוי הגנום האנושי בגלל שנערך על זבובוני-פירות מסכנים "שאין לחוקר זכות להתעלל בהם כרצונו"...)

 

[בודוקאן]

חביירים, נלך רגע לאחור ../images/Emo13.gif

כשייתי סטודנטית (או מתמחה, מי זוכר

) ניסיתי קצת להבין את נושא ההומור. זכור לי שאחד הכתבים שעשה עלי רושם מיוחד, היה דווקא זה של פרויד, שאת כותרתו איני זוכרת, השיים ירחיים. אם אנסה לסכם את הבנתי מאז: הבדיחה מבצעת פעלול צלילה, מהגלוי אל הסמוי, שולה ממעמקי הסמוי קונפליקט כלשהו, ומטביעה אותו חזרה בגלוי תוך ביצוע "איפון" למוסר. התעלול הזה כרוך בתחושת שיחרור (מי לא אוהב להתל במוסר ולצאת נקי

). הצחוק. אלא שלא די בכך, התוצר הסופי, למרות שהוא שעטנז של גלוי וסמוי, חייב לעבור שוב דרך המסננת של התודעה והשיפוט, על מנת לוודא שמנת ה"סמוי" לא עברה את גבול הטעם הטוב, והפכה הלכה למעשה לוולגריות. הבדיחה של איתן, עבורי, עונה יפה על הכל. לרגע לא היה עולה בעתי כי ההתבדחות הזו מגלה רצון אמיתי ובלתי נשלט לנקמה. בשום אופן ופנים. אני יכולה להבין שהחשש הזה יכול להתגנב לליבו של מאן דהוא, אבל אין לי צל של ספק שזהו חשש שווא. אני נהנית מעצם הדיון על אופיו ומהותו של הומור, אך אינני מחברת אותו כלל לבדיחה המקורית (המוצלחת בעיני, אבל כידוע, אנחנו הג'ודוקות, שוורצע חאייס

). מצד שני, כנראה שהיא היתה מספיק סובטילית כדי להיות תירוץ טוב לדיון. ואם כך - תודה לאיתן סנסיי

ובבקשה - עוד....

 

[דו קרב]

רוצה עוד. בבקשה.

מידת הערכה העצמית אצל שומע הבדיחה, חשובה מאוד לאופן ההתייחסות לבדיחה.

 

[isaacl]

ברגסון הרחיב זאת

הוא טען שמדובר באיזושהי התנהלות "ממוכנת" של ההתנהלות האנושית. הרי אנחנו צוחקים לא רק על הנהגות הקשורה למוסר.

 

[eytanbm]

הבהרה

אני חושב שבעצם אין דבר כזה צחוק משמחה לאיד. שמחה לאיד היא סוג של שמחה. צחוק הוא צחוק, ואם משהוא מצחיק אותנו אז אנחנו צוחקים, מה לעשות, גם אם יש לנו שיפוט על כך. כי טבעו של הצחוק שהוא אוחז בנו ומנער אותנו בצחוק כאשר איננו מוכנים לכך (כשמתכוננים הוא מתבושש המאנ...). קרה לי כבר שראיתי משהו מצחיק מעורב, כלומר מישהו נפל בצורה מצחיקה למשל, זה יכול להיות מצחיק, זה לא אומר שהצחוק מלווה בשמחה לאיד. אפשר גם לצחוק וגם להישתתף בצערו של המועד וגם להגיש עזרה. בראשון ובשני אין לנו שליטה (הצחוק, וההשתתפות בצער) והשלישי הוא לגמרי בשליטתנו. ןבאותו נושא, כנראה שלעג גם הוא אינו צחוק, לפי הגדרתי. גם אני איני אוהב לעג (במיוחד לרש בגלל ההזדהות...). השפה העכשוית קצת מבלבלת, כי כאשר אנו אומרים "צחק עליו" עלק! אנו הרבה פעמים מתכוונים לעג לו, ואתה צודק, הרבה פעמים זה לא מצחיק! וגם אם זה מצחיק, לפעמים אני צוחק במקרים כאלה בעל כורחי וש לי ביקורת עצמית על כך.

 

[קוזושי]

נראה שזה לא ברור

כאשר אני נהנה מעצם המחשבה על אפשרות של נקמה נסתרת בבוא התור שלי, זוהי הנאה שנובעת מרוע פנימי גם אם הוא לא בא לידי ביטוי מעשי. גם אם זה מצחיק הייתי מתביש לומר כזאת בדיחה, היא מראה על סגנון חשיבה שהייתי מנסה להמנע ממנו. אם באייקידו מנסים ליצור הרמוניה עם בן הזוג והעולם, זה אמור להיות גם באופי ובעדינות הפנימית ולא רק בתנועה של הריקוד עם בן הזוג. אם אני יכול להעלות על דעתי מחשבה כזאת ועוד להנות ממנה זה מראה שלא הפנמתי את סגנון העבודה שהאייקידו חותר אליה.

 

[זאב ארליך]

סלח לי על דברי הביקורת

אני לרוב מעריך מאוד את הדברים שאתה כותב כאן, אך משתמע מההודעה הזו שלך שאתה יודע בהחלטיות רבה מידי מהו אייקידו ומהי משמעותה של הפנמתו. למייטב הבנתי הינך עוסק בעיקר בג'ודו. עד כמה שידוע לי אתה בעל ידע כללי בלבד באייקידו. בוא לא נמהר לשפוט את עומק הפנמתו של האייקידו אצל מורה שעוסק באייקידו כמעט שלושים שנה.

