ציון סופי בתואר שני

ציון סופי בתואר שני

ערב טוב מעדיפה לכתוב את ההודעה בשם אנונימי.
נבחנתי היום על עבודה התואר השני שלי.
הציונים שלי הן במהלך הקורסים והן בתואר ראשון היו מעל 95 (בטכניון) בהגנה ובציון סופי על התזה קיבלתי בסביבות ה-70. הבוחנים שאלו על דברים שהמנחים שלי בכלל לא העירו לי עליהם במהלך הדרך. למען האמת אני מרגישה שאת רוב התזה שלי עשיתי לבד. לפני ההגשה תיקנתי את כל מה שהמנחים שלי אמרו לי (זה היה בעיקר הערות על מלל ולא על תוצאות או תאוריות) , ואני ממש מיואשת. לא נראה לי שיש לי מה לעשות בנידון (זה הטכניון לא חושבת שיש למי לערער ולא חושבת שהערעור יתקבל)ואני מרגישה ממש מאוכזבת, ברור לי שהציון הזה לא משקף רבע מהיכולות והרמה שלי , אומנם כרגע אני לא רוצה דוקטורט אבל גם אם ארצה בעתיד (נגיד בעוד 5 שנים) לא נראה לי שאוכל. בנוסף לכך כול מי שדיברתי איתו אמר לי "שכולם מקבלים בין 90 ל95 וש- 89 נחשב נמוך" קיצור אני מרגישה כמו המטומטמת היחידה. מה לדעתכם אני צריכה או יכולה לעשות?
 

L Bloomer

New member
חיבוק ענק


אני ממש לא יודעת מה אפשר לעשות, ואם יש מה לעשות, אבל האינטואיציה שלי אומרת לדבר עם המנחים. זו בהחלט גם בעיה שלהם (לא מפני שכתבת שהם לא היו מספיק מעורבים, אלא מכיוון שהם חתומים על התזה הזו כמנחים).
אומר בזהירות המתבקשת - אין לי מושג מה התחום והוא בוודאי לא התחום שלי - שייתכן שיש כאן רשלנות של המנחים, אבל ייתכן גם שיש כאן חילוקי דעות עקרוניים. אזכיר מהעבר הרחוק מקרים שבהם עבודות איכותניות במדעי החברה נפסלו "מחוסר מדגם מייצג" (=הבוחנים לא היו אמונים על המחקר האיכותני).
חזקי ואמצי, ואל תשכחי שהציון הוא על התזה שלך, לא עלייך.
 

tibia2014

New member
קשה אך לא סוף העולם

אני מבינה ומזדהה איתך, ואין תחושה יותר קשה מחוסר הערכה והוקרה לעבודה קשה במיוחד לאור תיאורך שהועדה איגפה את המנחים.

אני לא מכירה את כל הפרטים ואת התחום אבל מנסיני הדל והמועט למדתי שהחלק הארי בסטודנטים שלא מצליחים תלוי בהכשרה מחורבנת שהם קבלו במהלך הדרך.

אני מבינה שעכשיו זה נראה כאילו העולם הגיעה לקיצו וכל ההשקעה שלך ורעיונות על העתיד ירדו לטמיון, אבל זה לא המצב, יש עוד הרבה חים והמון הזדמנויות אחרות.

את חייבת לשוחח עם המנחים ולהבים איפה עם עומדים ומה בדיוק קרה שם. לאחר מכן אני ממליצה לברר עם המזכירויות הרלוונטיות מה נוהל הערעור (אם קיים), ולבסוף לנסות לקבוע עם ראש החוג/ מכון/ מחלקה או עם האחראי.ת לתואר שני אצלכם ולברר מיצוי אופציות.

דבר אחרון לגבי תחושת חוסר ההערכה העצמית.
גם אצלנו יש מבחן אימתני במהלך התיזה ותמיד את שומעת ש"כולם מקבלים מעל 90".... אל תשכחי שמי שמדבר אלו בעיקר הדוקטורנטים שנשארו במסלול והוציאו ציונים גבוהים. עם הזמן וההיכרות עם עוד אנשים מגלים פתאום שזה לא מדוייק ש"כולם מקבלים מעל 90..." והנה כבר יש רשימה מכובדת של אנשים (חלקן עם קרירות מרשימות בתחום) שקבלו ציונים נמוכים בהרבה מממוצע של 95.

שיהיה בהצלחה!
 
