צחוק אמיתי

[תמרה45]

צחוק אמיתי

היום צחקתי אחד כזה..
שלא נבע ממבוכה, אשמה, פחד, דאגה..
צחוק חיובי שצוחק ממשהו שמח ומצחיק..
בלי לפחד מהתגובות ומאיך אני נראית וממה יגידו
זה היה מרענן ושמח, מיוחד אפילו
הראה לי שוואלה.. לגמרי יש מצב שאפשר אחרת...
אז לשיתופכן, מגיע לכן ולנו כולנו לצחוק מתוך טוב..
כן ירבה הצחוק והשמחה בקרבנו תמיד!!
אוהבת את כולכן/ם פה.. ומאמינה..

 

[ינשוף מנוקד]

כיף לקרוא את זה

והאיחול, הלוואי

 

[פרפר בתוך אגרוף]

איזה כיף כזו הודעה

ו-אמן.

 

[תמרה45]

אז... יש לי כמה עדכונים:

אני עוברת דירה...
עכשיו אני בירושלים, בדירה זמנית של חודש וחצי. במהלך הזמן הזה אני אמורה / רוצה / צריכה למצוא דירה אמיתית. לטווח ההרבה יותר ארוך.
ובכן, אז איך זה מרגיש?
מיוחד. אם כי- עדיין לא ברור.
בינתיים את היום הראשון העברתי בלא לעשות שום דבר, ראיתי סרטים.
את כשלונותיי אני מעלה פה חח כי בעקרון אני אמורה ללמוד ל2 מבחנים רציניים שיש לי בלימודים אבל רבנן למי יש כוח ללמוד אליהם??? נמאס לי מהלימודים האלה.. כבר מזמן..
אבל פתאום עכשיו שאני לא בבית ולא תחת החנק שהיה לי בבית, מותר לי להרגיש את זה בלי לנחות וליפול מטה מטה עד כדי קריסה..
אז את מי מעניינים בכלל הלימודים?
מצד שני, בתוך כל המותר הזה שנפתח בפניי עכשיו אני יכולה גם לעוף.. להיאבד... וזה ממש לא הכיוון שלי עכשיו..
אז מה כן? אין לי מושג ואני לא יודעת...
אני צריכה באמת למצוא עבודה ולמצוא דירה.. זה הדברים שנכון לעשותם..
ואחרי זה... פניתי למטפלת באכילה רגשית וסיפרתי לה את ההשתלשלות שלי בערך... היא נשמעת חמודה ויחסית מבינה.. אז נדבר מחר בבוקר ונראה אם היא תוכל לעזור לי..
כי בעקרון אני ממש חסומה, ואין לי כח כבר להיות מטופלת יותר, ואני מפחדת בטירוף!!! מביקורת!! ואם היא תבקר אותי על זה שאני רוצה לעזוב את הלימודים אני
לא חושבת שאני אהיה יכולה לעמוד בזה.. מצד שני,אם לא יהיה מי שיוביל אותי ויילך אתי אני בהחלט יכולה למצוא את עצמי נושרת ויוצאת מהקווים... בלי בעיה בכלל..
זו דרך שכבר פסעתי בה בעבר..
בינתיים, עם כל יום שעובר, אני די יותר ויותר שונאת את המשפחה שלי.. אני יודעת שזה משהו שאני אמורה לעבוד עליו, אבל לפעמים אני מזועזעת מרמת הדפיקות שהם נתנו לי להרגיש מול עצמי ואיך הם לא נלחמו עלי בשיט, ופשוט לא בא לי לסלוח להם.. על כלום..אבל זה כמו שלא בא לי לסלוח לעולם הזה על כל מיני פשעים שהוא פשע בי..
רק אני פשוט שונאת לשחק אותה האפי האפי.
ואני אפילו לא רוצה לחשוב מה יהיה עם אמא שלי תתקשר ותשאל מה אתי ומה אני עושה וכמה התקדמתי במבחנים וכו'... כל זה רק מעיף אותי 200 צעדים אחורה...
אבל אני מנסה לא לחשוב עליהם, על אף אחד מהם.. הבעיה מתחילה רק בזה שכל מערכת היחסים שלי איתם מושתתת ומבוססת על שקרים, וכל מה שהם לא רוצים לשמוע, הם גם לא שומעים...אדישות קוראים לזה? יש מצב...
יש לי הרבה חרא לטאטא.. והרבה פסולת לגרש מחיי,ולנסות להמציא איזה משהו אחר....
זהו... נראה מה יהיה

 

[פרפר בתוך אגרוף]

היי, איזה יופי

זה ממש נשמע כאילו את עושה דברים מאוד טובים בשביל עצמך.

אל תדאגי. לכעוס על המשפחה זה לגיטימי וזה גם יכול להיות משהו שיעבור.
כשיהיה לך טוב יותר עם עצמך, אחרי שתעשי כמה שינויים נדרשים, יהיה לך גם יותר טוב מולם ואיתם.

 

[תמרה45]

את אחת הממריצות שלי לצעד הזה
ברגעים שהרגשתי שחוסר האונים שלי גדל וגובר אמרתי לעצמי שאני יודעת שזה מה שטוב והכי אמיתי לעשות..
הוא מלא ורווי בפחד וחששות הצעד הזה.. חחח אני אפילו ממש משקשקת שקשוקים,
אבל הוא נעשה.... ואין לי אלא לקוות שיהיה טוב!!!
יחי השינויים הנדרשים, שיהיו בקלותת!! תודה!!

 

[רגישה1855]

כיף ממש ממש לשמוע!

