ציטוט מעניין
וסליחה שאני לא מסוגלת להגיב יותר מדי, שמונה ורבע בערב ואני בדרך למקלחת ולמיטה
זו כתבה מהארץ שקראתי היום (באיחור קל) פשוט כי התעסקתי עם הנושא קצת לאחרונה, ובכל אופן אעתיק את ארבע הפסקאות הראשונות ועוד אחת ואדגיש משפט אחד שבעיני מייצג הרבה מהנאמר בשרשורי הגזענות בשבועות האחרונים, ועוד אחד.
"דנה אולמרט, צחי בוקששתר, גיל חובב, קרן נויבך, דנה ספקטור ועינת פישביין, כולם תושבי השכונות ביצרון ורמת ישראל במזרח תל אביב, ידועים יותר כמי שעוסקים בתחומי התקשורת, הבישול והספרות ופחות בעיסוקם האחר - מברגנים. ואולם, אולי בבלי דעת, הם משתתפים בתנועה רחבה של בני המעמד הבינוני והבינוני-הגבוה, החודרים כיום לשיכונים ושכונות שנבנו בשולי ערים בשנות ה-30 וה-50 בישראל ומחוללים בהם מהפכה בורגנית.
התהליך הזה קיבל את שמו, ג'נטריפיקציה, מאנגלית - ג'נטרי היא האצולה הכפרית הבריטית. הוא מתאר מצב שבו אוכלוסייה מבוססת מגלה שכונה עירונית המאופיינת בפיתוח מפגר ובתושבים במעמד חברתי-כלכלי חלש יחסית, מתיישבת שם, רוכשת נדל"ן ודוחקת אט אט את רגלי התושבים הוותיקים. דוגמה ידועה לשכונה שעברה ג'נטריפיקציה היא נוה צדק בתל אביב (אחרי שלב העיר עבר תהליך דומה). לעומת זאת, בביצרון וברמת ישראל, צמד שכונות במזרח העיר תל אביב, תהליך ההתברגנות בעיצומו והוא מייצר דרמה אתנית ותרבותית, מאבק שהמפסידים והמנצחים בו ידועים מראש.
"זה תהליך אגרסיווי, קונים אותנו בכסף", אומרת יפה שינצקי-כחלון, שהגיעה לשכונה בילדותה עם הוריה ניצולי השואה וחיה בה עד היום. "מגרשים אותנו כמו שעושים לערבים מיפו - גם אם זה לכאורה ברצון". את הדברים האלה אומרת שינצקי-כחלון ממרומי הקומה ה-11 בעיריית תל אביב: היא חברת מועצת העירייה, בעבר מטעם מרצ וכיום מטעם מפלגת העבודה. לדבריה, "אין ניסיון לאינטגרציה מצד החדשים אלא התנשאות".
מ', בן 55, יליד השכונה המתגורר בה עם משפחתו, טוען כי מדובר במאבק בין אשכנזים למזרחים, אבל "האשכנזים כמטאפורה, לאו דווקא מאיפה הגיע מי". הוא אומר: "התברר שהחדשים משדרגים את השכונה; אם הראשונים באו כי לא היה להם גרוש על התחת, אז עכשיו הגיעו 'התורמים לקהילה', שכמו מיסיונרים באפריקה, בטוחים שהם עושים משהו. זו בורגנות של הורות מעורבת וחוגי העשרה ושעות פנאי עם קרמיקה וטאי-צ'י. השכונתיים נמשכים לזה כי יש להם רגשי נחיתות". לדבריו, "האוכלוסייה החדשה תרמה בעיקר לכך שרמת מחירי הנדל"ן עלתה".
ג', בת 38, אם לשתי בנות, באה עם בן זוגה לשכונה לפני כתשע שנים. "זו היתה שכונה של פשע, סמים ומצוקה", היא אומרת, "והוותיקים נתנו תחושה שאנחנו משתלטים להם על המקום". לדבריה, "זו תרבות אחרת - אלה אנשים של צ'כונה. ההבדל הוא לא בין מזרחים לאשכנזים אלא בהבדל תרבותי, בהשכלה.