קודם כל, אני מאד מאד מצטערת שאת יוצאת בהרגשה כזו מחורבנת.

אני לא בדיוק יודעת מה הלך שם. לצערי אני חושבת שבאמת הציון הוא מאד נמוך ובעצם אומר שהם לא מאשרים לך מעבר לדוקטורט. אני לא ממש מתמצאת בעניני ערעור על הבחינה ועל הציון שלה, כי מעולם לא שמעתי על דבר כזה, אם קיים. אני אתן לך רק קצת אינסייט לתוך מה שקורה בבדיקת התזה ובבחינה (ואני לא יודעת מה קרה אצלך, כמובן, אבל את יכולה לשאול, אם תרצי).
קודם כל, יש לי קריטריונים ברורים לבדיקת התזה. חלק ניתן על צורה ומבנה, ובדיוק עכשיו נתתי למישהו ציון יחסית נמוך בתזה בגלל שהמבנה היה לא נכון - חלקי מבוא הופיעו בתחילת התוצאות וכד'. זה ענין חשוב משום שלכתיבה מדעית בתחומים של הנדסה ומדעים מדויקים, בתחומים שקרובים אלי לפחות, יש מוסכמות מאד ברורות, שסטייה מהן היא מאד בעייתית מכל מיני בחינות שהחשובה שבהן היא שזה אומר לי שהמנחה שלו לא עבר כפי שצריך על העבודה שלו. הבעיה היא שבחירת המנחה היא מאד חשובה כי הוא יכול להזניח את הסטודנט, ואולי זה מה שקרה לך.
אם התזה עצמה כתובה לא נכון, יכול להיות שגם המחקר עצמו היה לא נכון, לא מדויק או כלל בעיות אחרות. זה נכון שהסטודנט אמור לקבל הנחיה כדי שבדיוק זה לא יקרה, אבל הוא גם אמור להיות בשלב זה ביקורתי מספיק כדי להפעיל שיקול דעת. לצערי, אם את מרגישה שעשית את רוב התזה שלך לבד, יכול מאד להיות שזה בדיוק מה שהיה ושלכן גם הציון הנמוך מוצדק. אני לא יודעת אם יש כאן על מה לערער.
&nbsp
לפחות אצלנו, את התזה אני אמורה לבדוק ולתת ציון לפני שאני יודעת מי הבוחנים האחרים. לאחר מכן, נקבעת הבחינה ואז יש ציון נפרד לבחינה. אצלנו לפחות, בבן גוריון, המנחה נמצא בבחינה וגם הוא נותן ציון. היה לי מקרה, שיצאתי ממנו מזועזעת, של סטודנטית שהגישה עבודה גרועה מאד. חלקה היתה כמעט מועתקת מויקיפדיה, והיא טעתה בתיאור המכשיר העיקרי שאיתו עבדה (למשל, תיארה באופן מפורט את ההיסטוריה של ניו יורק כשהיא מדברת על פריז, כדי להסביר את גודל הטעות). היא טעתה באנליזה של התוצאות, שהיו בתחום המומחיות שלי אבל בשביל להבין אותם נדרשה רמת ידע מינימלית וקצת הגיון פשוט. ובסופו של דבר, היא לא הבינה למה שום דבר לא מתרחש כפי שציפתה ולא היה לה שום הסבר. הכשלתי את התזה שלה. פחות או יותר ביקשתי ממנה לזרוק את הנתונים שלה ולעשות מדידות חדשות לחומרים שהכינה, והצעתי תוכנית עבודה (של יום או יומיים של עבודה) של מדידות רלבנטיות שיתנו מידע מדויק. הצעתי עזרה לנתח את התוצאות. התזה חזרה אלי אחרי שלושה חודשים עם תיקוני טקסט בלבד, כשהתוכן הבעייתי עדיין שם. התלבטתי אם בכלל להעביר אותה, ובסוף (תוך התיעצות) העברתי אותה בציון נמוך. היה לי מאד לא נעים לפגוש את המנחה שלה במבחן. הוא היה מאד חביב אלי, וברגע שהיא יצאה מהחדר הוא אמר לנו, לבוחנים, שמגיע לה ציון מאד נמוך. היא באמת עשתה רושם מאד רע בבחינה, וכל ההערות שכתבתי לה לא הוטמעו והיא לא הבינה אפילו את הביקורת, אבל המנחה שלה פשוט קטל אותה. הוא אמר שהיתה סטודנטית נוראית ושהוא רק רוצה שהיא תסיים כבר.
אני עד היום לא מבינה בדיוק מה קרה שם, ביניהם. היא לא היתה מוכנה לבחינה, לא היה לה ידע מינימלי ששייך לתואר ראשון בתחום וגם במה שהיא עשתה נראה כאילו מישהו אחר היה הטכנאי שלה רוב הזמן. ובכל זאת, היה לה ציונים גבוהים מאד בקורסים. גם לאחר שקיבלה בתזה ובהגנה משהו כמו 65, עדיין היה לה ממוצע שמאפשר לה קבלה לדוקטורט. המנחה שלה התחנן שנוריד עוד כדי שלא תוכל להתקבל לדוקטורט.
&nbsp
אני לא יודעת אם המנחים שלך הזניחו אותך, או ממש הזיקו לך. בכל מקרה, אני לא יודעת אם אפשר לערער על כזה דבר. ציון כזה הוא מאד חריג. אולי מישהו חיסל איתם חשבונות דרכך? למרות מה שאפשר לחשוב, זה די נדיר. ברור לי שאת לא מסכימה עם הציון, אבל הוא לא ניתן על היכולות והרמה שלך, אלא הוא ניתן על הרמה של התזה ושל הבחינה, ואת כנראה באמת הגעת לא מוכנה. יכול להיות שהמנחים שלך חיצוניים, למשל בתעשיה? בגלל שאצלנו גם זו בעיה - הרמה של ההנחיה בחוץ יכולה להיות מצוינת ויכולה להיות גרועה מאד, ולא תמיד המנחה הפנימי בכלל מתעניין בעבודה ומשמש רק כחותמת גומי. בנוסף, המנחים החיצוניים לעתים קרובות לא יודעים מה נדרש במחלקה, והרבה פעמים יש לי הרושם שאנשים כאלה עושים תואר בשביל התוספת במשכורת באחד ממקומות העבודה הממסדיים.
&nbsp
בנוסף, לא אמרת מה היה הטון בבחינה, מה אמרו המנחים שלך מאוחר יותר, מה היה סוג השאלות שעליהן לא ידעת לענות ומה היתה הביקורת כלפי העבודה, האם הבוחנים מהתחום שלך?. מהנסיון האישי שלי רוב הסטודנטים אפילו בסוף המסטר לא יודעים לכתוב תזה, לא יודעים לתכנן ניסוי, לא יודעים לנתח תוצאות באופן ביקורתי. היית צריכה לקבל הרבה עזרה בדרך, והשאלה היא מה קרה שהגעת למצב שאת מגישה עבודה שכנראה והיא לא ברמה המתאימה.
&nbsp
אני ממש עצובה בשבילך שככה זה נגמר, אחרי כל המאמץ, וכמה שזה מתסכל שחשבת שהכל בסדר וזה התפוצץ לך כך בפנים.
 
