הטוב ינצח
פרידריך הגל נותן למושג ה"טוב" פרספקטיווה חדשה בהקשר של הכיוון שאליו הולכים הדברים, כאשר הציטוט הידוע הוא "רוח ההיסטוריה הרוכבת על הסוס" שבו הוא מתכוון שלטווח ארוך מגמת התפתחות העולם לוקחת את מעשי האנשים לכיוון אחר ממה שהם התכוונו, המצביא אולי רוצה לכבוש למען התהילה אך בדרך הוא מפיץ רעיונות של קידמה ומאיץ התפתחויות של חברות. הגל האמין שהכיוון ארוך הטווח של ההיסטוריה הוא של קידמה, ומתוך כך ניתן להבין שהטוב ינצח. קרל מרקס (חסידו של הגל) הלך בדרך הזאת אבל בכיוון משלו כשהוא כותב על הדטרמיניזם של ההיסטוריה: ההתפתחות של מעמד הפועלים לעבר ההתנתקות מהשיעבוד, דרך מלחמת המעמדות והדיקטטורה של הפרולטריון, היא בלתי נמנעת ואפילו אין צורך להטיף לה (בניגוד לפרשנות העממית שמבינה אותו כמטיף למהפיכה), ומתוך כך אמירות כמו "אין לפועל מה להפסיד אלא את שלשלאותיו" הן אמירות אופטיומיות שמצביעות על הטוב המנצח אשר בוא יבוא. ז'בוטינסקי האמין גם הוא בניצחון הטוב, ובניגוד לחלק מממשיכי דרכו הוא ראה את העתיד כולל את חיי השיתוף בין העם היהודי לתושבי האזור הערבים: "שם ירווה לו משפע ואושר בן ערב, בן נצרת ובני כי דגלי דגל טוהר ויושר יטהר שתי גדות ירדני" אלה דוגמאות לאמונה בניצחון הטוב בניגזרות נתונות שלו ביחס לכל הוגה דעות. דוגמאות של אמונה בניצחון הטוב באשר הוא (כפוסטולט) אני מוצא רק בהקשרים דתיים (עושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום עלינו, צדיק וטוב לו, יגור זאב עם כבש), ואני שולח אותך לכתת את רגליך בחזון ישעיהו, "משלי", "תהילים", ופסוק הסיום של "קוהלת".. יש מזה גם לא מעט בסידור התפילות