 

[קוזושי]

מצטער אם זאת משמעות דברי

אני כמובן כותב את הדברים מנקודת מבטי האישית, אני לא מתכוון לשפוט אף אחד, אין ספק שאני לא יכול לשפוט אף אחד. אני יכול להגיב לגופם של דברים ולא לגופו של כותב. אני לא מתימר להיות טוב יותר וברור שאם הייתי כותב בפורום בתדירות גבוהה יותר היית מעריך את דברי פחות והיה אפשר להעביר עליהם ביקורת הרבה יותר גדולה.

 

[eytanbm]

אז אצלי זה כך

עדין אני כועס לפעמים כאשר מכאיבים לי. אני חייב לומר שהרצון לנקום לא מתעורר בי יותר בימים אלה (אני מקוה שזה בריא). המילה נקמה היא רק מילה ואין לי אליה יחס מיוחד. בעיקר לא שום בושה להשתמש בה. אני מקוה שזה לא אומר דברים רעים מדי על אופיי ועל עדינותי הפנימית. מה קורה לך כאשר אתה מנסה להמנע מסגנון מחשבה מסוים? ולסיום סיפור זן (מפורסם! ואני מתנצל על הסגנון שלי): שני נזירים הלכו במסע ממקדש אחד למקדש אחר. המסע נמשך ימים רבים. שני הנזירים שוחחו רבות ונהנו איש מחברת רעהו. יום אחד בעת שעמדו לחצות נהר אחד ראו על הגדה ממול אישה נאה מהססת לחצות את הנהר בגלל הזרם החזק. המבוגר מן הנזירים זינק לתוך הזרם חצה את הנהר ונשא את האשה לגדה שמנגד על גבו, אח"כ הצטרף לחברו והם המשיכו במסעם. מאותו רגע, נהיה הנזיר הצעיר יותר מכונס בעצמו והפסיק לשוחח עם חברו המבוגר יותר. כאשר התקרבו למחוז חפצם, שאל המבוגר את הצעיר: "מה אוכל אותך? מדוע אינך שמח לשוחח איתי כמו בהתחלה?" השיב לו הצעיר: "איך יכולת להפר את כל נדריך ולגעת בידיך באישה הנאה ההיא כאשר חצינו את הנהר ההוא?". אמר המבוגר: "אני עזבתי אותה שם על גדת הנהר, נראה לי שאתה עדין נושא אותה בלבך".

 

[דו קרב]

טוב נו, אשה נאה. זן או לא זן.

ולא נדקדק בקוצו של יוד.

 

[Tonjin]

זו דרך אחת ורלוונטית מאד להבין את

המשל שלדעתי מתחבאת בו יותר ממשמעות (או מוסר השכל) אחד.. כיוון אחר שרלוונטי לאמנויות-לחימה כאןהוא הצורך (או אולי רק היכולת, אני לא בטוח..) לשבור או לשכוח את החוקים אחרי שהפנמת אותם והם הפכו לחלק ממך..

 

[eytanbm]

הייתי מבטא זאת כך

כמו ביהדות (אני מקוה! וגם מיחל שלא יתעורר פה קן צרעות נוסף), הקבלה (או הפנמת העקרונות) מאפשרת גמישות ומשחררת מהליכה עיורת ובלתי מתפשרת בתלם כל שהוא.

 

[Tonjin]

או כך...?

"שימו את כל המורים הגדולים באמת בעולם בחדר אחד והם יסכימו על הכל, שימו את התלמידים שלהם בחדר אחד והם יתווכחו על הכל" מצוטט מהזכרון, מיוחס לברוס לי..

 

[eytanbm]

נכון

 

[קוזושי]

מסכים

אני באמת כבר מתחיל להרגיש לא נעים עם כל האשכול הזה, הכל התחיל בתגובה המוגזמת שלי לתחושת חוסר הנעימות שלי מהבדיחה. ובאמת זה יצא מפרופורציות. חסרון של פורום הוא התגובה מוגזמת זמנית וקטנה מקבלת חיים משלה וטופחת על פניך גם כשמצב הרוח השתנה. (-: אני מתנצל על החוצפה שלי.

 

[דו קרב]

עכשיו התור שלי. בצחוק, בצחוק. ../images/Emo3.gif

 

[eytanbm]

עכשיו אתה מגזים בכוון השני

בסך הכל, פרסמתי את הציטטה בפורום כפרובוקציה, כדי לעורר תגובות שונות ולהנות מהתוצאות. זכותך המלאה, בעיני להגיב. והדיון הוא הדיון ובעצם נראה כאילו הוא כבר נגמרץ לא?

 

[קוזושי]

../images/Emo67.gif

 

[isaacl]

האמת איתן

הדיון על הומור הוא דיון חשוב מאוד. וודאי התוספות המעמיקות שלך. הוא חשוב גם מבחינה מוסרית, גם מבחינה אינטלקטואלית ווודאי שמבחינה דידקטית. מהבחינה הזו ודאי יש הבדלים תרבותיים. האם אתה זוכר את הבדיחות של אנדו סנסאי כשהיה בארץ? אני זוכר את האירוניה העצמית שלו, כאשר ניסתה תלמידה אחת לגרום לו לשוחח על "קי".