טוב דיברתי עם המנחה

לא באתי בגישה מתנצחת אלא להבין מה באמת היה . ציינתי שאני תמיד ההיתי סטודנטית מצטיינת ואני באמת לא חושבת שזה משקף את הידע

מה שהצלחתי להבין ממנו היו כמה דברים:
* לדעת הבוחנים (במיוחד אחד מהם) העבודה לא הייתה מספיק מחקרים וטובה, ואחד מהם נתן ציון נכשל. חשוב לציין שהרמה המחקרית או מה כן ציפו לראות לא היו ידועים לי שכן לאורך כל הדרך לא קיבלתי פייטבק מהמנחים שלי שמשהו לא בסדר או לא תקין. (ופניתי אליהם בקביעות.. בד"כ ההיתי רודפת אחריהם).
* ששאלתי את המנחה שלי למה לא אמרו לי כלום, ולמה מראש הם לא אמרו לי "תשמעי זה לא עומד בדרישות את צריכה יותר לשפר... " הוא לא הגיב.
* לדעתו לא אוכל להתקבל לדוקטורט בטכניון לעולם. שוב נגיד בעוד 5 שנים אני ארצה דוקטורט עכשיו לנצח האופציות חסומות בפני?
* אין אפשרות לתקן, אין אפשרות לשפר, אין אפשרות לערער(לא שיש למה, יתכן והבודקים צודקים), אין אפשרות לתזה נוספת ואין אפשרות לכלום. לאף אחד זה לא נראה חשוב שתלמידה שקיבלה ציונים 95 ומעלה גם על המחקר מקבלת כזה ציון.
אני ספציפית על סף יאוש מה אתם אומרים לעשות?
 