וסליחה שאני לא מסוגלת להגיב יותר מדי, שמונה ורבע בערב ואני בדרך למקלחת ולמיטה
זו כתבה מהארץ שקראתי היום (באיחור קל) פשוט כי התעסקתי עם הנושא קצת לאחרונה, ובכל אופן אעתיק את ארבע הפסקאות הראשונות ועוד אחת ואדגיש משפט אחד שבעיני מייצג הרבה מהנאמר בשרשורי הגזענות בשבועות האחרונים, ועוד אחד.
"דנה אולמרט, צחי בוקששתר, גיל חובב, קרן נויבך, דנה ספקטור ועינת פישביין, כולם תושבי השכונות ביצרון ורמת ישראל במזרח תל אביב, ידועים יותר כמי שעוסקים בתחומי התקשורת, הבישול והספרות ופחות בעיסוקם האחר - מברגנים. ואולם, אולי בבלי דעת, הם משתתפים בתנועה רחבה של בני המעמד הבינוני והבינוני-הגבוה, החודרים כיום לשיכונים ושכונות שנבנו בשולי ערים בשנות ה-30 וה-50 בישראל ומחוללים בהם מהפכה בורגנית.
התהליך הזה קיבל את שמו, ג'נטריפיקציה, מאנגלית - ג'נטרי היא האצולה הכפרית הבריטית. הוא מתאר מצב שבו אוכלוסייה מבוססת מגלה שכונה עירונית המאופיינת בפיתוח מפגר ובתושבים במעמד חברתי-כלכלי חלש יחסית, מתיישבת שם, רוכשת נדל"ן ודוחקת אט אט את רגלי התושבים הוותיקים. דוגמה ידועה לשכונה שעברה ג'נטריפיקציה היא נוה צדק בתל אביב (אחרי שלב העיר עבר תהליך דומה). לעומת זאת, בביצרון וברמת ישראל, צמד שכונות במזרח העיר תל אביב, תהליך ההתברגנות בעיצומו והוא מייצר דרמה אתנית ותרבותית, מאבק שהמפסידים והמנצחים בו ידועים מראש.
"זה תהליך אגרסיווי, קונים אותנו בכסף", אומרת יפה שינצקי-כחלון, שהגיעה לשכונה בילדותה עם הוריה ניצולי השואה וחיה בה עד היום. "מגרשים אותנו כמו שעושים לערבים מיפו - גם אם זה לכאורה ברצון". את הדברים האלה אומרת שינצקי-כחלון ממרומי הקומה ה-11 בעיריית תל אביב: היא חברת מועצת העירייה, בעבר מטעם מרצ וכיום מטעם מפלגת העבודה. לדבריה, "אין ניסיון לאינטגרציה מצד החדשים אלא התנשאות".
מ', בן 55, יליד השכונה המתגורר בה עם משפחתו, טוען כי מדובר במאבק בין אשכנזים למזרחים, אבל "האשכנזים כמטאפורה, לאו דווקא מאיפה הגיע מי". הוא אומר: "התברר שהחדשים משדרגים את השכונה; אם הראשונים באו כי לא היה להם גרוש על התחת, אז עכשיו הגיעו 'התורמים לקהילה', שכמו מיסיונרים באפריקה, בטוחים שהם עושים משהו. זו בורגנות של הורות מעורבת וחוגי העשרה ושעות פנאי עם קרמיקה וטאי-צ'י. השכונתיים נמשכים לזה כי יש להם רגשי נחיתות". לדבריו, "האוכלוסייה החדשה תרמה בעיקר לכך שרמת מחירי הנדל"ן עלתה".
ג', בת 38, אם לשתי בנות, באה עם בן זוגה לשכונה לפני כתשע שנים. "זו היתה שכונה של פשע, סמים ומצוקה", היא אומרת, "והוותיקים נתנו תחושה שאנחנו משתלטים להם על המקום". לדבריה, "זו תרבות אחרת - אלה אנשים של צ'כונה. ההבדל הוא לא בין מזרחים לאשכנזים אלא בהבדל תרבותי, בהשכלה.