מתה על הודעות כאלה בפורום
מאחלת לך עוד המון ימים מאושרים שתצחקי צחוק אמיתי - מגיע לך באמת!!

היי, אחוות ירושלמיות!!! (?)

כיף שיש לך מטרות ושאת עושה למען עצמך-תעדכני בהמשך מה מתקדם אני באמת ארצה לשמוע
יקירתי, הלוואי שבעתיד הקרוב תעברי תהליך ואולי הכעס והשנאה יפחת, או אולי זה לא יציק כל כך. עכשיו כנראה שזה נחוץ,הכעס הזה, וכמו שרחלי אמרה, זה לגיטימי מאוד להרגיש ככה, וכפי שאת מתארת יש לך את כל הסיבות לכעוס. אבל רוצה באמת לקוות שהכעס יופחת לאט לאט

 

[תמרה45]

באמת???

איזה כיף לגלות דברים כאלה טובים!! אז כן כן, ממש אחוות ירושלמיות
אני יעדכן, מבטיחה!!!
נשיקות רבות!!

 

[תמרה45]

איזה קטע זה...

עשיתי עכשיו שיחה עם אח שלי...
המרחק מהבית יותר מאפשר {לפחות פסיכולוגית}
הוא סיפר והגניב לי על מחשבות אובססיביות שלו על אוכל...
כאילו כולנו באותו סרט.. זה הזוי לי.. כמה השפעה יש לאמא על הילדים שלה כנראה...
אמרתי לו ולי- אני מקווה שנצא מזה ונצליח להיות בנחתתת ובלי ההשפעות והמחשבות המטרידות והמעצבנות האלה!!
שנצליח פשוט לנטרל את הביקורת הזאת מעלינו..

 

[שישמים אחרים]

הי, תמרה.

אני רוצה להגיד לך שגם בבית שלי צמחו שני ילדים עם הפרעות אכילה. הסיבות שלו ושלי היו דומות בחלקן ומאד מאד רחוקות בחלקן האחר. אני רוצה לספר לך שאני כמעט ולא מתעסקת יותר עם אוכל - כשאני נזכרת בהתנהגויות חולות שלי סביב האוכל, אני מגלה שרובן נעלמו, ורק נשארו דברים שאני צריכה ללמוד כי חייתי עם הפרעת אכילה כל כך הרבה זמן. אני לא סיפור מופת של החלמה - יש לי cptsd פעיל מאד והפרעת האכילה היתה רק סימפטום שלו - אבל ברב הזמן אני חיה בלעדיה, ובטח בלי קולות הביקורת על מי שאני ומה שאני according למה שאני אוכלת. ואני רוצה לספר לך גם על האח הקטן שלי שפיתח אנורקסיה by the book (לא באות לי המילים בעברית, היום. סליחה...), מנותקת מכל הפרעה פוסט-טראומטית, והחלים ממנה בגבורה עם הטיפול המתאים

.
היו רגעים שבהם היה מפחיד שנזין אחד את ההפרעה של השני אבל אני חושבת שהצלחנו, שנינו, ליצור סביב הנושא ברית שמטרתה החלמה. אני רוצה לספר לך איך לא כיסינו אחד על השני אלא דרשנו, כל אחד, שהשני יקבל טיפול ועמדנו על שלו. הבנו - ואנחנו מבינים עד היום - אחד את השני, עד הדקויות הקטנות ביותר. ושנינו, בעולם הפוסט-אנורקסיה, שומרים טוב טוב אחד על השני. אני רוצה לספר לך שבריתות סביב הנושא לא חייבות להיות כאלה שמדרדרות אחד, אחת, או שניים: הן יכולות להיות מרפאות. הלוואי שתשתמשו בהבנה הזאת בחכמה. יש חיים אחרי, גם בתוך משפחות שבהן התחילו ההפרעות, וגם כחלק - עדיין - מהן.

 

[תמרה45]

נשמע תהליך מדהים

שהצלחתם ככה לחבור ולהשלים אחד את השני.
לי אין את האומץ עדיין. להיות במקום של החשיפה הזאת, לשמוע את הכאב שלו (ואולי של עוד כמה מאחיי who knows.. {האנגלית לאות הזדהות})
בגלל שרק ממש השבוע יצאתי מהסביבה המורכבת והבעייתית שחייתי בה מזה שנים רבות עוד אין לי מושג מה תהיה המשך הדרך שלי.. כדי להיות במצב כזה בו אני באמת לא אהיה מופרעת בראש אני מאמינה שאצטרך לעבור דרך.. אני מרגידה כאילו נותקתי מאיזה שהם שורשים שהכאיבו מאוד ושעכשיו יש צורך להצמיח משהו חדש.. תודה ששיתפת

 

[שישמים אחרים]

איזה כיף לקרוא

מאחלת לך עוד הרבה רגעים כאלה. ומצטטת את דוד אבידן שעל שמו אני נקראת כאן, כי הוא כל כך מלא תקווה (זה משיר שקוראים לו "מלחמה אבודה", אבל תראי כמה מעט אבדון וכמה הרבה תקווה ויופי):

וְהַמָּצוֹר הוּסַר פִּתְאֹם מֵעֲבָרִים
וְאֵי-בָּזֶה צָלַל הַכֹּל בְּתוֹךְ הָאוֹר.
וְיִתָּכֵן שֶׁיֵּשָּׁמַיִם אֲחֵרִים.
וְהַנְּמֵרִים אֵינָם. וְאֵין מָצוֹר.

יש אחרת. אפשר.

 

[תמרה45]

וואו

מעל ומעבר
מדהים!