ayulli

New member
זה לא כל כך בקטע של ״מה לעשות עכשיו״ ספציפית

אבל אני חושבת שלפני הכל שווה לך לשאול את עצמך מה, בדיוק, את רוצה: את רוצה את האופציה לדוקטורט? את חושבת ברצינות לעשות דוקטורט? את רוצה דוקטורט במובן של תעודה ביד, או שבוער לך לעשות את התהליך המחקרי שמוביל אליה ואת לא רואה את חייך בלעדיו? אני שואלת כי יש הבדל יסודי בין להיות תלמיד בתואר הראשון, ואפילו תלמיד טוב, לבין להיות חוקר עם תואר שלישי. המאסטר, להבנתי (המוגבלת, כי אין לי) הוא מין מקום שבו אפשר להתנסות ולהבין מי משתי ההגדות (תלמידה או חוקרת) מתאימה לך יותר. ממה שאת רוצה לעשות, לדעתי, בסופו של דבר ייגזרו הצעדים האופרטיביים שאת יכולה ומוכנה לעשות.
&nbsp
כך או כך, ומה שלא תבחרי, אני מאחלת לך הרבה בהצלחה, והמשך דרך חלק יותר.
 

just Orli

New member
שום דבר הוא לא לנצח

אם התזה הזו לגמרי הלכה לפח את תמיד יכולה לעשות תואר שני נוסף כהשלמה לדוקטורט, או פשוט מסלול ישיר לדוקטורט, שם או במקום אחר (אפילו בחו"ל, שם בכלל לא מכירים בקונספט התואר השני בחלק מהמקומות). אולי זה גם בתחום אחר שיעניין אותך בעוד חמש שנים. יכול להיות שלא יהיה קל לשכנע מנחה פוטנציאלי למה כדאי לו לקבל אותך אחרי הסיפור הזה, אבל גם בהחלט יכול להיות שמישהו מהמרצים שלך (כעת או בעתיד) מאוד יעריכו אותך ו/או יבינו שזה לא היה לגמרי באשמתך, או שפשוט תסבירי שלמדת מהטעויות שלך, ואם הפעם גם תבחרי מנחה מתאים יותר - יכול מאד להיות שהסיפור יהיה שונה לגמרי. כל זה בהנחה שבאמת תרצי דוקטורט בעוד כמה שנים - אני מבינה שכרגע השאיפה הזו היא תיאורטית? אין ספק שהמצב מאכזב ולא הוגן וקשה לקבל ציון כזה אחרי עבודה כל כך קשה, ואני באמת לא יודעת מה אפשר לעשות מבחינת ערעורים וכו', אבל רק כדי להרגיע טיפה - המון פעמים אמרתי לעצמי בחיים ששביל כלשהו נחסם לנצח וזהו, וזמן מה אחר כך התברר שיש המון דרכים עוקפות והוא גם לא היה חסום כמו שנדמה. אז אם באמת תרצי דוקטורט והמחקר בוער בעצמותייך, לא המנחה האדיש והמזניח מהתואר השני הוא זה שיעצור בעדך.
 
העצה שלי מה לעשות היא לחכות (כרגע)

את כרגע בסערת רגשות, אבל אין שום צורך לעשות משהו בזריזות. כל פתרון שהוא יהיה כזה שידרוש מחשבה עמוקה מצדך, ואולי גם פגישות עם אנשים. יתכן מאד שאפילו שינויי תפקידים בפקולטה יעזרו לך בשלב מאוחר יותר. הבעיה היא שבסערת הרגשות שלך, את עלולה לעשות לעצמך נזק. אני ממש מציעה לך קודם כל לנסות להתנתק ולחזור עוד חודשיים שלושה לשאלה הזו, בינך לבין עצמך. חשוב לי גם להדגיש לך שוב שהציון הזה לא בודק את רמת הידע הכללי שלך. הוא בודק את איכות העבודה המחקרית שעשית, ויתכן שהיא לוקה בחסר. תנסי שלא להשליך מהציון הזה על הרמה האישית שלך, על יכולת הלימוד שלך או על הידע המקצועי שלך בתחום שלמדת, ולא לחשוב שזה משקף *אותך*.
&nbsp
מכל הסיפור שלך, אני בעיקר מופתעת מזה שלא הרגשת במהלך הבחינה את הביקורת ונשמע שהיית ממש מופתעת מהציון בסוף. בדרך כלל כבר במהלך הבחינה את יכולה להבין בדיוק מה הביקורת של הבוחנים והציון ישקף את הנקודות שהם התייחסו אליהם במהלך הבחינה. בדרך כלל קוראים לסטודנט בסוף הבחינה ומסבירים לו איפה נקודות החולשה, כדי שיבין מדוע לדעתנו הורדת הציון מוצדקת (או, במקרים יותר משמחים, מה אהבנו ואיפה נקודות החוזק שהראה בבחינה ובעבודה הכתובה). גם הדברים שנאמרו לך על ידי המנחה הם מאד דלים. לא ברור מדוע העבודה לא היתה מספיק טובה - התוצאות עצמן? ניתוח התוצאות? היה חסר ניסוי בקרה? המסקנות לא מעוגנות במציאות? להגיד באופן כללי שהרמה לא היתה מספיקה זה מאד מוזר ועד כה לא נתקלתי בזה. אם אני אכן צודקת, ואת הופתעת או לא הצלחת לדלות ממנו את מהות הבעיה, אז אני חושבת שאת צריכה לחשוב על זה. יכול להיות שאת לא ממש מצליחה להבין איפה מופנית אליך ביקורת ויש משהו בתקשורת איתך שהוא לא יעיל. כדאי לבדוק את זה בינך לבין עצמך ולעבוד על זה. (אני לא מאשימה אותך, אבל דברים כאלה מלמדים אותנו משהו על עצמנו, לפעמים, למרות שזה כואב).
&nbsp
ידוע לך שבקורסים לתואר שני ושלישי יש אינפלציה בציונים? אצלנו ממוצע 95 בקורסים איננו נדיר (לצערי!). העובדה שהמנחים שלך לא היו מעורבים מספיק היא ממש מצערת. אם את שואלת מה ניתן לעשות, אז כנראה שיש לכם גוף של לימודי מוסמכים שיש בראשו מישהו בכיר אקדמית שאפשר להתלונן בפניו על הנקודה הזו ורק עליה - שהמנחים שלך לא היו צריכים לאשר ולהנחות מחקר שבוחן אחר חושב שהוא כל כך גרוע מבחינת המתודה שצריך להכשיל אותך, ושיש כאן הענשה של הסטודנט על ליקויים בהנחייה, ושלא יתכן שרק את נדרשת להתמודד עם ההשלכות. אם את שואלת מה כדאי לעשות, אני לא בטוחה שזה הדבר הנכון לעשות. זה יגרום להרבה מאד אי נעימות, ואם לאנשים האלה יש נגיעה למקום העבודה הנוכחי שלך, זה יכול לעשות ממש נזק. לפעמים זה שווה את זה, ולפעמים לא. יש מצב לא רע, שאם תגיעי שוב לפקולטה עוד כמה שנים במטרה לעשות דוקטורט, תמצאי את עצמך פתאום בפני אנשים אחרים, ואז תוכלי לומר להם שאת חושבת שהיתה בעיה מאד רצינית באופן ההנחיה ושלדעתך מגיע לך לנסות שוב. יש בהחלט מקרים שמנחים מסוימים ידועים בבעייתיות מול סטודנטים וככל שהזמן עובר כולם יודעים שיש בעיה ספצפית איתם, וזה יעזור לך. קחי בחשבון שגם אם תרצי לחזור לדוקטורט, הדבר הראשון שתצטרכי לעשות זה למצוא לך מנחה, ואם המנחים הנוכחיים שלך מקושרים טוב בפקולטה זה יהיה קשה. אני כן יכולה לראות מצב שבו יהיה לך יותר קל לעבור למוסד אחר. לכל מטרה אחרת בחיים שלך, מספיק שתצייני שיש לך תואר שני. בדרך כלל לא תדרשי למסור את הציון וזה גם לא רלבנטי. זה קצת כמו רשיון נהיגה- ברגע שיש לך, זה לא משנה באיזה טסט עברת.
 
ככה

במהלך הבחינה כבר הרגשתי בבעיה לא אמרתי שהבחינה הלכה טוב, בסוף לא הסבירו לי את הבעיות רק אמרו ציון. הכוונה הייתה שבכל ה3 שנים האחרונות לא קיבלתי הערות מהמנחים שלי על המחקר.

אני פשוט יוצאת עם אוגמת נפש שסתם בזבזתי את הזמן שלי .
 

אור302

New member
מדברייך נשמע כאילו יש כשל מהותי במערכת עצמה

למה לא מכשילים סטודנטים בשלב מוקדם יותר? למה יש פער ניכר כל כך בין היכולות הנדרשות בקורסים לבין אלו הנדרשות בתזה ואין איזה שלב מתווך? למה המנחה עצמו לא זורק תלמידים מכל המדרגות במקום להשלות אותם שיש להם סיכוי? למה לא ניתן לשנמך סטודנט לתואר שני בלא תזה - אם לא זורקים אותו בכלל?
&nbsp
אם לכל הפחות המנחה היה מנסה לגונן על המונחה - ניחא. אבל אם גם המורה קם על התלמיד מבלי להתבייש בכללל שרמת התלמיד משקפת את רמת המורה, יש לנו בעיה. מנחה שלא מרגיש את הצורך לגונן על המונחה שלו, או שאין לו האומץ כי הוא הרגיש שהוא עצמו נשפט פה לשלילה - לא צריך להנחות.
&nbsp
מה שכן, זה טוב שיש פער בין ציון עובר לציון קבלה לדוקטורט. זה מאפשר איזה פתרון ביניים. מאידך, אולי זה מה שמעודד את הבעיה.
 
זה לא כשל, זה ההבדל בין הדיסיפלינות וספציפי למדעים ניסויים

ואני הרבה פעמים מופתעת כשאני קוראת מה "אתם" כותבים. במדעים מדויקים (כימיה, פיזיקה) במדעי הטבע ובהנדסה, הקורסים מלמדים ידע תיאורטי והלימוד שלו לא נותן כלום מחווית המחקר אחר כך. אנסה לתת דוגמה מלימודי נהיגה - אדם יכול ללמוד תיאוריה של תמרורים, פסיכולוגיה של נהגים, מכניקה של מבנה המנוע, אבל לא לדעת לנהוג. הוא אפילו ישב ליד הנהג כמה פעמים, אבל הוא לא ידע לנהוג. זה מצבו של סטודנט שסיים אצלנו תואר ראשון, פחות או יותר.
&nbsp
מטרתו של התואר השני היא לימוד שיטות מחקר. קודם כל, איך עובדים במעבדה. איך מפעילים את הציוד, שבמשל שלי יהיה שקול ללימוד הטכני של הנהיגה ברכב. במהלך התואר השני אנחנו מרחיבים ומלמדים איך לנהוג בתנאי הדרך, איך להשתלב בתנועה, מה לעשות במקרה של מכשולים בכביש, שזה גם כן חלק מנהיגה. אם כמנחה אני אמעל בתפקידי, אזי הסטודנט שיצא תחת ידי ידע אך ורק לנהוג טכנית ברכב, אבל הוא יהווה סכנה לו ולאחרים בכביש. בוא נאמר, שהוא ישאר ברמה של תלמיד נהיגה בזמן הטסט...
לעומת זאת, סטודנט טוב לתואר שני אמור לסיים כשהוא יודע לנהוג היטב ברכב, לתת תחושת בטחון למי שנוסע איתו ולהתמודד עם כל מיני דברים בלתי צפויים אחרים (גשם, מכונית תקועה בצד הדרך, תקלה טכנית ברכב שלו). עכשיו, כשיש לנו אדם מוכשר ומיומן, הוא יכול לגשת לדוקטורט ולחשוב מה הוא עושה עם הכלים שרכש, עכשיו כשאנחנו יודעים שהוא מבין איך צריך להתנהל.
&nbsp
השלב הזה הוא שלב קריטי. לא משלים אף אחד, אבל יש בהחלט אנשים שבמהלך הדרך מתגלה ששתי היכולות הללו - לעבוד במחקר או לעשות קורסים, לא חופפות אצלם. כולנו חזקים במשהו אחד לעומת אחר, ולפעמים יש אי שיוויון די דרמטי בין היכולות. לעומת זאת, במקרים אחרים, כמו שתואר כאן, יש רושם שאף אחד לא כיוון ולא לימד והסביר. הנחיה היא הוראת הדרך, וזה בדיוק מה שחסר כאן - להתוות את הדרך. יש מצבים שבהם המנחה אשם, ויש מצבים שבהם המונחה אשם, ויש מצבים שיש אי התאמה קטסטרופלית בתוך הזיווג הזה. אני יכולה להגיד שלא קל לומר למישהו, שאתה מפסיק את העבודה שלו. בהרבה מקרים אנשים עושים תואר שני אבל לא מצטיינים, וזה גם בסדר, אבל העבודה לא נכשלת.
&nbsp
הדבר החשוב מתוך זה, וכתבתי את זה בכמה שרשורים אחרים, זה להבין שהתהליך הזה לוקח זמן ואינטרקציה בין המנחה לבין הסטודנט, או לפחות בין הסטודנט ובין סטודנטים אחרים בקבוצה. לעשות תואר כזה תוך כדי עבודה זה קשה מאד, ולעתים קרובות הרמה שלו נמוכה יותר בגלל הקוצר בזמן ובגלל חוסר הפידבק עם אחרים במהלך העבודה שלא מאפשר לתקן תוך כדי תנועה.
&nbsp
כמו שאמרתי, כשדבר כזה קרה מסביבי (הכוונה לסטודנט שלא מתקדם כמו שצריך מכל סיבה שהיא), הגישה הכללית היא לעזור לסטודנט לסיים תוך כדי הצבת תוכנית עבודה נוקשה יחסית מ"למעלה". אנחנו קוראים לזה "חילוץ" וזה נעשה כדי לאפשר לסטודנט כזה לסיים באופן מכובד. כבר קרה לי שאמרתי למישהו (לא בארץ) שאחרי המאמץ לסיים אולי כדאי שישקול לא להמשיך לדוקטורט. רק במקרים שגם חילוץ לא מתאפשר, מפסיקים מישהו באמצע, בדרך כלל כשמרגישים שהוא לא יצליח לעמוד אפילו בזה. לעומת זאת, עם מישהו הולך איתי עד הסוף, יש לי תחושת אחריות לזמן ולמאמץ שהוא השקיע ואני רוצה באמת לתמוך בו, אפילו אם בסוף אומר לו שלדוקטורט לא נוכל להמשיך.
 

אור302

New member
אבל למה אין קשר בין קורסים למחקר?

הרי לומד תלמיד את הפעלת המעבדה? האם אין קורסים העוסקים בניסיון מעשים במעבדה שבהם התלמיד עורך מעין מיני-ניסויים? אני מניח שזה קורה כבר בתואר ראשון במידת מה, אבל ודאי בתואר שני.
&nbsp
אגב, ההבדלים בין התחומים אולי קטנים מן הנראה. יש הבדל משמעותי בין עבודת מחקר במדעי הרוח שכוללת עבודת ספרייה או ארכיונים, לבין כתיבת מחקר במסגרת החממה הביבליוגרפית של קורס נתון. זה גם נוגע לניסוח שאלות המחקר.
&nbsp
&nbsp
שנית, למה לאפשר למישהו "לסיים באופן מכובד"? מסיבות של רחמנות? למה לא לחתוך פשוט כאשר מסתבר שהתלמיד לא עומד בדרישות? וזה מחזיר לשוב לעניין הפער בין הקורסים למחקר עצמו: אם הקורס היה מדמה במידת מה את המחקר, התלמידים היו מסתננים כבר בקורס. אגב, אם התלמיד מצטיין בקורסים אבל לא במחקר - במדעי הרוח ישנו תואר שני ללא תזה שמציע פתרון לעניין. האם זה קיים במדעים?
 
לא. תלמידים לא לומדים להפעיל דברים במעבדה.

יש להם קורסים מאד מוגבלים במעבדות מכיוון שזה יקר מאד וגם פחות יעיל כי כל אחד צריך לדעת להפעיל ציוד אחר. במקצוע הספציפי שלי עלות השימוש בציוד היא כאלף ש"ח לשעה. (בלי לדבר על חומרים וכד'). בביולוגיה עלות של חומרים לניסוי בודד יכולה להיות עשרות אלפי ש"ח!. בנוסף, יש עניין של זריזות ידיים ואימון. הידע שהם מקבלים מהמעבדות הוא שווה ערך ללשבת ליד ההורה שלך כשהוא נוהג. זה הכל. יש מעבדות מתקדמות שמאפשרות לימוד יותר אינטנסיבי, אבל זה קורס בחירה והוא יכול להיות 10 שעות בשבוע (ואז יש לנו מדריך לשני סטודנטים, תחשוב על כמות כוח האדם הנדרשת!). בשביל לעשות ניסוי אחד במעבדה הספציפית שלי צריך יום עבודה לניסוי עצמו, ועוד בערך שלושה שבועות לאפיון בחמישה שישה מכשירים שדורשים הכשרה של מס' חודשים כל אחד. יש ניסויים שטסים בשבילם לחו"ל, למכשיר ספציפי.
&nbsp
ההבדל העיקרי במעבדות הוראה זה ששם הסטודנט חוזר על ניסוי שהפרוטוקול שלו ידוע והתוצאה שלו ידועה. במחקר כל הענין הוא התכנון של הניסוי כדי להחליט איזה דברים צריך לעשות כדי לבטוח בתוצאה. זה בדיוק מה שאין בכלל בתואר ראשון. כל המטרה של תואר שני, בסביבה שלי, היא ללמד את הרובד הנוסף של עבודת המעבדה, אבל לא כל אחד יכול להמשיך לדוקטורט, וזה גם בסדר. זו גם הסיבה שבהרבה מקומות בתעשיה יש עבודות שונות לחלוטין לבוגרי תואר שני ודוקטורט. בעלי דוקטורט יעשו מחקר, בעלי תואר שני יעשו עבודת ניהול של מעבדה רוטינית בלי תכנון מחקר (זו הכללה כמובן, אבל זה בערך הכיוון). למעבדות מתקדמות ידרשו בדרך כלל בעלי דוקטורט.
&nbsp
לסיים באופן מכובד: כאשר הסטודנט עושה כל מה שמבקשים ממנו אבל לא מצליח לעשות את הקפיצה כדי להיות עצמאי. זה בדיוק "עולה כיתה אבל לא בבית ספרנו" ואני בעד שיהיה סינון בכל אחד מהשלבים, כמו גם בשלב הצעת המחקר לדוקטורט. במאמר מוסגר אומר, שיש את אותה הבעיה בדיוק במעבר להיות פוסט דוק מוצלח, ואחר כך בזמן הצעת המחקר למשרה באקדמיה. בכל שלב יש אנשים שמצליחים מאד בתוך השלב, אבל שמתקשים באספקט מסוים וזה מכשיל אותם במעבר הלאה. למשל, מועמד למחלקה שמציג עבודה שאין בה רעיון וחזון לעתיד אלא רק השלב הבא במחקר שלו מהפוסט.
 

אור302

New member
האם הציון על התזה כתוב בתעודה?

הרי על דיפלומה אין ציון. מה מונע מתלמיד שסיים באופן מכובד ולא יותר ליצור רושם שהוא בעצם איש מעבדה מוצלח?
 

Mickey מאוס

New member
חוויה ממש לא קלה


מקווה שהתאוששת קצת.
גם אני צריכה להגיש את התיזה בקרוב ומניחה שהייתי מגיבה ממש קשה לדבר כזה. תודה לאל שבעברית אין צורך בהגנה על התיזה.
זה מוכיח עד כמה התפקיד של המנחים הוא קריטי וכמה חשוב לבדוק בשבע עיניים לפני שבוחרים מנחה. אני לא הייתי מוכנה מלכתחילה לעבוד עם מנחה שלא מנחה, לא בנויה לזה, אבל הרבה אנשים אצלנו הצהירו בתחילת התואר שהם מעוניינים ב"חופש מחקרי" ובמנחה לא נודניק ומדהים עד כמה זה יכול להיות מסוכן.
חוץ מזה בעברית, מגישים בסוף השנה הראשונה הצעת מחקר אותה בודק מישהו מהסגל הבכיר, הוא יכול לאשר או לא לאשר ולהעיר הערות, אבל ברגע שהוא מאשר זה מגן על הסטודנט ואומר שלא ניתן לבוא אליו בטענות שהרציונאל וכו' לא טוב. הזוי שסטודנט מצטיין משקיע כל כך הרבה בתיזה כדי להגיע לשלב כזה ולגלות שהמחקר לא ראוי.
 

halmazelmelet

New member
זה תלוי תחום

למשל, במתמטיקה (ונדמה לי שגם בפיסיקה ובמדעי המחשב), אין הצעת מחקר בתואר המוסמך, ויש בחינת מוסמך שחלקה הראשון הוא הגנה על התזה.
&nbsp
(אני מדבר על העברית.)
 
למעלה